"מה אמרה לימור לבנת?"

מישהו צריך להקים כאן את האגודה לזכות הציבור לא לדעת.

כבר שבועיים כולנו מטורטרים אל תוככי פרטי הפרטים של מסמך גלאנט. שום דבר חדש אין בעניין הזה, מלבד העובדה שהיום הדברים נעשים באמצעות יחצ"נים ואנשי מקצוע.

בתוך פחות מחודש ימים תיסגר בפני ישראל באופן כמעט סופי, האופציה הצבאית לחיסול האיום הגרעיני האיראני.

המשפחה מביתר עילית שנדרסה על ידי רכבת בשבוע שבעבר ובני המאושפז במחלקת השיקום והכרתו המלאה עוד לא שבה אליו, מביאים אותי לכתוב על תאונות הדרכים.

הקטיושות באילת וצבא לבנון שהורג לנו מג"ד, מתערבבים אצלי השבוע עם הציונות המתחדשת.

יש משהו מאוד יפה בעניין הזה. משהו צעיר עם הרבה רצון כן וטוב לחדש ימינו כקדם. כלומר לחצוב מחדש מתוך היסודות הציוניים הקלאסיים, את הפתרונות לאתגרים העומדים בפנינו. זה מאוד מפתה ובמידה רבה גם נכון. ודאי שיש בה - בציונות, אלמנטים שהתחדשו לנו לאחר 2000 שנה, אלמנטים שבלעדיהם אי אפשר, אלמנטים שבלעדיהם היהדות אינה תרבות חיה אלא דת בלבד. אפשר לומר שהציונות היתה גם סוג של חזרה בתשובה במובן זה שהיא החזירה את עם ישראל אל ההיסטוריה.

שמעת מה קרה אתמול?

לא הספקתי לשמוע חדשות – הגעתי הביתה מבית החולים ממש כמה דקות לפני שבת.

שערך המאפיר גזור בתספורת פשוטה וגולשת. לא, את לא צובעת.

לגופך שמלת אוהל אוריינטלית כזו – שבנסיבות אחרות יכלה לשרת מתנחלת מהגבעות.

מאוד משכילה – זה ברור. בת חמישים בערך, עם תיק של סטודנטית.