הצעת פעולה: צפירת אבל

בעוד כחודשיים יחול יום השנה לגירוש גוש־קטיף וצפון־השומרון. בדף זה אנחנו באים להציע דרך לציון היום, באופן שלדעתנו יהיה היעיל ביותר מבחינת צריבת התודעה הישראלית.

בגוש קטיף מתמקד בדגם מוקטן כמו בניסוי מעבדה כל סיפור חיינו כאן בארץ.
הציונות הקלאסית בטהרתה של אנשי אדמה ואהבת עבודה של אמונה בקב"ה ובציונות העובדת המגשימה.
אנשים אשר עבדו באמונה והאמינו בממלכתיות כשליחי ממשלת ישראל לדורותיהן.

אזור גוש קטיף גם לא נתפש כאדמת קודש אלא יותר כאתר תיירות וגידולים חקלאיים. תושביו התרחקו ומתרחקים עדיין מכל קיצוניות או ממה שנראה בעיניהם כבדל קיצוניות ואשר סיסמתם באהבה ננצח.

ובבת אחת המהפך – הם הפכו למצורעים בעיני השלטון הממלכתי העושה כל מאמץ לפגוע בהם בכל דרך בכל צורה בכל אפשרות בכל שיטה בכל מקום ובכל שעה.

במאבק על גוש קטיף אנו רואים יפה את שרון ה"ביצועיסט" החקלאי עובד האדמה איש הצבא אשר עקב חוסר כל קשר רוחני מהותי שורשי נתלש ונשטף משורשיו הגשמיים בזרם והפך להיות הוא עצמו אויב המפעל הציוני כולו. אנו רואים כמו במהלך ממוקד את סיפורו של המפעל הציוני כולו.  

ב"ה,  לקראת יום הזיכרון תשס"ה

עכשיו, כבר ברור למחריבים, שאם אתם לא מגרשים את עצמכם, הם פשוט לא יכולים לעשות את זה.

ביאושם הם מפתים אתכם לחתום שתלכו בשקט, ובתמורה יבנו לכם "גוש קטיף חדש" בניצנים.
זאת אומרת שקודם, כשהם אמרו שמי שיקדים לחתום יקבל יותר, הם שיקרו.

ועכשיו , הם אומרים אמת?