לפני כשנה, ראיתי תשדיר של הטלויזיה הרוסית – בו נראה ולדימיר פוטין רוכב על סוס אציל, מגיע אל שפת אגם מים צלולים, פושט בתנועה נמרצת את חולצתו ובהפגנת שרירים מרשימה גוחן ושוטף את פניו במים הצלולים.

הפספוס הגדול שלנו באולימפיאדת בייג'ין, הוא לא ההפסד הצורב של הג'ודאי אריק זאבי, או ההישגים הבינוניים על מגרש הטניס. הפספוס הגדול הוא עצם ההשתתפות שלנו באולימפיאדה הזו. ספורט הוא דבר חשוב מאוד, אבל מי שטוען שאסור לערב ספורט עם נושאים אחרים, טומן את ראשו בחול. כמיליון סינים גורשו מביתם בכדי לפנות מקום לתחרויות הללו. לך תסביר להם שלפליטות שלהם אין שום קשר לספורט...

בשקיקה רבה עטו אמצעי התקשורת הכתומים/דתיים על וידויה של החיילת המגרשת. ייסורי המצפון, חיבוטי הנפש ובקשת המחילה זכו לסיקור עיתונאי ורדיופוני – שמן הסתם רוב קוראי הטור הזה נחשפו אליו. דא עקה ובדיקה מקצועית יותר הראתה תוצאות הפוכות. סיפורה של החיילת הוא אמנם סיפור טוב, ולוואי וכל החיילים המגרשים היו מבינים את עומק חטאם ומבקשים דרכי תשובה, אבל מה לעשות והם כלל לא מבינים. על פי סקר שנערך בקרב מדגם סטטיסטי של יותר מחיילת בודדה אחת. רובם המוחלט של המגרשים – ישנים היטב בלילה. שנת ישרים של ממש. הסיוטים שהובטחו להם בזעקות השבר הכתומות, ממאנים להופיע ולטרוד את מנוחתם. לא נעים – אבל נכון לעכשיו – סיפור החיילת הוא עדיין יוצא מן הכלל המעיד על הכלל.

אין חולק כי צדק אמיתי לא קיים באף מדינה, וגם במדינות נאורות – "הכסף משחק" לטובת העשירים; אולם אסור כי אצלנו תהא חסימה לצדק והתעמרות בפרט!! במדינה שבה – קיים סיכון ביטחוני ורוב אזרחיה משרת בצבא גם לאחר שירות חובה – אסור כי חייו האזרחים של הפרט יהיו נתונים לטרור כספי מצד המדינה, ומאידך חוסר הגנה בחיי היום-יום.

בתוך שפע העלונים לשבת המחולקים בבתי הכנסת, ניתן למצוא פרסומות המלמדות על הפרדוקס של הדת. קודם לחופשות החגים – למשל – אפשר למצוא פרסומות לחבילות נופש בחו"ל. מבחינה הלכתית זה לא כל כך פשוט לעזוב את הארץ – אבל גם המקלים בעניין הזה, אמורים לחוש אי נוחות מסויימת כשהם מקבלים לידיהם בבית הכנסת, פרסומת לחבילת נופש הכוללת את ליל הסדר – במצרים... המפרסמים – אגב – יוצאים מגדרם בכדי להבטיח את רמת הכשרות הגבוה ביותר. חוזרים למצריים בכדי לחגוג פסח כשר ושמח בליווי רבני צמוד – איך זה נשמע לכם? נוסעים למצריים בכדי להודות לא-לוהים על שהוציא אותנו משם... נשמע מוזר – לא?

"אנו עומדים לבנות את בית המקדש האם תצטרף אלינו?" פנינו בשאלה זו למספר יהודים הקרובים לתורה ומצוות, ולהלן תשובות אופייניות:

סליחה, אתה מר ישראלי?

כן, אני ממהר, אפשר לעזור במשהו?

רק רציתי לשאול אותך כמה שאלות...