מסיפורה של רות המואביה אותו נקרא מחר בתפילת השחר של חג השבועות, אנו למדים את עקרונות הגיור. "עמך עמי וא-לוהיך א-לוהי" אומרת רות לחמותה נעמי. היא נוטשת את נופי מולדתה ושבה עם נעמי אל ארץ ישראל שם ממתינים לה חיים של שפל ועוני.

תקופה מעניינת היא התקופה שבין פסח לעצרת.

ימים של התקדשות מצד אחד, התקדמות אל עבר התכלית, אל המשמעות, אל המטרה האמיתית שלשמה יצאנו מבית העבדים. אותה תכלית שבלעדיה אין לחג הפסח כל משמעות מעבר לשחרור לאומי של קבוצת עבדים שהשתחררה לה ממושל עריץ.

כאשר אולמרט ירה את פצצת הגולן, הוא ידע מראש את עוצמת התגובות. ניתן להניח שהוא שמח עליהם, כל דקת שידור על הגולן היא פחות דקת שידור על המעטפות ומה שהיה בהם. הפעילות לחסימת המהלך של אולמרט כמו כינוס השדולה בכנסת על ידי חה"כ ישראל כ"ץ, וכינוס המרכז ברמת הגולן על ידי היו"ר החדש חה"כ כחלון הם פעולות מבורכות והכרחיות, אך צריך לזכור שהן על המגרש שיצר אולמרט. עצם הימצאותנו על מגרש זה היא ניצחון של אולמרט.

מאיר שלו במדורו בידיעות אחרונות טיפל לפני שבוע בפרשיה שלדעתו פוגעת בכבודה, דמותה וסממני ריבונותה של מדינת ישראל. וזהו הסיפור: הנשיא בוש בביקורו המתוקשר בארץ הקודש לקראת סיום כהונתו ביקש לראות את המגילות הגנוזות השמורות בהיכל הספר במוזיאון ישראל, אך המערכת המופקדת על ביטחונו של הנשיא הביעה התנגדות מטעמי בטחון. נו, איך פותרים את הבעיה במדינת היהודים?

לא נעים להגיד – אבל משהו טוב בכל זאת יצא מההתנתקות. בשקט בשקט, מתחוללת כאן מהפכה של ממש.

לכל תרבות יש את הגיבור שלה, את המופת האנושי שבתוכו גלומה החידה והפתרון של הקיום האנושי. גיבורים אלו ומה שצפון בתוכם, הם המתנות הגדולות של תרבויות לעולם ולתיקונו, כי בהם נצור בתמציתיות הידע של אותה התרבות אודות העולם, האדם והיחס שביניהם. פילוסופיה מציגה בדרך כלל את הידע בצורה של מבנה רעיוני מופשט, שלו יש שורשים וענפים. דת, מיתולוגיה ואומנות מציגות את הידע בדרך כלל ע"י המחשת רעיונות בעזרת סיפור (עלילה, תיאור דמויות, קונפליקטים והתרתם...).

לאחרונה התבשרנו שלקראת שנת השישים למדינה, מתכוון משרד החינוך לחלק לבתי הספר כרזות ענק בשיתוף פעולה עם הקרן הקיימת. בכרזה מוצגת תמונת ירושלים בצורה מעוותת – כאשר כנסייה צמודה למסגד אל אקצה ומעל הכותל.