רוצים להיות מיליונרים וגם להציל חיים של הרבה תינוקות בעולם? אז תקראו טוב את הטור השבוע, כי אני לגמרי רציני – מי מכם שייקח את הרעיון הפשוט שכתוב כאן ויפתח אותו – יכול בהחלט להשיג את שתי המטרות הללו – גם להציל חיים וגם להתעשר.

"שימגנו את הבתים לפני שיקרה פה אסון" התלוננה השבוע תושבת קיבוץ כרמיה שרקטת קסאם פגעה באחד מבתיו. האזרח הקטן אולף לבקש מיגון. המושגים 'אויב' ו 'ניצחון' נעקרו מתון אוצר המילים שלו וכל שנותר הוא להתמגן. אין אויב ערבי – יש טרור ערבי. "צריך להילחם בטרור". הבעיה היא שלטרור אין כתובת, וגם לא יכולה להיות. טרור הוא הפחדה – כלומר תוצאה של פעולת האוייב. נתאר לעצמנו מה היה עולה בגורלה של האומה האנגלית, אם צ'רצ'יל היה מגדיר לתושבי לונדון המופגזת, את מטרת המלחמה כהפסקת הטרור האווירי, או עצירת מטוסי הלופטוופה. אילו נהג כך – בלונדון היו מדברים היום גרמנית. סביר להניח שקודם לכן היו תושבי העיר דורשים מיגון – כמו תושבת כרמיה המסכנה. אלא שצ'רצ'יל לא נהג כך. בשעות הקשות ביותר הוא הגדיר את מטרת המלחמה כניצחון על הגרמנים. המושגים 'אוייב' ו 'ניצחון' נחרתו עמוק בתודעה האנגלית והצילו את העולם החופשי.

משרד החינוך אישר לבתי הספר הערביים, ללמד על האסון הלאומי - "הנכבה" - שאירע לערביי ישראל במלחמת השחרור. עובדה זו מצטרפת לשלל החלטות של גורמים רשמיים המסמנות כוון זהה. שופטי בית המשפט העליון נמנעו מלשיר את ההמנון בטקס ההשבעה, בכדי שלא להביך חלילה, את השופטים הערבים, עם ה "נפש יהודי" שלהם... השר הערבי הראשון נמנע אף הוא מלשיר את ההמנון הלאומי – וכך מקבלת ישראל על ידי נציגיה הרשמיים את הלגיטימיות של טענת הבעלות הערבית על ארץ ישראל.

" זו רק שאלה של זמן עד שהחיזבאללה יתחיל להפציץ את חיפה"

(במלא שנה למלחמה – בחרתי לפרסם שוב מאמר שכתבתי שלוש שנים קודם שפרצה)

"השאלה אם תהיה לנו מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה, האם להיות יהודי או ישראלי, כבר איננה עיונית בלבד; זו שאלה של חיים".

את הריטואל של שחרור המחבלים כבר אי אפשר להסביר באופן הגיוני. שוב ושוב נתפסים רוצחי יהודים שכבר שוחררו בעבר. איש אינו לוקח ברצינות את חתימות המשוחררים על הצהרות שלא לחזור ולרצוח - ספק רב אם החתימה הזו אכן נדרשת מהם או שמדובר בהצהרות השלטון לצורך סימום הציבור בלבד. ברור שגם האחראים על מעשה הנבלה הזה של השחרור - לא באמת מצפים מן הנחשים להפסיק להכיש. וכאילו מדובר כאן באיזה כוח עליון שלא ניתן לסרב לו - השלטון משחרר, הרוצח משתחרר, היהודי שוב נחשף לרצח, ובנו החייל נשלח לסכן שוב את חייו וללכוד את הרוצח.  השמש זורחת, השיטה פורחת והשוחט ממשיך לשחוט. האם יעלה על הדעת טירוף גדול מזה?

לכל חברי הליכוד באשר הם שם!

ביום שלישי ל' אב - ר"ח אלול תשס"ז (14/08/07) יתקיימו הבחירות לראשות הליכוד.

על קו הגמר ניצבים הפעם משה פייגלין ובנימין נתניהו בלבד.

יהודית דסברג היתה אחת מראשוני קורבנות תהליך אוסלו. את ביתה ואת חתנה בפיגוע ירי סמוך לגוש עציון. יהודית ובעלה אורי אימצו את נכדיהם וגידלום בביתם. כשהחלו שחרורי המחבלים, נסתה יהודית לעתור לבג"ץ נגד השחרור. שוב ושוב דחה אותה בית המשפט. באחד מסבבי השחרור – נקטה יהודית בטקטיקה חדשה. על כס המשפט ישב השופט מישאל חשין ויהודית הביאה עמה לוח קרטון ועליו מודבקות למעלה ממאה תמונות של גברים נשים וילדים. "ראה" – אמרה יהודית לשופט חשין – "אתה יודע מי האנשים האלה? – אלו יהודים שנרצחו על ידי מחבלים שאתם התעקשתם לשחרר".

ספרו של אברהם בורג "לנצח את היטלר" והראיון עם ארי שביט ב'הארץ' עוררו תגובות לגלגניות ונזעמות מכל גווני הקשת הציבורית הישראלית.

ולא בכדי. הרי עוד לא גוועו זעקות הנרצחים במשרפות הגזים על אדמת אירופה, והנה צצה לה הכחשת שואה מסוג חדש והפעם תוצרת בית: לא הכחשה של מה שהיה, אלא הכחשה של מה שעלול להיות, אם נתפזר שוב בין העמים הנאורים. אין מה לפחד, הפעם יהיה בסדר.