ראש המוסד לשעבר – מר אפריים הלוי, הסביר לקראת סוף השבוע, שלישראל אין מה לדאוג. שום סכנה קיומית אינה מרחפת מעל אשנו – הסביר הלוי – "לא ניתן להשמידה בגלל דברים שאתם יודעים ובגלל דברים שאתם יכולים לדמיין". עוד הוסיף הלוי, שבעצם ניצחנו במלחמה האחרונה ודווקא איראן היא זו שחטפה את המכה הקשה.

מזמן רציתי להעלות על הכתב כמה מחשבות והשגות על דרכנו כ"מנהיגות יהודית", אך לא הרגשתי מספיק מחובר ודחיתי זאת פעם אחר פעם. אחרי הפריימריס האחרונים והעובדה שלקחתי חלק בעשייה במישור המקומי תרמה לתחושה וללגיטימיות גם לבקר. נכחתי בפגישה אתך שהתקיימה בקרית שמואל. שמעתי שוב את התזה, את השאלות והתשובות, ונפרץ לי המחסום. והנה אני כותב.

השר עמו שוחחתי, יצא מגדרו בכדי להסביר לי מדוע הוא חייב להצביע בעד ההתנתקות. "תבין" - הוא אמר – "לשרון יש רוב גם בלעדי, אם אני מצביע 'נגד', זה אומר שאני יוצא מהממשלה ולא יכול להועיל יותר מכל אזרח אחר. אם אני מצביע 'בעד' – אני נשאר בממשלה ויש עוד הרבה מה לעשות. אם רציתי להפגין לא הייתי בא לפוליטיקה, פוליטיקה זו היכולת להוציא את המקסימום ממצב נתון, האחריות שלי היא לא לצאת מהממשלה כקדוש מעונה אלא לעשות את המקסימום בכדי לשמור על הדברים שאני מאמין בהם..."

בימים אלו אנו יחד עם כל עם ישראל רואים בחרדה כיצד ממשלת ישראל מנהלת מו"מ על ליבו של העם היהודי, על חלוקת ירושלים. בעבר ראינו כיצד הסכמים מעין אלו הפכו למציאות כואבת והרסנית למדינת ישראל, על אף ההתנגדות הציבורית העזה שהייתה בעת חתימתם. אולם הפעם לא מדובר בעוד הסכם ועוד ויתור הפעם מדובר על סלע קיומנו על שבועת כל הדורות "אם אשכח ירושלים תשכח ימיני". פגיעה בירושלים משמעה פגיעה אנושה בהיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית, בדיוק כפי שביטול הבחירות משמעו פגיעה בהיותה של מדינת ישראל מדינה דמוקראטית.

"האם בירכת את רוה"מ על הפעולה המוצלחת בסוריה?" - חזר חיים יבין שוב ושוב על שאלתו. נתניהו קצת התפתל, ולבסוף חייך כממתיק סוד ואמר – "כן בירכתי אותו באופן אישי". ולמי שלא הבין - בירכתי אותו וגם הייתי בסוד העניינים... זה לא היה פשוט לנתניהו, שהרי שם המשחק היה ליקוט פרורי תהילה משיירי הארוחה, והנה חיים יבין עוד מבקש ממנו להגיש מנה נוספת מן הדליקטס הנחשק הזה - לאולמרט.

ערוץ הכנסת מזמין לעימות את נציגי שני המתמודדים. הנציג האחד – ליכודניק מבטן ומלידה, עגלגל, ראש קצת מקריח – תושב פתח תקווה. הנציג השני – בחור רזה, כפה גדולה לראשו – נראה קצת מעופף – רחוק מאוד מהמראה הליכודניקי הרגיל. המפיקה ממהרת להושיב את נציגו של נתניהו במקום המכובד יותר – לצידה של המראיינת, ואת נציגו של פייגלין במקום המרוחק יותר. השידור מתחיל – אלא שאז מתברר למראיינת שהליכודניק גלוי הראש – הוא הוא נציגו של פייגלין, ואילו הדתי עם הכפה הגדולה הוא נציגו של נתניהו. ככול שהדיון ממשיך כך גוברת המבוכה באולפן.