למנהל סניף הבנק המקומי, נמאס מן התחרות הקשה על כל לקוח. "בקצב הזה" – חשב לעצמו המנהל – "אסיים את הקריירה בתור מנהל סניף בעיירה קטנה, אני חייב להראות להנהלה הראשית הישגים מרשימים יותר". את הפיתויים המקובלים הוא כבר ניסה אך שום דבר לא עזר , גם הסניפים המתחרים הכירו את כל הפטנטים . חשב המנהל וחשב – עד שעלה במוחו רעיון מקורי. בשוק העירוני, מסדרים הרוכלים את התפוחים בערימות מצודדות, על המדרכה שבפתח הבאסטא. למה שלא נעשה את אותו הדבר בבנק? למחרת בבוקר הופתעו העוברים ושבים לראות ערמות של כסף מזומן, מסודרות יפה יפה בפתח הבנק. עובדי הבנק הכריזו בקולי קולות על ההלוואות הנוחות, וניסו לשכנע את העו"ש לבוא וליטול.

בימים אלה, כאשר ברור כי אולמרט לא יוכל להמשיך זמן רב בכהונתו כראש ממשלה וכי ימיה של ממשלתו סבורים, צופים רבים את עלייתו המחודשת של הליכוד לשלטון במדינת ישראל. למעשה, כפי שכבר קרה בעבר – ולא מזמן - גם אם ינצח הליכוד, הרעיון שישלוט בישראל יהיה משהו לא ברור שיסתכם ב"שורה תחתונה" שמאלנית, שמשמעותו הפוליטית תהיה התקפלות ישראלית, גם אם ראש הממשלה הבא יהיה, רשמית, "ימני".

מעניין מה היו אומרים חיים אורון, ועוד כמה אנשי שמאל קשים המבקשים עכשיו לשחרר את הרוצח ברגותי, אילו היתה עולה לחלל האוויר ההצעה הבאה:

"מאז רצח רבין חל פילוג עמוק בחברה הישראלית. בימים שלאחר הרצח היו שדיברו על מלחמת אחים של ממש. השסע בחברה הישראלית הלך והעמיק. השנאה בין שמאל לימין, ובין דתיים לחילוניים הגיע למימדים שלא שיערנום. שיאה של המערכה בין בחלקי האומה באה לידי ביטוי בהחרבת יישובי גוש קטיף וצפון השומרון, בגירוש תושביהם ובהפיכתם לפליטים בארצם. אירועי עמונה שבאו לאחר ההנתקות, לא הותירו מקום לספק – החברה הישראלית עומדת על סף מלחמת אזרחים של ממש.

נמל התעופה קנדי, זה לא נתב"ג. נפח התנועה האווירית מעל מתחם קנדי גדול עשרות מונים מזה של נתב"ג – ואולי אף יותר. בצאתי משם שכרתי מכונית וביקשתי לשמוע את המוזיקה שאני אוהב. לחצתי על סורק התדרים. מוסיקה טובה לא מצאתי, אולם מה שחשוב לענייננו הוא ששעה ארוכה סרק הרדיו את כל התחנות בטווח של קילומטרים אחדים מאחד משדות התעופה העמוסים בעולם וכשהגעתי ליעדי, הוא עדיין לא חזר לנקודת ההתחלה. "מוזר מאוד" אבל כל התחנות הללו לא הפריעו לנחיתת מאות המטוסים שנחתו באותה עת בקנדי. שום מטוס לא התרסק בינתיים. בישראל לעומת זאת – "אין מספיק תדרים..."

בשבועיים האחרונים התנהל דיון אינטנסיבי בין כמה חברים ב"מנהיגות יהודית" בנוגע לסתירות מסוימות בין זכויות אדם לבין היהדות. בכמה מקומות שונו דברי המשתתפים על מנת לתת לדיון אופי יותר מתומצת. אלו הם עיקרי הדברים כפי שנערכו ותומצתו ע"י רותם מירון.

(הפתיח הזה יופיע בכל הסדרה. כל הפרקים אמורים להיות מוצגים כפי שהם מופיעים בהמשך, בהפרש של 3-4 ימים זה מזה. השתדלתי שכל פרק יכיל לא יותר מ300 מילים, אחרת יהיה קשה מאד לקרוא את זה ולעקוב).

למה? כנראה כי ביבי פוחד.