|
ברקע הפרשיות העוסקות במכירת יוסף והורדתו למצרים עד להופעתו בפני אחיו כשליט מצרים, ניצבת דמותו של יהודה, כמנהיג האחים. מהתנהגותו של יהודה, שמזרעו יצא דוד המלך, ניתן ללמוד כללים חשובים על ההתנהגות הראויה למנהיג ועל המחיר, שהוא משלם על כשל מנהיגותי.
במכירת יוסף, הייתה זו הצעתו של יהודה שאמר "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו. לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא" ועל כך אומר הכתוב "וישמעו אחיו" משמע, האחים קיבלו את הצעתו ולכן נמכר יוסף כבחירה עדיפה על שליחת יד בנפשו. אולם כאשר הם חוזרים לביתם ומתברר להם גודל השבר, שהם גרמו ליעקב אביהם, הם מתחרטים אבל אין בידם לתקן את המעוות. על יהודה, שהציע את מעשה המכירה נאמר "וירד יהודה מאת אחיו" ואומר רש"י, שהאחים הורידוהו מגדולתו בטענה, שהם שמעו לו למוכרו ואילו היה מציע להשיבו, היו נענים לו. נמצאנו למדים, שהצעתו של מנהיג נשארת באחריותו, גם אם ניתנו לה תמיכה וסיוע ציבוריים, אין לו אפשרות לחמוק מאחריותו ולהעבירה לקהל, שקיבל עליו את הביצוע. בהמשך, בפרשת מקץ, לאחר כלות האוכל, שהביאו בני יעקב בשובם לראשונה ממצרים, אומר להם יעקב לחזור ולשבור אוכל ממצרים, מפני הרעב. הללו מבקשים להוריד עימהם את בנימין, כדרישת יוסף, שכבר היה לשליט במצרים, יעקב מסרב תחילה להצעה זו ובלית ברירה מסכים רק לאחר שיהודה נוטל על עצמו אחריות אישית להשבתו אל אביו. בזה, כמו גם בדבריו התקיפים של יהודה ליוסף, בפרשת ויגש, כאשר הוא מבקש לאסור את בנימין, אנו רואים כיצד בכוח נטילת האחריות חוזר יהודה למעמד המנהיג. גם יעקב אבינו מכיר במעמדו של יהודה, כאשר נודע לו, שיוסף בנו חי והוא רוצה לרדת מצרימה כדי לראותו הוא שולח לפניו דווקא את יהודה, על מנת להכין לו מקום, כמו שנאמר בפרשת ויגש, "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה ויבאו ארצה גושן". בהיסטוריה הלאומית ולכן גם בהווה אין למנהיג אפשרות להסיר מעליו אחריות, על ידי הטלתה על העם. אחריותו נשארת בתוקפה למעשיו כמנהיג ואם טעה בשיקול דעת או בנסיבות אחרות, בדפי ההיסטוריה אחריותו תישאר, היות שבמעמדו חובה עליו לחזות תהליכים ולהיות מותאם לעמו ולא רק להגיב למציאות. לעיון במאמר פרשת וישב - חלומות בהתגשמותם משנת תשס"ד לחץ כאן
|
