מה קרה לשרון

הסיפור המלא מאת חגי הוברמן כפי שפורסם באתר קטיף נט

האלוף במילואים אורי שגיא, מי שהיה ראש אמ"ן בתחילת שנות התשעים, לא מסתיר את דעותיו הפוליטיות מאז פשט מדים, ומיקם עצמו הרחק בשמאל הישראלי. גלעד שר כיהן כמנכ"ל משרד ראש-הממשלה בימי כהונתו של אהוד ברק, והיה שותף למגעים עם הפלשתינים בשנים 1999-2001 בניסיון להגיע להסדר קבע. שניהם שמאלנים אדוקים, המאמינים באידיאולוגיה השמאלנית שלהם. צדיק באמונתו יחיה.

"מכון ון ליר" הוא מוסד מחקר אקדמי המזוהה עם השמאל הישראלי. העובדים בו עוסקים בהכנת ניירות עמדה בנושאים שונים, מדיניים פוליטיים וכלכליים. גם הפעילות הזו, נבהיר מיד, לגיטימית לחלוטין.

לפני למעלה משנתיים, בחודש אוגוסט 2002, הכינו אורי שגיא וגלעד שר במסגרת מכון ון ליר "נייר עמדה מדיני", המציג הצעה לתוכנית מדינית ישראלית, על רקע מלחמת אוסלו שהגיע באותם ימים לסוף שנתה השניה. נייר העמדה ארוך, משתרע על פני 24 עמודים, ולא נביא כאן את כולו. הוא גדוש בנתונים סטטיסטיים ובניתוחים מדיניים וכלכליים. נציין רק כי מבחינה מדינית מציגים שגיא ושר ארבע חלופות: שימור הסטטוס-קוו המדיני, הגעה להסכם עם הצד הפלשתיני, כיבוש מחדש והטלת ממשל צבאי, ונסיגה חד-צדדית.

לאחר שהם פוסלים את שלוש החלופות הראשונות, בוחנים השניים את החלופה הרביעית _ נסיגה חד-צדדית. נצטט מתוך מחקרם: "בשל חסרונותיהן של שלוש החלופות האלה, מחברי המסמך ממליצים על מדיניות שלפיה תכריז ישראל על היפרדות יזומה כדי להבטיח את האינטרסים החיוניים לה, תוך שאיפה לחזור לשולחן המשא ומתן על הסדרי הקבע לאחר התייצבותה של הנהגה אחראית בצד הפלשתיני".

נשמע מוכר? כן, זו בדיוק תוכנית הנסיגה החד-צדדית של שרון. אלו בדיוק העקרונות אותם הוא חוזר ומדגיש כמעט בכל נאום. ראש הממשלה מטעם הליכוד, מסתבר, שאב את רעיונותיו המדיניים מנייר עמדה שהכינו שני שמאלנים בכירים (אני מקווה שהם לא יכעסו עלי על ההגדרה הזו) שהוכן באחד ממעוזי השמאל האקדמי.

כדי להבין מה עוד מתכנן לנו שרון, נביא קטעים נוספים מתוך נייר העמדה של שגיא ושר. השניים מציעים "יישום מדורג" של תוכניתם, להחזיר את מדינת ישראל אל הקו-הירוק. בשלב הראשון, שלב תקופת המעבר בת 18 חודשים, כותבים השניים: "תושלם בניית המכשול לאורך קו ההיערכות, בהתאם לסדרי עדיפות ביטחוניים, גיאוגרפיים ודמוגרפיים. עם תום השלב הראשון, והשלמת בניית המכשול, תיוותר האחריות הביטחונית על השטחים הפלשתיניים בידי צהל".

והם מוסיפים: "בהקשר זה יועתקו מספר קטן של יישובים באיזורי יהודה שומרון וחבל עזה אל תוך גושי ההתיישבות, והיישובים עצמם ייהפכו לנקודות ומאחזים צבאיים". זה אכן המהלך אותו מתכנן שרון גם בצפון השומרון: עקירת מספר קטן יחסית, ארבעה יישובים. המהלך הזה עתיד להימשך כולו שנה וחצי - פרק הזמן ששרון קבע מיום החלטת הממשלה (יוני 2004) עד השלמת הנסיגה (דצמבר 2005).

כיוון שכך, אחרי שהבנו שתוכנית שרון היא תוכניתם של שגיא ושר, כדאי לראות מה עוד הם מציעים, כדי להבין מה מתכנן ראש-הממשלה אחרי השלמת ה"התנתקות". נקרא את השלב השני: "בהתאם לעקרונות שרטוט המפה שפורטו לעיל, יועתקו 68 היישובים הישראליים ביהודה ושומרון שאינם מצויים בגושי ההתיישבות, וכל השיבום הישראליים ברצועת עזה, אל מיקום קבע בגושי ההתיישבות ובמדינת ישראל על פי תכנון סדרי עדיפויות לאומי. יושלם ניתוק התשתיות ויופעל מערך המעברים המבוקרים משני צידי המכשול". מותר לנחש שזה יהיה השלב הבא של תוכנית שרון: עקירת עוד עשרות יישובים, כשבעים, מכל רחבי יו"ש, והתכנסות ב"גושי התיישבות". האם במקרה שרון כל כך מדגיש את חשיבות השמירה על גושי התיישבות בכל נאום שהוא נואם בנושא ההתנתקות? האם במקרה מדבר אהוד אולמרט, הכרוז של שרון, על עקירת "עשרות אלפי מתנחלים?"

מחברי המסמך מציעים לבסס את כל המהלכים המדיניים על בסיס ההנחה, שהקו הירוק יהיה הגבול העתידי, בתיקונים קלים של גושי התיישבות. לכן הקו הירוק יהיה גם קו הגבול הזמני. זאת בדיוק הנחת העבודה המכתיבה כיום את התוואי המתוקן גדר ההפרדה, שבונה ממשלת שרון.

ישיבה מכריעה בחווה

יש בכל זאת הבדל מעניין בין תוכנית שרון לתוכנית שגיא-שר. בעוד השניים מציעים כי פירוק כל יישובי הרצועה יהיה רק בשלב השני של התוכנית, שרון הקדים את המהלך והוא מציע כבר בשלב הראשון להרוס את כל היישובים ברצועה.

מפתיע? לא ממש.

הסיבה ששרון שינה פתאום את עורו והפך לחסיד נלהב של חיסול ההתיישבות ברצועה, יצירת כפיו, עדיין לוטה בערפל. כותב שורות אלו מאמץ בלא היסוס את גירסת "עומק העקירה כעומק החקירה" שטבע צבי הנדל, דהיינו: הסיבה היחידה למהפך אצל שרון היא החשש מפני הגשת כתב אישום נגדו, שיביא להרשעתו.

זה הסיפור המלא, ככל הידוע לי, כפי שהוא עתיד להתפרסם בספר על ההתיישבות בגוש-קטיף.

בדיוק לפני שנה, בשלהי שנת 2003, הגיע לעו"ד דב וייסגלס, פרקליטו וראש לשכתו של שרון, מידע מדאיג: תוכן כתב האישום המתוקן של המדינה נגד דודי אפל, בפרשת האי-היווני. בכתב האישום המתוקן נאמר כי גלעד שרון קיבל מאפל משכורות עתק תמורת ייעוץ שולי באופן יחסי בעסקת הענק בה ביקש הקבלן לרכוש את האי היווני פטרוקולס ולבנות עליו את אתר הנופש הגדול בעולם. בתשלום שכר זה ביקש, לכאורה, אפל להביא לסיוע שיקבל מראש הממשלה עצמו למימוש הפרוייקט.

וייסגלס נחרד. הוא הבין במדוייק מה המשמעות של "שוחד", ההגדרה המשפטית למהלך. את חששותיו חלק עם "פורום החווה", קבוצת התמיכה של ראש-הממשלה שנהגה להתכנס באורח קבע בחוותו: הבנים עמרי וגלעד, וייסגלס, איש הפירסום אייל ארד, ועוד.

וייסגלס היה נחרץ: "אם כתב האישום יכלול את סעיף השוחד, אנחנו בצרה צרורה. חייבים לנקוט צעד דרסטי כדי לעצור את המהלך".

התחילו "לשבור את הראש", איזה מהלך יהיה כה משמעותי, כדי לעצור את כדור השלג של כתב האישום. "תראה אריק", אמר וייסגלס, "אין לך ברירה. יש הרבה תקדימים בעולם שכשמנהיג המדינה מבצע מהלך לאומי גדול, מוחלים לו על תיקי חקירה וכדומה. זה הסיכוי שלך".

לרגע עלתה ההצעה של יציאה למלחמה, אך זו נפסלה מיד. היה ברור שעל יציאה למלחמה השמאל בוודאי לא יסלח לשרון, עם העבר הבעייתי שלו בנושא. "צריך יוזמה מדינית" _ אמר וייסגלס.

ואז אמר איל ארד: "אריק, לך על פינוי מוחלט של רצועת עזה. בנושא הזה גם הימין יהיה איתך כי לרעיון הזה כבר התרגלו. כולם שונאים את עזה, ואיש לא יתנגד למהלך כזה. זה יחלץ אותך מהבוץ המשפטי. את הצעד הזה הכי קל לשווק לציבור. קדימה, לך על זה".

שרון לא הסכים. "אתם השתגעתם?" _ שאל את הנוכחים _ "ההתיישבות שם היא נכס אסטרטגי. אני באמת מאמין בזה. הרי רק לפני כמה חודשים הסברתי את זה למצנע".

הדיון הסתיים ללא החלטה. הזמן נקף. שרון היה איתן בדעתו: "פינוי מוחלט של עזה ועקירת היישובים שם _ לא בא בחשבון! זה יהיה נזק ממדרגה ראשונה. להתיישבות ברצועה יש חשיבות אסטרטגית. אני באמת מאמין בזה".

עברו שבועיים-שלושה. החברים של שרון ניסו למצוא מהלך אחר שיהיה כה דרמטי עד שיוריד את היועץ-המשפטי מתוכניתו להגיש כתב אישום, ולא מצאו. אחרי שלושה שבועות שוב התכנסו החברים ב"פורום החווה". הפעם היה זה תורו של גלעד, הבן ה"ימני" של שרון, שנחשב לחכם במשפחה, להיות הדובר העיקרי: "אבא" _ אמר לו _ "אין ברירה. אין שום דבר אחר שיכול להציל אותנו. אתה חייב ללכת על פינוי הרצועה".

ואריאל שרון נשבר.

הדיון הזה נשמר כסוד. איש לא הדליף אותו לתקשורת. אבל יום מישהו סיפר על כך לסגן שר-החינוך ח"כ צבי הנדל. הנדל לא האמין. שרון יפנה את כל יישובי הרצועה? לא הגיוני.

בכל זאת היה הנדל מוטרד. את חששותיו חלק עם שלושה מחבריו, שידע כי הם שומרי סוד: עמיתו לסיעה ח"כ אורי אריאל, מזכ"ל "אמנה" זאב חבר (זמביש), חברו האישי של שרון, ויוסי גוטסמן מעצמונה, ששימש אז כעוזרו של שר השיכון אפי איתם. הארבעה, אחרי לבטים, החליטו לא להוציא דבר לתקשורת, ולנסות לברר ישירות עם שרון האם יש אמת בדברים, ואם כן - לשכנע אותו .

הנדל, מוטרד, ביקש פגישה עם שרון. עבר זמן, ולא נקבעה פגישה. הנדל היה מופתע: דבר כזה לא קרה לו מעולם. תמיד כשביקש פגישה נענה תוך יומיים-שלושה. הנדל ניסה להיפגש בכל דרך אפשרית. "אני מוכן לפגוש אותו בכל שעה שיבקש" _ אמר למזכירה של ראש-הממשלה _ "אני מוכן לנסוע איתו ברכב מהחווה לירושלים. רק שיהיו לי כמה דקות שיחה איתו".

אחרי תחנונים רבים חזרה המזכירה מהלשכה להנדל ובפיה תשובה מדהימה: "אין מה לעשות, אריק לא רוצה".

כעת התחוור להנדל הכל. לא "לא יכול", לא "אין לו זמן", לא "אולי בהמשך". פשוט "לא רוצה".

זמן קצר אח"כ, ב-2 בפברואר 2004, הטיל שרון את ה"פצצה" המדינית שעדין ממשיכה להרעיד את כל המדינה.