|
הלילה הארוך ביותר בשנה חל תמיד בסביבות חנוכה. נרות החנוכה מזכירים לנו שמכאן ואילך הולך הלילה ומתקצר. מכאן ואילך אנו קרבים אל שחר חדש. פיצוח הקודמסתבר ששרון פיצח את הקוד ומצא את הדרך לכופף את מרכז הליכוד. החוק הראשון בפוליטיקה הוא חוק שימור הכסא. כאשר העמיד שרון בפני חברי המרכז באופן חד וברור את שתי הברירות – האידיאולוגיה מול הכיסאולוגיה, ניצחה זו האחרונה. אלו מחברי מרכז הליכוד, אשר השקיעו כסף רב בכדי להיבחר, ועשו זאת ממניעים אישיים – לא הטריחו עצמם בעבר לבוא לדיונים אידיאולוגיים מתישים. הפתרון הגאוני: אין דיון, אפילו הצעות נגדיות אין. יש רק הצעה אחת, ואוטובוס שלוקח אותך בכל שעות היום. בוא כמו רובוט, שים את הפתק הנכון, ושמור על מעמדך האישי. בשתי ההצבעות האחרונות, בהם הצביעו חברי המרכז הצבעה אישית ולא אידיאולוגית – מצאה עצמה מנהיגות יהודית בצד המפסיד. לאחר סדרה ארוכה של ניצחונות אידיאולוגיים חשובים במרכז הליכוד, היה מי שחשב שהקבוצה המגובשת והאידיאולוגית השתלטה על הליכוד ועושה בו כבתוך שלה. מי שחשב כך, מסתבר שטעה. אנו רחוקים מאוד מלשלוט בתנועה ובשונה מהתנהלותו של שרון, אין לנו שום כוונה להגיע להנהגת התנועה בדרך של טריקים ומניפולציות. הקמנו את מנהיגות יהודית לפני 10 שנים והצטרפנו לליכוד לפני שש שנים – לא בכדי להציל את גוש קטיף אלא בכדי להציל את המדינה. שוב ושוב אנו רואים שהנהגה מוכשרת וחזקה ככול שנציב (ואין בנמצא מנהיג מוכשר מביבי או חזק משרון) אינה מסוגלת להתמודד עם האתגרים שמציבה לנו המציאות. בלי תודעה יהודית אמונית עמוקה ומחייבת, נמצא עצמנו תמיד שוב עם פרס. גם אם נקבל 50 מנדטים, וגם אם נמצא מנהיג חזק וימני אפילו יותר משרון – בלי מנהיגות המאמינה באלוהי ישראל אין לנו אלטרנטיבה אמיתית ונגמור שוב עם פרס... אור גדול בקצה המנהרהאבל תוצאות הבחירות האחרונות מבשרות גם על אור גדול בקצה המנהרה. 40% מחברי מרכז הליכוד בחרו באידיאולוגיה ולא בכיסאולוגיה. התברר שמול כל הלחצים, מול כל הטריקים והמניפולציות, עדיין ישנו גרעין אידיאולוגי גדול מאוד שלא נשבר. לעובדה הזו יש משמעות עצומה. הקוד שפיצח שרון יוכל לשמש אותו בתוך סדק היסטורי זמני בלבד. שרון נהנה ממשבר מנהיגות קשה בליכוד. שוב ושוב מתברר שנתניהו אמנם מוכשר, אך אינו מנהיג והוא נחלת העבר. האלטרנטיבה האמונית, תקום בהכרח, אך היא עודנה נחלת העתיד (נתפלל שיהיה זה העתיד הקרוב). בוואקום המנהיגותי שנוצר, משחק שרון משחק יחיד ובגיבוי התקשורת ומערכת המשפט הוא משתמש בליכוד כבאסקופה נדרסת למימוש מאוויי השמאל. אך גלגל ההצלה של פרס עשוי עופרת. כפי שקרס תהליך אוסלו וגרר למצולות את מפלגת העבודה, כך עתידה תוכנית ההמשך של אוסלו – כלומר תוכנית ההתנתקות – לקרוס ולגרור לתהומות הנשייה את שרון פרס ותומכיהם. גוש קטיף יחזיק מעמד. מי שמכיר את תעצומות הנפש של גיבורי הגוש יודע זאת. אך כאוסלו, גם ההתנתקות, תכניס את ישראל למציאות קשה מאוד. בשלב ההוא כבר לא יעזרו כל הטריקים וכל השטיקים. כולם יברחו אז משרון כפי שברחו מהשמאל. מי ינהיג אז את הליכוד והמחנה הלאומי? אנו מכינים בנחת ובהתמדה את סירת ההצלה האמיתית לשעה הקשה ההיא. הבחירות האחרונות הוכיחו שיש בליכוד גרעין גדול מאוד שנותר נאמן לערכי המחנה הלאומי ומתוכו תצמח ההנהגה החדשה. לגרעין הזה ימהרו להצטרף הנשענים כיום על משענת הקנה הרצוץ של שרון ופרס. המאבק על גוש קטיףביום חמישי הסתבר עד כמה כוחנו הפוליטי מוגבל. אמנם כפי הנראה הוא עדיין המשמעותי ביותר מכל הגופים נאמני הארץ המעורבים בפוליטיקה הישראלית – ובכל זאת היכולת הפוליטית מוגבלת מאוד. הסיבה לכך היא שהמערכת הפוליטית הישראלית רחוקה מלייצג נאמנה את העם וערכיו. הפוליטיקה הישראלית נשלטת באופן מוחלט על ידי מערכת המשפט והתקשורת המייצגים מערכת ערכים מערבית נוצרית העומדת בסתירה מוחלטת לערכי המחנה הלאומי. תוצאת המבנה הזה היא שיכול הליכוד לנצח ברוב מוחלט. אם העומד בראשו לא מבין את תמונת המערכה ואינו נסמך על אמונה וכוחות שמחוץ למה שעיניו רואות – הוא מוצא עצמו בהכרח נכנע ומובל על ידי השמאל. משמעות הדבר היא שאת המגרש הפוליטי צריך לכבוש ולהנהיג בדרך אמונית ולכך הוא נועד. באופן אמיתי, זה הדבר היחיד שניתן לעשות שם. המחשבה שניתן במגרש שעודנו נשלט מבחוץ על ידי השמאל ומנופי הכוח שלו, להציל את גוש קטיף, מחשבה זו מסתברת כנראה כטעות. אמנם צריך לנצל את הכוחות הפוליטיים בכדי לשפר עמדות גם בתוך אותו שטח כבוש. מנהיגות יהודית מחוייבת כמובן להשתמש בכוחה הפוליטי לטובת המאבק המידי והיא עושה זאת כל הזמן. אבל נצחון אסטרטגי מתוך המערכת הפוליטית הקיימת אינו אפשרי. אם שרון היה מפסיד ביום חמישי, האם היתה מוסרת רוע הגזרה מגוש קטיף? מה היה מונע משרון לצפצף על תוצאות המרכז (שגם הם הושגו בדרכים מפוקפקות ביותר) כפי שצפצף על תוצאות המשאל? הרי התקשורת והבג"ץ לצידו? וגם אם כבר לא היה לו הכוח לעשות זאת – הרי שרון יכול היה לתת לממשלה ליפול, לחזור ולנצח את ביבי בפריימריס, לחזור ולנצח בבחירות הכלליות, ותוך שלושה חודשים לחזור אל אותה נקודה עם טענה ניצחת – הפעם קיבלתי מנדט ברור מהעם... אם מישהו חושב שבאותם שלושה חודשים היתה מנהלת ההתנתקות קופאת על שמריה, מוטב שיזכר באהוד ברק ובמשא ומתן שהמשיך לנהל בטבא עד ליום הבחירות – באישור הבג"צ כמובן. האמת? הצבענו כמובן נגד הצעתו של שרון – אבל די חששנו שהוא יפסיד... הדברים אינם נכתבים בכדי ליאש מישהו. אנו מאמינים שגוש קטיף יוותר על כנו. הדברים נכתבים בכדי להכניס את הציבור לפרופורציות הנכונות. היכולת הפוליטית בדמוקטטורה הישראלית מוגבלת מאוד. המאבק על גוש קטיף מוכרח לשנות כוון ולהשתמש בעקרון הדמוקרטי של הסרבנות האזרחית הבלתי אלימה. חששם של מנהיגי הגוש מדעת הקהל מוטעה. בסופו של דבר נוטה דעת הקהל, לנחוש, לא למסכן. המאבק כפי שהוא מתנהל כיום משדר השלמה עם העיקרון המוסרי שבבסיס הגזרה. מי שמגרשים אותו מביתו אינו מגיש זר פרחים – ואם הוא עושה זאת, כנראה שמוסרית, יש לו לגרוש על מה שיסמוך. ראוי לחזור ולקרוא את הספר "במקום שאין אנשים" (משה פייגלין) בכדי להבין כיצד מייצרים התנגדות עממית ראויה ולגיטימית, נוכח התנהגות רודנית במעטפת דמוקרטית. חשוב לזכור! גוש קטיף הרבה יותר חזק מאריאל שרון. כל שעל גוש קטיף לעשות הוא להוסיף ולהיאחז בנחת ובעוצמה בשטח, לדחות בבוז את כל תרגיליו של יונתן בשיא, ולצרף עוד ועוד מתנדבים ליישובים. המאבק האזרחי צריך להתנהל בלב גוש דן. תפקידה של מנהיגות יהודית בכל הסיפור הוא שלאחר שננצח, לא יחזור שוב הסיפור של ביבי. נתניהו כזכור עלה לשלטון על ברכי המאבק העיקש בממשלת רבין ותהליך אוסלו. מיד אח"כ המשיך נתניהו את אותו תהליך, הלך לוואי, חיבק את ערפאת בשתי ידיו ומסר לו את רובה של חברון. מגבעת אבו סננה שנמסרה לערפאת. נורה הכדור שרצח את התינוקת שלהבת פס הי"ד. את הלקח הזה אסור לנו לשכוח ובלי בניית האלטרנטיבה, אין כל משמעות לכל מאבק, נחוש ככול שיהיה, על גוש קטיף. שבת מנהיגות יהודית צעירה במעלותאת ארגון השבת: הנסיעות, הלינה והסעודות, הוביל אביעד נטוביץ שנעזר בחבריו אלי שגיא ודניאל פרמביץ – ולהם התודה. ביום שישי, ערב שבת חנוכה, יצאו 42 חברי מ.י.צ לשבת במעלות. ואליהם הצטרפה גם משפחת פואה. לאחר ההגעה וסיום ההתארגנות לשבת, השתתפו החברים בהדלקת נרות חנוכה משותפת ומשם הלכו לתפילת קבלת שבת בסניף בנ"ע הסמוך. לאחר קבלת שבת בנוסח קרליבך ותפילת ערבית נוסח עדות המזרח, ישבו החברים לסעודת שבת אשר בתוכה הועברה יחידת היכרות, משעשעת, ע"י ורד בן-אליעזר. שי מלכה - אמר דבר תורה על משמעותו העמוקה של הביטוי "לתקון עולם במלכות ש-די", ע"פ ההבנה שליהודי יש משימה לחולל תיקון בשלושה מימדים: במימד המקום, במימד האישי (אדם) ובמימד הזמן – וההתחלה שממנה ניתן לצאת לתיקון העולם (המקום) היא דווקא תיקון הזמן שזו שבת קודש. לאחר מכן התקיימו במקביל יחידותיהם של אביעד נטוביץ וסעדיה גורודצקי: אביעד נטוביץ עסק בשאלות יסוד הקשורות לערכים במערת הכלכלית כגון: "זכותו של היחיד לצבור רכוש מעבר למחייתו", "יכולת החברה לכפות אדם לתרום צדקה ע"י חוק" – ועליהם נערך דיון תוך הסתכלות בהבדל בין המקורות היהודיים והנוצרים בעניין. סעדיה גורודצקי העביר למשתתפי השבת החדשים יחידה בנושא "מה בין ציוניות לשיבת ציון" ובה הוא הסביר, ע"פ איגרותיו של הרב קוק לתנועת המזרחי אשר בהם הוא מגדיר את תפקידה, כי הציונות התחילה עם ההכרזה שאין לה כל קשר עם היהדות ואילו תפקידה של המזרחי היה לסתור משפט זה ולהראות ששיבת ציון יכול להיות מהלך שלם רק ע"י החיבור ליהדות. לאחר יחידה זו התכנסו חברי מ.י.צ, שאליהם הצטרפו חברים מסניף בנ"ע המקומי, לשיחה מפי מיכאל פואה, מנכ"ל מנהיגות יהודית. מיכאל התחיל את דבריו מתיאור חג החנוכה והנס שאותו אנו דווקא לא חוגגים (ובצדק) שהוא עלייתו של אנטיוכוס לשלטון שהובילה לגזירת גזירות דתיות על היהודים בניגוד לתפיסתם של היוונים שהיא נתינת חופש דת לכל הנתינים, אך יצירת שייכות חברתית על בסיס התרבות אותה הם הכניסו לכל מקום. אלמלא הגזירות הללו היו היהודים מאבדים את זהותם ע"י השחיקה של הזהות היהודית - שאותה הובילה התרבות היוונית. רק בזכות הגזרות הללו הוצרכו היהודים לעמוד נכוחה מול השאלה האם אני יהודי או יווני?! וכך החלה תשועתם של אלו. כל מי שינסה לראות את הקשר בין הימים ההם לזמן הזה עושה זאת על דעת עצמו בלבד. לאחר דבריו היו שאלות מהקהל. ואת הערב חתמנו בעונג שבת שהתמשך לשיחות ודיונים בין החברים אל תוך הלילה. בשבת בבוקר לאחר התפילה הקידוש והטעימה, העבירו שי מלכה ואריאל ונגרובר שתי יחידות במקביל: שי מלכה העביר לנוער (כיתות ט-יב) יחידה בנושא "בין תורת ארץ ישראל לתורת חוץ-לארץ" - ובו נלמדה תורתו של הרב קוק בנושא זה. אריאל ונגרובר הנחה דיון עם צעירים (על תיכוני) בנושא מהי פוליטיקה וניסה להראות שלא ניתן להפריד בין השאלות הערכיות כגון מיהו יהודי, מהי הגדרת התא המשפחתי וכדו' לבין העיסוק הפוליטי משם עלה הקריאה שאנו זקוקים לאנשים יראי שמים ותלמידי חכמים שהם גם פוליטיקאים ומובילים את ערכי היהדות לידי מימוש. לאחר מכן הייתה סעודת שבת ובה עדי אריה - יו"ר מועצת התלמידים הארצית, סיפרה על תפקידיה ועל פעילותה בכנסת בתפקידה הנוכחי. אדם ורס אמר דבר תורה ובו הוא הציג 8 ראיות מפשט הכתובים מדוע א"י שייכת לעם ישראל שהוא ממשיכו של יצחק ויעקב ולא לבני ישמעאל ועשו. לאחר מנוחה קצרה אריאל ונגרובר ומיכאל פואה העבירו שתי יחידות במקביל: מיכאל פואה העביר לצעירים (על תיכוני) יחידה בנושא "החזרת חיי הקהילה" ובו הוא דן על המצב התודעתי שנוצר במדינה בעקבות המעבר מחיי הקהילה בגלות לחיי פרט במדינה, ובעזרת התרומה שהמערכת החוקתית (הכנסת) והמערכת המשפטית הוסיפו לעניין זה. הקריאה לכך שהמדינה תחזק את החזרה למסגרת קהילתית בדרכים שונות, תחזק גם את הקשר בין האנשים השונים החיים ביחד, אולי בזכות כך גם תרד התחרותיות בין האנשים השונים וכל אחד יחיה כפי רמתו ויכולתו. אריאל ונגרובר העביר יחידה לנוער בנושא "אז למה לי פוליטיקה עכשיו" ושם העלנו את הפרדוקס שאזרחי המדינה חיים בו. מצד אחד הם לא מאמינים לח"כים והם טוענים שהמפלגות והכנסת הם הדברים המושחתים ביותר שיש, אך באותה נשימה הם ממשיכים להצביע ולבחור באותם אנשים שיובילו את הציבור. מתוך עיון בתפקידנו ההיסטורי בעת זו, ע"פ דברי הרב קוק, הוצגה החשיבות שבעיסוק בפוליטיקה כ'זרוע מבצעת' להוצאה לפועל של הערכים שבהם אנו מאמינים. בסעודה שלישית העביר יוסף פיש סיפור חסידי שממנו למדנו שכשיש באפשרותנו לדרוש את הדברים הגדולים (בכל תחום בחיים), זהו עלבון להישאר בבינוניות ולהסתפק בדרישת הישרדות. בכל הארוחות נוספו דברי חן וטעם ע"י מיכל לב-ציון שעמלה רבות על התוכן והצורה. על השבת העיבה עננה – בשל העובדה שאנשים זרים ומסכנים, שלא שפר גורלם בחיים וירדו לפשע, נכנסו לחדי החברים וגנבו ציוד יקר ערך. אך למרות כל זאת לא שכחו חברי מ.י.צ ש"שבת היא מלזעוק" ובעז"ה ישועה לאותם מסכנים נקווה שתבוא – ואווירת השבת והשמחה אווירת השבת והשמחה לא פסקה. יישר כח וד"ש להילה גורביץ על כך. לסיכומה של השבת עלו מספר דברים: - קריאה להגביר את פעילות חברי מ.י.צ בכל מוסדות הלימוד – ויצירת גרעיני לימוד ופעילות.
- שימוש מוגבר ב"חוק הדתיים השלובים" על מנת להגיע לכמה שיותר נציגים במוסדות לימוד - להפצת המצפן.
- הגברת העדכונים באתר האינטרנט של מנהיגות יהודית והשתתפות בפורומים שבאתר.
- הגברת פעילות חברי מ.י.צ במועצות התלמידים בכל הרמות.
להצטרפות ניתן לפנות ל: נוער (כיתה ט-יב) – אריאל 052-4202883
צעירים (על תיכוני) – שי 052-4202881 מאמריםלתקן עולם במלכות ש-די
מנהיגות יהודית
|
