|
פרשתנו עוסקת במסר של יעקב לבניו וממילא לאומה, לפני מותו. אחד הדגשים בפרשנות ובמדרשי הפרשה היא הסתלקותה של השכינה מיעקב, לפני שקיים את רצונו לגלות לבניו את הקץ, כלומר את זמן הגאולה. מהי אותה הסתלקות ומדוע קרתה? ומעל לכל מה נוכל ללמוד, מההתעסקות ברצון זה של יעקב, שלא הגיע לכלל מימוש?
מדבריו של יעקב לבניו "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" למדו חז"ל על כוונתו הנזכרת לגלות להם את הקץ. אכן, פירוש מתאים ללשון הכתוב. אם כן, מדוע ביקש יעקב לגלות זאת? נראה לי, שיעקב לאחר שחי שבע עשרה שנה במצרים, חש את הצורך של האומה לשוב לארץ המובטחת, אולם ידע כי לאחר, שהשתקעו משך כל השנים הללו במצרים, יקשה על בניו ומשפחותיהם לקום וללכת. עם זאת, לפני מותו, היה חשוב לו לטעת בלב בניו את שאיפת הגאולה, לכן ביקש לגלות להם את הקץ, כדי להבטיח את שאיפתם להוצאתו לפועל. רצונו של יעקב לגלות את הקץ מבטא מעין צורך אנושי "לראות את האור בקצה המנהרה". הסתלקותה של שכינה רגע לפני הביצוע מבטא שאיפה בלתי פוסקת ובלתי נגמרת לתיקונו של העולם. גאולתם של ישראל היא תהליך המתפתח במהלך הדורות. בכל דור ובכל תקופה מופיע תהליך גאולת ישראל באופן המתאים לתקופה. אין אפשרות להשליך ולהסיק מסקנות מדור לדור. אם בעת הזאת אנו רואים אפשרות להתקדם במהלך הגאולה בדרך אחת, לא נוכל להסיק מכך, שלעולם דרך זו תובילנו אל גאולת ישראל. על פי התפתחות המציאות תתפתח גם דרכנו בשאיפה לתיקון עולם. אפשר לומר, שזו הסיבה לדברי ר' יונתן המוזכרים במסכת סנהדרין "תיפח עצמן של מחשבי קיצין". ר' יונתן אינו אומר, שלא לחשב את הקץ אלא "תיפח עצמן", שדבריהם יהיו כאילו תיפח בהן הרוח, כיוון שהמחשבים את הקץ חיים בתקופה אחת ומנסים בשכלם המורגל לתקופתם לחשב תהליך החוצה דורות, דבר שאינו ניתן לחיזוי או לחישוב בשכל אנושי. גם בתקופתנו כל ניסיון לזרז את המציאות לגאולתה, נידון לכישלון. התפתחותה של הנהגה הנאמנה לערכי היהדות, חייבת להיות מבוססת על רצון עממי אמיתי, בלי כפיה ובלי מחטפים פוליטיים, מכל סוג שהוא. לכן, גם כישלון מקומי אין בו כדי לעצור ואפילו לא לעכב את תהליך חילופי המשמרות, בין ההנהגה בעלת התודעה הקודמת לבין זו בעלת התודעה האמונית, אשר לה יש את יכולת ההתמודדות עם אתגרי התקופה. לעיון במאמר פרשת ויחי משנת תשס"ה – המטרה ואמצעיה: http://he.manhigut.org/content/view/529/109/
|
