על חוכמת האוויל ומוסר הרשע

מתוך "על תבונה ואיפוק" מוסף השבת, מעריב, 24.12.2004 מאת משה גורלי
ומכתב התגובה של ד"ר יהודה צורף אשר נשלח למעריב

הקשיים של לדור

בניגוד לעמדה זו [דהיינו, "שפנחס ולרשטיין מצוי עדיין במיתחם האיפוק"] ממליץ עו"ד משה לדור על חקירה והעמדה לדין של ולרשטיין. לדעתו המשפטית הוא מקדים את דאגתו לדמוקרטיה הישראלית: "למרות מרכזיות חופש הביטוי, קשה לקבל ניצול של חופש זה כשהוא נועד לסכל את יכולת הרוב לקבוע מדיניות ולהגשימה. הסתה נגד מימוש המדיניות פוגעת בעיקרון הדמוקרטי ומובילה לאנרכייה".

......

הפעלת סעיף ההמרדה שנויה במחלוקת משפטית, בטענה שאין הוא ראוי לספר החוקים הדמוקרטי. אולם לדור, כפרקליט מחוז ירושלים, לא היסס להשתמש בו נגד אנשי "זו ארצנו" משה פייגלין ושמואל סקט בשנת 1997, שאכן הורשעו בסופו של דבר. לדור מזהה דימיון בין אז לעכשיו: "ראש הממשלה המנוח רצה לממש מדיניות ופייגלין וחבריו ביקשו לסכלה. כמיעוט הם רצו למנוע מהרוב לממשה על ידי שיבוש פיזי של החיים, באמצעות חסימת צמתים מרכזיים ועוד." בית המשפט קיבל עמדה זו: "הנאשמים ביקשו להביא למצב שבו מתוך כלל פעולותיהם לא יתאפשר לממשלה לתפקד, לאו דווקא בשל השפעת דעת הקהל (או לא רק בשל השפעה זו) אלא בשל חוסר אפשרות פיזית ממש לתפקד."

לא בטוח שאנשי יש"ע הגיעו לדרגה כזו, אבל לדור סבור שוולרשטיין, בדבריו, חצה גם את קווי סעיף ההסתה ותנאיו, לאחר שלדעתו יצר "אפשרות ממשית" לאלימות. זו כמובן שאלה של הערכה וחיזוי שהיועץ המשפטי יכול להגיע לגביה למסקנה אחרת, כמו שכל משפטן יכול לתת לדברים משקל שונה בהערכת מסוכנותם.

גם לדור לא מתעלם מהקשיים הרבים שבהעמדה לדין של מנהיג ציבור: "בעבירות על חופש הביטוי, ניהול משפט עלול לשחזר ולהעצים את המסרים בעטיים הוגש כתב האישום, והנזק יכול להיות גדול יותר מהאמירה הראשונית. למשפט וגם לעונש, אין משמעות רבה כי העבריין ה'אידיאולוגי' רק צובר תנופה ותמיכה ומחזק את מעמדו בקרב תומכיו. בנוסף, מנהיגי הימין ודובריו בונים על כך שלא ניתן יהיה להעמיד לדין מאות ואפילו עשרות מסיתים שיסתמו את בתי המשפט".

וכיצד מיישב לדור בין הקשיים האלה שמנה לבין קריאתו להעמיד לדין את ולרשטיין? "לצערי אין מנגנון של שיפוט מהיר לדברים כאלה. ב"זו ארצנו" הגשנו בקשות להחשת הדיון, ביקשנו וקיבלנו הרכב של שלושה שופטים. אם וכאשר היועץ יחליט לפעול, עליו להפגין נחישות ולהתגבר על העדר היכולת לנהל הליך יעיל שיכול להיות בעוכריו של המהלך. אם יוגש כתב אישום נגד ולרשטיין, המשפט יתמשך הרבה אחרי שתהליך ההתנתקות יסתיים, לא יהיה בכך כל טעם".

*************************

לכבוד
משה גורלי
מעריב

שלום רב,

על חוכמת האוויל ומוסר הרשע

תגובה לכתבתך "על תבונה ואיפוק", מוסף שבת, מעריב, 24.12.2004

לכל אותם קוראים, שהתפתו ללכת שבי אחר ניחוחה המבטיח של הכותרת המתנוססת מעל כתבתך, נכונה אכזבה צפויה מראש. חדשות לבקרים נחשפים קוראי העיתונות המובילה להגיגיהם הנפסדים של פונקציונרים מתוקשרים שהתברגו בעמדות מפתח. קשה להעלות על הדעת נציגים מובהקים יותר של זילות המחשבה האנושית מאשר שני מרואייניך עו"ד משה לדור וד"ר דוד אנוך.

מתוך גישה אופיינית של ביורוקרט שהסתגל לדפוסי חשיבה דמגוגיים, מעמיד עו"ד משה לדור זה מול זה את חופש הביטוי כנגד יכולתו של הרוב הדמוקרטי לקבוע מדיניות. לצורך המחשת משנתו, מציג עו"ד לדור את הדוגמה של פייגלין בזמן כהונת רבין ואת ולרשטיין בזמן כהונת שרון כמחוללי הסתה והמרדה תוך פגיעה בעיקרון הדמוקרטי.

עו"ד לדור עושה שקר בנפשו ואינו חושש לפרוש בפרהסיה את הגות הכזבים שלו, שאין לה הגדרה ראויה יותר מאשר עלבון לאינטליגנציה של הציבור. הן מימשל רבין והן מימשל שרון מתאפיינים בחתירה לקדם מדיניות של מיעוט באמצעות מהלכים אנטי-דמוקרטיים ובניגוד להכרעתו של הרוב הדמוקרטי. מימשל רבין עשה זאת באמצעות שוחד פוליטי, תרגילים מסריחים והפרת ההתחייבויות הפוליטיות שניתנו לציבור הבוחרים בעת מסע הבחירות. שרון הרחיק לכת עד כדי רמיסה מוחלטת של כללי המשחק הדמוקרטי תוך בגידה שפלה בציבור בוחריו וגזילת המנדטים שהביאו לבחירתו בכפוף לסדר יום ערכי ופוליטי של שלילת עקירת התיישבות עברית.

אשר על כן, פעילותם המרדנית של משה פייגלין ופנחס ולרשטיין היא בראש ובראשונה מהלכי מחאה לגיטימיים נגד רמיסת הדמוקרטיה ונגד כפייה טוטליטרית של מדיניות המיעוט על הרוב הדמוקרטי. פונקציונרים ממסדיים, דוגמת עו"ד לדור המתיימר לדבר בשם הדמוקרטיה, הם אלה שתורמים את חלקם ההרסני להחרבת הדמוקרטיה. תפקידה של העיתונות ככלב השמירה של הדמוקרטיה הוא להוקיע את שרתי המנגנונים הטוטליטריים, שהיכו שורש במימסד הציבורי, במקום להעניק במה להגיגיהם הנשחתים.

את חלקו של ד"ר דוד אנוך בכתבתך ניתן להגדיר כמופע טרגיקומי. מתוך גישה אקדמית כביכול יוצר ד"ר אנוך דיכוטומיה מוסרית בין סרבנות הימין לסרבנות השמאל, שאין לה שום ערך הגותי או מוסרי פרט לשיקוף הסימפטומים הפסיכוטיים של אידיאולוגיית השמאל הקיצוני. בעודו מאשים את הימין בכך שסרבנותו נובעת מתוך מניעים משיחיים, טריטוריאליים, לאומניים וגזעניים, משבח ד"ר אנוך את סרבנות השמאל הנובעת לדבריו מתוך רצון להימנע מנטילת חלק בכיבוש, דיכוי ופגיעה בחפים מפשע.

אני שואל אותך, מר משה גורלי: האם האיש הזה המכונה ד"ר אנוך, שכל הגותו מסתכמת בהשרצת סיסמאות היסטריות הלקוחות מרטוריקת הביבים של שרלטנים פוליטיים, ראוי בעיניך לערוך אבחנות מוסריות כלשהן ? האם יש ערך כלשהו לבועותיהם המילוליות של זייפנים מועדים מסוגו, שההומניות שלהם מסתכמת בהזדהות מוחלטת עם האויב, שתבונתם דרדרה את ישראל לאסון אוסלו ואל תהום "ההתנתקות", שכיסופיהם הדמוקרטיים באים לידי מימוש במודל השלטוני "המופתי" של רודנות חונטת שרון, שאהבת האדם שלהם מגיעה למיצוי מרגש בטיהור אתני של בני עמם, שאידיאל החירות שלהם דוגל בהנצחת הכיבוש הערבי של המולדת היהודית, שהליברליות שלהם מוצאת פורקן בשלילת חופש הביטוי של יריבים "בלתי צודקים"..

בברכה,
ד"ר יהודה צורף
גורדון 38
רחובות 76286