עדכון שבועי - י"ח טבת תשס"ה

"דתיים" ו"חילוניים" במנהיגות יהודית     

נוח להציג את מנהיגות יהודית כתנועה דתית המנותקת מן המציאות. האמת הפוכה וסיפור קצר ידגים זאת:

כשעמדה על הפרק בחירתו לכהונה שניה של הנשיא ויצמן, החליטו אנשי מנהיגות יהודית (שהיתה אז בחיתוליה), לנצל את ההזדמנות, ולהריץ מועמד אמוני לנשיאות. אמנם נשיאות בישראל איננה הנהגה, אך בוודאי שגם לפריצת דרך תודעתית, כשלב להרצת מועמד לראשות הממשלה, ערך רב.

מצאנו את המועמד האידיאלי. פרופ' ירמיהו ברנובר. יהודי מאמין עם עיניים אוהבות והדרת פנים. איש האקדמיה. איש המאבק לעליה. איש עממי. כל הסגולות הנדרשות – באיש אחד.

חשבנו שלא תהיה לנו שום בעיה – בסך הכל צריך 10 חתימות של חברי כנסת התומכים בהצטרפות פרופ' ברנובר להתמודדות. והרי יש הרבה יותר מזה – חברי כנסת דתיים. אין ספק שהדתיים יחתמו לנו, ולרעיון המנהיגות היהודית תהיה קפיצת דרך משמעותית בלי שום קשר לתוצאה.

התרוצצנו כאחוזי אמוק במסדרונות הכנסת. שמונה ח"כים חתמו לנו. רפול ז"ל חתם. מיכאל קליינר יבל"א חתם ואף סייע רבות. אף חבר כנסת דתי לא חתם. גנדי הי"ד כמעט חתם, אבל הרב בני אלון ממש משך את העט מידו.

בערבו של יום הבנתי, שמנהיגות יהודית, לא רק שאינה תנועה דתית, היא למעשה תנועה שבמובנה העמוק היא אנטי דתית. זו תנועה שבבקשה להרחיב את היהדות אל כלל תחומי ההוויה הלאומית, מאיימת על הקונספציה הדתית הסקטוריאלית. 

בוריס יוסין פתח דיון חשוב ביותר בין שומרי מצוות למי שאינם מרגישים מחוייבים לכך – בתוככי מנהיגות יהודית. (קישור למאמרו של בוריס:http://he.manhigut.org/content/view/1067/100). בתגובה למאמרו של בוריס כתב יואב כהן מאמר מרתק מנקודת מבט חילונית. (http://he.manhigut.org/content/view/1084/100). וכבר מאמר מקיף נוסף, של חבר מנהיגות יהודית –אריה טריינין - ( גם הוא מנקודת מבט של מי שאינו אמון על שמירת תורה ומצוות)  הצטרף זמן קצר אחר כך והופיע באתר מנהיגות
(http://he.manhigut.org/content/view/1091/100).

הדיון והתסיסה סביב נושא זה משמחים אותנו מאוד, ואנו מקוים שכותבים נוספים ירחיבו את דעתנו בנושא מזויות שונות. חברי מנהיגות יהודית צעירה מארגנים ערבי עיון קבועים. הראשון שבהם ייוחד לנושא הזה. פרטים בקישור הבא: (מודעה בעניין ימי וערבי עיון :http://he.manhigut.org/content/view/1097/0).

הדיון המתנהל בתוככי מנהיגות יהודית בנושא, מהווה אולי את המפתח האמיתי לפריצת דרך בתחום רגיש זה בתוך כלל החברה הישראלית.   

עדכון פוליטי

תיקוני חוקה

מיום ג' שעבר ישבה ועדת חוקה של הליכוד במשך שעות רבות יום יום, ודנה בתיקוני החוקה השונים שיובאו להצבעה לפני ועידת הליכוד בימים ד'-ה'  (1/05 / 6-5). להלן סיכום הדברים:

הנושאים שיועלו בעז"ה להצבעה הם:

1)      הזכות לבחור ולהיבחר:

א)      הזכות לבחור – עלו הצעות שונות שמטרתם להבטיח שלא יסתננו לליכוד גורמים שונים שינסו להשתלט על המפלגה, בעזרת מפקד המוני של מי שמתפקדים ומבטלים, כפי שהיה בפעם האחרונה.  ההצעות נעו בין חברות של חמש שנים, לבין חברות של שנה. בהתערבותו ובלחצו הברור של חה"כ עמרי שרון, אשר הצטרף לדיוני הועדה, כפי שנסביר בהמשך, החליטה הועדה שלא לשנות את המצב הקיים ולתת לכל מתפקד של רגע, את הזכות לבחור. יחד עם זאת לא יכלה הועדה להתעלם מההצעות השונות של חברי מרכז רבים ובינהם יו"ר סניף רמת אפעל מר יצחק נמרודי, אשר גובתה בחתימות של למעלה מ-700 חברי מרכז. הצעה זו אשר תחייב 16 חודשי ותק לפני הזכות לבחור, תובא להצבעה כהסתייגות מהחלטת ועדת חוקה. אנו מקווים שנצליח לשכנע את רוב חברי הועידה לתמוך בהסתייגות זו.

ב)      הזכות להיבחר – בסעיף זה קיבלה הועדה החלטה המחייבת ותק של שנתיים כדי להיבחר למוסדות התנועה, וותק של שלש שנים כדי להיבחר למוסדות חיצוניים. (כנסת עיריות וכד')

מתברר עתה שחברי מנהיגות יהודית אשר התפקדו כבר לפני שנים, רכשו את כרטיס הזהב שיאפשר להם לבחור ולהיבחר במפלגת השלטון. קיצור פרק זמן מינימלי זה, שהיה בסמכותו של יו"ר התנועה עד עתה, יותנה על פי הצעת הועדה, באישור המזכירות שהיא גוף הרבה יותר רחב.

2)      הליכוד העולמי:

ההצעה הקובעת את סדרי ההצבעה של נציגי ישראל לליכוד העולמי ,תובא בדיוק כפי שהצענו יחד עם ס. יו"ר קק"ל ומזכ"ל הליכוד העולמי מר מיכאל אדרי, יו"ר בית"ר העולמית מר דני דנון, ועו"ד יריב לוין יו"ר סניף מודיעין, אשר ערך את ההצעה מבחינה סגנונה המשפטי. המאבק להבאת ההצעה היה מרתק. הוא התחיל בהצעה נגדית של אנשי עמרי שרון, אשר טענו כרגיל שהצעתנו נועדה להשתלט על הליכוד העולמי. לאחר שעתיים של דיון נוקב והפעלת לובי במקום, של חברי מרכז ופעילי שטח, הצלחנו לשכנע את חברי הועדה בהגיון של הצעתנו. כשכבר היה ברור שהצעתנו עומדת לזכות ברוב, קם מנכ"ל הליכוד, מר ברמי, ובלי בושה הזהיר את חברי הועדה שהנה הם הולכים לקבל הצעה שמנהיגות יהודית הובילה. במילים פשוטות:  הקריטריון היחיד שעליכם לשפוט לפיו הוא, שמה טוב למנהיגות יהודית, רע לכם. דקה לאחר מכן הצביעה הועדה וקיבלה פה אחד את הצעתנו. יחד עם זאת, המסר על הקריטריון שעל פיו יש לשפוט את הדברים, חלחל עמוק לתודעת חברי הועדה. למחרת התייצב חה"כ עמרי שרון בועדה ולא עזב אותה לרגע, עד סיום הדיונים, כדי לודא שכולם פועלים לשביעות רצונו. כל הצעה שהציגו מיכאל פואה, או עו"ד יריב לוין, זכתה מיד לתגובות נגד נמרצות. אם היתה הצעה שרצינו שלא תעבור, כל שהיה עלינו לעשות הוא לתמוך באותה הצעה.

3)      הלשכה:

נקבעה הדרך לבחור את הנהלת הלשכה, תוך שמירה על זכות הייצוג של המייסדים ומרחב יש"ע. התנהלו ויכוח ודיון מעניינים סביב סמכות הנהלת הלשכה. הסמכות שמוקנית לה בחוקה היא לקבל החלטות אשר מחייבות את נציגי התנועה בכל המוסדות. סעיף זה, שהיה קיים בחוקה, היה בבחינת מילה מתה, היות ואף פעם לא נבחרה הנהלת הלשכה. עתה, שקיום המוסדות הפך להיות דבר ממשי, סעיף זה הפך לאיום על יו"ר התנועה, שכידוע פועל בניגוד גמור לדרך התנועה. ניסיון למחוק את הסעיף לגמרי נתקל בהתנגדותו העיקשת של השר דני נווה, יו"ר הלשכה, אשר הוזעק באמצע הדיונים להביע את דעתו בענין. לעומת זאת טען חה"כ עמרי שרון, שסעיף זה "חמור" יותר מ- 19 (ג). בסופו של יום התקבלה "פשרה", אשר למעשה מרוקנת את החלטות הלשכה מסמכות זו, כיוון שהחלטות הנהלת הלשכה מחייבות מבלי לפגוע בסמכויות חברי הסיעה בכנסת, ויו"ר התנועה. המכבש עבד.

4)      בחירת חברי הכנסת:

הדיון שהעסיק והסעיר הכי הרבה את הועדה, היה נושא בחירת חברי הכנסת. עד עתה, תקנון הבחירות לכנסת היה בהוראת שעה. מצב זה  לא בריא, כיוון שהוא מאפשר כל מיני שינויים של הרגע האחרון, המשנים את המצב לטובת מועמד מסויים, כפי שקרה גם בפעם האחרונה, כאשר יחיאל חזן (היום חה"כ), ביצע בעזרת המנגנון מחטף, שינה את כללי ההצבעה בכאילו רוב, וסגר את הישיבה. בכוונת הועדה היה להביא הצעה שתנחה את הליכוד בשנים הקרובות בדרך שתהיה קבועה מראש וברורה לכולם. הלחץ של חברי הכנסת החוששים לבחירתם המחודשת מחד גיסא, והלחץ של חברי השטח המעונינים להיבחר ולהחליף חלק מחברי הכנסת הקיימים מאידך גיסא, לא אפשר דיון עניני ורציני. ההחלטה שהתקבלה היא נוסחת פשרה לא מוצלחת בין הצדדים השונים, והיא בודאי לא עונה על הצורך להגדיר שיטה לימים בהם מצבו של הליכוד ישתנה.

5)      תיקון עמרי:

בועידה האחרונה הצלחנו להכניס תיקון המאפשר לחברי הועידה להביא הצעות לסדר היום, והמחייב את נשיאות הועידה להביא הצעות אלו לדיון והצבעה. במהלך זה הצלחנו למחוק את סעיף 56 לחוקה, אשר נתן עד לתיקון הנ"ל, את סמכות קביעת סדר היום בידי יו"ר התנועה. אנשי עמרי אשר נרדמו בשמירה בפעם הקודמת, התעוררו עתה,  ובלחצו הישיר של עמרי שרון בתוך הועדה, תבעו בתוקף להביא הצעת תיקון להחלטה שהתקבלה רק לפני כחודש. אנו מקווים שחברי הועידה ישכילו לדחות הצעת תיקון זו על הסף.

6)      סעיף 19 (ג):

בתום הדיונים על דרך בחירת חברי הכנסת, העלה השר צחי הנגבי את סעיף 19 (ג) הפוליטי לדיון. משמעותו של סעיף זה היא שחבר כנסת אשר יצביע בכנסת על חוק שטרית (המתפקדים בוחרים את חברי הכנסת), לא יוכל להיבחר ברשימת הליכוד לכנסת. מכיוון שהדיון התקיים בכנסת ובשעה מאוחרת, הלובי שהוכן מראש לדחיפת 19 (ג) המקורי לא היה זמין. בנסיבות שנוצרו, היה חשוב להבטיח שאין בהצעה זו כדי למחוק את 19 (ג) המקורי. מיכאל פואה דרש מיד להביא את ההצעה המקורית של 19 (ג) כהסתייגות, ותוספת להחלטת הועדה. מיד התעוררה כמובן סערה. יו"ר הועדה השר ישראל כ"ץ טען שאין קשר בין ההחלטה, לבין סעיף 19 (ג), והצעה זו היא חלק מהצעת הועדה לבחירת חברי כנסת. הודגש שאין בהצעה זו שלילת זכותם של מציעי 19 (ג) , הצעה שהובאה עם למעלה מ- 600 חתימות חברי ועידה, להביא את הצעתם לאישור המרכז בכינוסים הבאים כפי שיבואר בסעיף הבא.

7)      המשך תיקוני חוקה:

על פי החלטת בית הדין, תובא להצבעה הצעה המסמיכה את מרכז הליכוד להשלים את תיקוני החוקה בשנה הבאה, ברוב רגיל. דבר זה יאפשר כמובן להמשיך בלחץ של תיקוני החוקה, כפי שהיה עד היום.

לוח זמנים:

לוח הזמנים שכפי הנראה יקבע יהיה כדלקמן:

ביום ד' הבא כ"ד טבת תשס"ה  (5/1/05) יתקיים דיון בתיקוני החוקה. ההצבעות יתקיימו למחרת ביום ה' כ"ה שבט תשס"ה  (6/1/05).

הבחירות למזכירות ולליכוד העולמי אשר תוכננו ליום כ"ג שבט תשס"ה (2/2/05) ידחו בשבוע.

הערה לסיום:

יו"ר ועדת הבחירות לליכוד העולמי השופט שטרוזמן – תכנן לקיים את הבחירות לליכוד העולמי ביום ראשון, (9/1/05) . במכתב שהוא כתב הוא הביע את חוסר אמונו המוחלט במנכ"ל הליכוד, ובהתחייבותו לקיים בחירות לסניף ישראל בליכוד העולמי. במידה ואכן יערכו בחירות לליכוד העולמי (הדבר ידון בעתירה שהוגשה לבית המשפט) עתה, השקעתנו תישא פרי רק בבחירות הבאות.

הם מפחדים

לפני כשלושה שבועות, התקשרו למשרדי מנהיגות יהודית, נציגים של מכללת ספיר שבשער הנגב (ליד שדרות)." אנו מקיימים פאנל פוליטי בנושא ההינתקות, ואנו מחפשים נציג של הימין. התלמידים ביקשו שזה יהיה משה פייגלין". מובן שהסכמנו ברצון ובררנו מי יהיו הנציגים האחרים. הוסבר לנו שמדובר בח"כ מיכאל איתן מן הליכוד, וכפי הנראה במר צלי רשף איש השמאל הידוע. נקבע תאריך – אך כעבור שבוע נתבקשנו לקבוע מועד חדש – מאוחר יותר.

בינינו לבין עצמנו, כבר הבנו שהמוזמנים האחרים "קיבלו רגליים קרות", אך מועד הדיון אושר שנית ללא כל הסתייגות.

יומיים לפני האירוע – התקשר תלמיד במוסד (למארגנים לא נעים להתקשר ישירות – הוא הסביר...), והסביר שאין ברירה חייבים לדחות שוב, משום שהמוסד לא מסכים שמשה פייגלין יופיע לבדו...

כפי הנראה חששו הנציגים האחרים בדיון מהתבזות. אין ספק. תוכנית ההתנתקות משוללת כל הגיון, ומול כל אדם בעל יכולת ביטוי בסיסית צפוי כשלון מוחלט למי שינסה לשכנע את הציבור ביישומה. לכן איש אינו מסביר את התוכנית. פשוט מבצעים מניפולציה על המערכת הפוליטית, בסיוע נדיב של התקשורת ובג"צ, ונותנים לציבור להבין שפשוט אין לו ברירה אחרת. מדובר למעשה בדוגמה מובהקת של מנהיגות השולחת את עמה לאבדון, ומתבססת על הנחת יסוד אחת. הם יצייתו בלי לחשוב. 

על צייתנות וחורבן       

בעניין זה מעניין היה לראות בסוף השבוע את הראיון במעריב עם עו"ד משה לדור. לדור היה פרקליט המחוז והתובע הראשי במשפטם של ראשי "זו ארצנו". לדור מתאר בראיון עד כמה דחוף היה להעמיד לדין את מנהיגי התנועה :

"הפעלת סעיף ההמרדה שנויה במחלוקת משפטית, בטענה שאין הוא ראוי לספר החוקים הדמוקרטי. אולם לדור, כפרקליט מחוז ירושלים, לא היסס להשתמש בו נגד אנשי "זו ארצנו" משה פייגלין ושמואל סקט בשנת 1997, שאכן הורשעו בסופו של דבר. לדור מזהה דמיון בין אז לעכשיו: "ראש הממשלה המנוח רצה לממש מדיניות ופייגלין וחבריו ביקשו לסכלה. כמיעוט הם רצו למנוע מהרוב לממשה על ידי שיבוש פיזי של החיים, באמצעות חסימת צמתים מרכזיים ועוד." בית המשפט קיבל עמדה זו: "הנאשמים ביקשו להביא למצב שבו מתוך כלל פעולותיהם לא יתאפשר לממשלה לתפקד, לאו דווקא בשל השפעת דעת הקהל (או לא רק בשל השפעה זו) אלא בשל חוסר אפשרות פיזית ממש לתפקד."

לא בטוח שאנשי יש"ע הגיעו לדרגה כזו, אבל לדור סבור שוולרשטיין, בדבריו, חצה גם את קווי סעיף ההסתה ותנאיו, לאחר שלדעתו יצר "אפשרות ממשית" לאלימות."

מתברר שהשלטון וגרורותיו רואים בסרבנות את הפוטנציאל הממשי ביותר לסיכול תוכניות החורבן שלהם. הקוזאקים שהפכו את הדמוקרטיה לבדיחה גסה, מעלים אותה על נס וטוענים שהרוב הקם להגן על נפשו מפני המניפולציה הבריונית שלהם, הוא זה המסכן אותה. האמת הפוכה. סרבנות אזרחית בלתי אלימה היא המגן האחרון לא רק לקיומה של המדינה, אלא גם להמשך קיומה של הדמוקרטיה. אלפי אנשים שילמו בחייהם מאז אוסלו, את מחיר הצייתנות, ומה שנותר מן הדמוקרטיה הישראלית בעקבות הצייתנות הזו – זו בדיחה גסה ששמה משפחת שרון. ההיסטריה בה נתפסת סרבנות הימין על ידי הקוזאקים – מוכיחה שוב ושוב שזהו הקו המדויק ביותר למאבק הן על החיים, הן על הארץ, וכן – גם על החרות.

למאמר האמור הגיב ד"ר יהודה צורף מרחובות את התגובה המצ"ב – מעניין אם תגובתו תופיע במעריב...
(http://he.manhigut.org/content/view/1099/100)

הודעות

• ביום ראשון, כ"א טבת,  בשעה 13:00 יפסוק בית משפט השלום בירושלים את גזר דינן של אלישבע פדרמן וחברותיה.
  למדינת ישראל שיטה חדשה למלחמה בגיבורות הללו. ניסיון לחטיפת ילדיהן באמתלא של "הפקרת הילדים". הציבור מוזמן למקום. לפרטים: http://he.manhigut.org/content/view/1095

מאמרים

• לגיבורי גוש קטיף – משה פייגלין: http://he.manhigut.org/content/view/1094/100
• בניית קהילה בקיבוץ גלויות – יאיר שאקי:  http://he.manhigut.org/content/view/1093/100
• הרבצ"ר מטעם – הרב אליצור סגל: http://he.manhigut.org/content/view/1092/100
• לפרשת שמות – מוסר ואחריות– הרב דודי שפיץ: http://he.manhigut.org/content/view/1100/100

לתקן עולם במלכות ש-די
מנהיגות יהודית