בני חורין

בכל יום בבוקר אנו מברכים "שלא עשני עבד". כבר נשאלו אחדים מרבותינו מה דינו של יהודי שנמכר לעבד האם יברך? התשובה שנתנו היא: כן, יברך! משום שעבדות אינה מצב גופני אלא מצב נפשי - כל זמן שאדם בן חורין בנשמתו אינו עבד גם אם במצבו החיצוני הוא עבד.

לצערנו אמירה זו אינה נכונה לגבי חלק ניכר מ"מנהיגי" הציבור הדתי לאומי וראשי יש"ע. אנשים אלו הם בני חורין בצורתם החיצונית אבל עבדים בנפשם.

אנו רואים זאת היטב כאשר הם נכנעים לתפיסת העולם של השמאל ומנהלים מאבק אך ורק בדרך שבה השמאל רואה כרצויה לנהל את המאבק – דרך זו כמובן מבטיחה בבטחן מוחלט את כשלון המאבק. כי כל דרך שבה המאבק יכול להצליח מסומנת מיד על ידי התקשורת ואנשיה כבלתי לגיטימית. כך שהמאבק מתנהל על ידי אנשים אלו מלכתחילה בצורה שבה ברור שהוא יכשל.

ברגע זה ניתן לראות זאת בצורת המאבק על גוש קטיף.

המנהיגות העבדותית בנשמתה הובילה מאבק בצורה שבה ברור היה מראש שהוא יכשל – מאות אלפי אנשים הפגינו שוב ושוב בצורה שאפילו לא דגדגה למתכנני העקירה. ולעומת זאת שחקה את כושר הרצון והסבולת ואת מצבם הכלכלי של מתנגדי העקירה.

כמובן, כל זמן שהמתנגדי העקירה הציקו רק לעצמם הם זכו לשבחים בכל הבימות. מתוך ידיעה שמימילא הכול "כלאם פאדי" חסר ערך ומצפצפים עליהם.

אולם ברגע שהחלו לפעול בצורה שבאמת יכולה להצליח ולקבור את התוכנית הזועתית - לעבור מחייל לחייל ולהחתים אותו על סרוב לפשע המתועב והמחוצף נגד עמו. מיד נעלמו החיוכים והשבחים.

למה? כי זה באמת מצליח! זה באמת יעיל! כפי שאמר אלוף פיקוד דרום: אם אלפי חיילים יסרבו לא יהיה פינוי. וכפי שאמר סגן שר הביטחון: צה"ל לא יכול למלא את פקודת הפינוי.

ברגע הזה נעלמו החיוכים. ברגע הזה המאבק הפך להיות אי לגימטימי. ולמה? כי מאבק זה באמת מצליח! זה מאבק אפקטיבי.

אחי ורעי! על מנת לנהל מאבק יעיל צריך להיות קודם כל בני חורין ולא עבדים. עבדי השלטון לא יוכלו להלחם בו.

ולמה אני אומר זאת האם ברצוני ליצור פילוג בציבור הנאבק? מה אנחנו צריכים את זה עכשיו?

התשובה רבותי, כי מנהיגים עבדותיים אלו יסוגו ברגע המכריע כי את הלגיטימציה לקיומם ולמחשבתם הם שואבים במהות העמוקה והפנימית ביותר שלהם מהמחנה היריב. רק יציאה לחרות בנקודה עמוקה זו תאפשר הצלחה במאבק.

גוש קטיף ראוי רק לבני חורין לא לעבדי התקשורת.