המאבק על ארץ ישראל וקיומה של המדינה מלחמת אחים הסרבנות. סכנה לקיום המדינה? עדכון פוליטי תזכורת הודעה מאמרים
המאבק על ארץ ישראל וקיומה של המדינהגוש קטיף אינו עוד מאחז שניתן לפנות ביום ולחזור אליו למחרת. המערכה על גוש קטיף הנה מערכה אסטרטגית. נפילה חלילה של הגוש עלולה לרפות ידיים בשאר שטחי יש"ע. מלאכתו של יהונתן בשיא תהיה קלה הרבה יותר, כשיבוא אל מתיישבי יש"ע עם קבלות החורבן של גוש קטיף. לאיש אין אשליות שה"צונאמי" של שרון יעצר בגוש, כלומר מדובר כאן למעשה במערכה על כל מפעל ההתיישבות ביש"ע. אך גם הגדרה זו אינה נכונה. אם חלילה תיפול ההתיישבות ביש"ע, דבר לא יחזיק יותר את רצועת החוף המדולדלת שתיוותר. קץ ההתיישבות ביש"ע שומט את האחיזה היהודית בארץ ישראל מן הבחינה המוסרית, ובעקבות זאת גם מן הבחינה הביטחונית, החברתית והכלכלית. מדובר, אם כן, במאבק על כך שתהיה לנו מדינה יהודית להוריש לדורות הבאים. האם התחלנו בכלל להיאבק את המאבק הזה? יותר ויותר קבוצות וארגונים משתלבים במאבק למען הגוש. הפגנת השבת שהחלה השבוע מול משכן הכנסת מהווה קטליזטור חשוב, ואנו מברכים את מועצת יש"ע שארגנה אותו. יחד עם זאת חשוב לזכור כי בסופו של דבר את גורל הגוש יכריעו אלפי אזרחים אחראים, שיהיו מוכנים לעבור על החוק בצורה בלתי אלימה ולשלם את מלוא המחיר בבתי הכלא. דוגמה טובה לכך, קיבלנו מתושבי גוש קטיף שחסמו במשך שעתיים את רח' קפלן בת"א – עורק תנועה מרכזי המוביל לקריה. (ראה סרטון בקישור הבא: http://he.manhigut.org/content/view/1114/74). מרי אזרחי בלתי אלים הוא מכשיר מוכר ומקובל בדמוקרטיה אמיתית, ואל לנו להתרשם יתר על המידה מהצהרות מהופכות של בעלי אינטרסים ואנשי שמאל. האמירה הפומבית של פנחס וולרשטין – יהודי רב זכויות - לפיה העברת ההינתקות במשאל עם או בבחירות תמנע תופעות של סרבנות, אמירה זו חמורה ביותר. תמכנו ועודנו תומכים במשאל עם ואנו בטוחים כי ננצח בו. הסיבה לתמיכתנו במשאל היא שהוא מרחיק את סכנת מלחמת האחים. עקירת ימית היתה טעות פטאלית, אך המאבק נגדה נשא אופי אחר משום שלצערנו העם עמד אז מאחורי בגין. בגין אכן פעל באופן דמוקרטי. רבין בזמנו, ושרון עכשיו, יצרו דפוס פעילות דיקטטורי ודורסני במעטה דמוקרטי כביכול. הציבור אינו מבין את הדברים לעומקם – אך הוא מריח היטב את ריחה של העריצות וחש היטב כיצד נשללים ממנו זכויות האדם הבסיסיות שלו. משאל עם עשוי להחזיר אותנו אל המגרש הדמוקרטי ולהוריד את הלהבות שדאגו הרודנים הללו להצית. רק מסיבה זו אנו תומכים במשאל עם. לא משום שהוא נותן לגיטימציה לפקודה בלתי חוקית אלא משום שהוא הופך את המאבק למאבק בין אחים, במקום למלחמת אחים. אך "אל דאגה" – שרון לעולם לא ילך למשאל עם משום שהוא יפסיד בו. שרון מחפש את המניפולציה הנאחזת כדמוקרטית בכדי להמשיך בדרכו הדורסנית. אנו מודיעים בזאת בצורה הברורה ביותר שגרוש יהודים בארץ ישראל הנו בלתי מוסרי בעליל, ולכן בלתי חוקי בעליל בלי שום קשר לשאלת הפורום המחליט. אנו משוכנעים כי הציבור הנאמן לא יציית בשום אופן לפקודת הגרוש ואל לו לאיש זה או אחר להצהיר הצהרות בשמו. דומה שהאווירה הציבורית מוכשרת למרי אזרחי בלתי אלים, ויוזמות רבות משלימות זו את זו ומצטרפות למהלך אחד גדול. מדובר בהחתמות חיילים על עצומות סירוב, (ראה אתר חומת מגן: http://www.hmagen.com/) על התארגנות של עורכי דין לעזרה להמוני העצירים הפוליטיים, (ראה דף הסבר לעציר שפורסם על ידם: http://he.manhigut.org/content/view/1115/0), בהתארגנות מטות פעולה בכל רחבי הארץ, בהתייצבות חד משמעית של חשובי הרבנים ועוד. חסד עשה עמנו השוכן במרומים, כאשר הביא לשרון את הניצחון בועידת הליכוד האחרונה. כשפרס בתמונה, מבינים אחרוני המתנחלים שהאהבה לבדה כבר לא תנצח, והמאבק על גוש קטיף עולה על מסלול של ניצחון. מלחמת אחיםקוראי המאמרים ב"הארץ", והמקשיבים לתיבות התהודה של השמאל יכולים לחוש כיצד מוכשרת האווירה למלחמת אחים. חשוב להבין, המאבק על גוש קטיף מבחינת השמאל הוא מאבק של להיות או לחדול. מדובר באחוזים מזעריים מן האוכלוסייה, המשוכנעים כי נולדו לשלוט, וזהו מאבקם האחרון טרם ירידתם מן הבמה. אם לאחר שגייסו (כנראה בכפיה) את הקוזאק שגזל עבורם את הליכוד, ולמרות שמאחוריהם כל התקשורת , מערכת המשפט, מנגנוני בטחון הפנים והחוץ, המערכת הפוליטית והכלכלית – אם אחרי כל זה, יוותר הגוש על תילו, משמעות הדבר שהשמאל יכול לארוז מזוודות. וכשמדובר בשלטון, אין אצלם עכבות. מלחמת אזרחים היא הדבר האחרון שמפחיד את השמאל. הם כבר יזמו מלחמה שכזו בעבר (הסזון, אלטלנה) והם מייחלים למלחמה שכזו בכל נימי נפשם. מדובר בחלק מהותי מן האידיאולוגיה שלהם. כפי שהשמאל נוהג לחזור שוב ושוב, מלחמת אחים לא תיתכן, משום שהמתנחלים אינם אחיהם. המכוונות הבסיסית של איש השמאל הקיצוני הנה קוסמופוליטית. הוא מבקש להפיל מחיצות לאומיות להוכיח שהוא אינו יהודי או ישראלי, הוא בכלל איש העולם הגדול. "בעתיד לא תהינה יותר מדינות כולנו נשתלב במזה"ת החדש" (שמעון פרס) "אין כאן יהודים נגד ערבים,יש כאן תומכי השלום נגד מתנגדי השלום" (יצחק רבין). השמאל משרטט מחדש את נאמנויות היסוד. פעם קראו לזה בגידה – היום זו נאורות. חלום השמאל הקיצוני הוא שנאורי כל העולם ישלבו ידיהם וימחצו במגפיהם את הדוסים המתנחלים החשוכים. מלחמת אזרחים עסיסית תוכיח להם שאכן חצו את גבול הלאומיות. הם לא יהודים יותר, גם לא ישראלים יותר, הם חלק מהעולם הנאור, הנלחם בעולם החשוך. הם הוכיחו את נאמנותם, הם רכשו ביושר את זהותם הקוסמופוליטית החדשה, כמו משת"פ שעושה פיגוע כדי להוכיח נאמנות, הם השתחררו סופית מגיבנת הזהות היהודית. באתר שלום עכשיו מופיעה מודעת גיוס. על כל סרבן פינוי – מכריזים שם – אנו נגייס מתנדבים מכל העולם. ויש שם רשימת ארצות שאזרחיהם נקראים לבוא ולהתנדב לחסל התנחלויות עם נאורי ישראל. צרפת, גרמניה, רצועת עזה... איננו יהודים יותר – אחוות עמים הצועדים בסך, ועם ישן עדי יסוד נחריבה... למזלנו מדובר במיעוט מבוטל מבחינה כמותית, אולי שנים שלושה אחוז מן האוכלוסייה – אולי פחות. הבעיה היא שהמיעוט הזה מחזיק בחוטים. הם לא יירו בעצמם. הם מתאווים למלחמת אחים עסיסית אך העם בריא ואין להם את החיילים בכדי להוציאה לפועל. לכן הם בונים במחשכים את הפרובוקציה שתביא את החיילים והשוטרים לעשות זאת. צריך לדעת זאת. צריך לפרסם זאת. צריך להיות מוכנים לכך. ככל שנהיה מוכנים לכך נפשית. ככל שנרבה לדבר על כך, כך יקטן הסיכוי שמלחמת אחים אכן תפרוץ. סימנים ברורים להכנת התשתית לפרובוקציה שכזו קיבלנו השבוע בהרס מאחז יצהר ובהצהרותיו של דיכטר – ראש השב"כ. ברור שארגון ההצגה ביצהר בא לשרת מטרה פוליטית. החייל שירה לא היה מאוים, ראוי לחקור ולברר מיהו בדיוק אותו חייל. האם הוא חלק אורגני מיחידה רגילה וכיצד זה מיהר הצבא לפרסם בתוך זמן קצר כי הירי של אותו חייל היה לגיטימי. כשהשמאל אוחז בחוטים, אין דמוקרטיה, וכולנו זוכרים היטב מי פתח את השמפניה. כהמשך מידי לאקט הנורא הזה – הודיע ראש השב"כ כי המתנחלים הקיצוניים, הם שמכינים פרובוקציות שיביאו לירי על חיילי צה"ל. רן אדליסט – עיתונאי ואיש שמאל קיצוני ביותר, הסביר בשידור שאין לו לדיכטר שום מידע קונקרטי, וכל כוונתו היא ליצור את האווירה שתכשיר מעצרים מנהליים בקנה מידה גדול. אדליסט לא אמר זאת בכדי להגן על זכויות האזרחים ביש"ע, הוא אמר זאת מתוך השלמה עם הצורך בכך. אנו עדים אם כן, למהלך שלם של הכשרת האווירה הציבורית שתאפשר פתיחה באש. מדובר בדיבורים, במאמרים, בהצהרות קצינים בכירים, וזה כבר יורד לאופי הפעילות בשטח. כיצד על הנאמנים לנהוג? הציבור הנאמן נמצא בדילמה נוראה. אי אפשר שלא להיאבק בנחישות למען ההתיישבות וקיומה של המדינה. מנגד גורר אותנו השמאל למלחמת אחים שגם היא מסמנת את קיצה של המדינה. מה עושים? למזלנו הציבור אתנו. עלינו לזכור את משאל המתפקדים ולשנן זאת. עם ישראל בהמוניו נותר בריא למרות כל שטיפות המוח. אם לא ניגרר לפרובוקציות של השמאל, אם לא ניתן יהיה לשכנע את החיילים כי הם בסכנת חיים, הם לעולם לא יפתחו באש. עלינו להכריז מעל כל במה אפשרית. בכל אזור חיכוך עם חילי ושוטרי ישראל, איננו נושאים נשק! בחרת להיאבק – כל הכבוד. השאר את נשקך במקום בטוח מחוץ לאזור. מי שנושא נשק באזור של מאבק חשוד כפרובוקטור. אדם שיורה מתוך קבוצת מתנחלים הוא פרובוקטור וודאי! יש לנטרלו. לקחת את נשקו. לקושרו. להשליכו לכל הרוחות. קריאתנו לחיילי צה"ל היא לפעול במקרה כזה בדיוק באותו אופן. חייל! אל תיכנס עם נשק לאזור עימות עם יהודים. אם אתה רואה לידך חייל שיורה לכוונם של יהודים, דע שמדובר בפרובוקטור פוליטי. קח את נשקו. קשור אותו. השלך אותו לכל הרוחות. המתיישבים יגנו על עצמם בידיים חשופות נגד אלימות מאורגנת. אך נשק - מחוץ לתחום. אם יירו עלינו נתפוס מחסה, ולא נירה בחזרה. כבר שנים יורים עלינו ערבים , חיינו מופקרים אך אנו נאחזים בארץ במסירות נפש. כשהשמאל ישתול את אותם פרובוקטורים שיירו בנו, נגייס את אותן תעצומות נפש ולא נירה בחזרה. הפעם לא יהיה זה מתוך מטרה לשמירה על הארץ. הפעם יהיה זה מתוך מטרה לשמירה על קיום העם והמדינה. מובטח לנו כי אם כללים אלו יובהרו בכל דרך אפשרית. תישמט האפשרות שבה חפץ כל כך השמאל הקיצוני, תישמט האפשרות להדליק מלחמת אחים בקרבנו. אם נבהיר בצורה חד משמעית את הנקודה הזו – כל פקודה לחיילי צה"ל, לירי באחיהם הנאמנים, תגרום למפולת מידית של השלטון הרע שיזם אותה. דוגמאות רבות לכך, ראינו לאחרונה במזרח אירופה. הסרבנות. סכנה לקיום המדינה?הטענה כאילו הסרבנות מערערת את צה"ל והמדינה, הנה טענה שקרית. כשטענה זו נטענת משמאל, אין כלל טעם להתייחס אליה. הרי היה זה השמאל שפיתח את תורת הסרבנות ונתן לה לגיטימציה מלאה. לבושתנו, מדובר גם בגורמים מקרב המחנה הלאומי, הנצמדים לטענה אווילית זו. כבר הקדימנו הרמב"ם בהלכות מלכים כשהסביר ש"אין צריך לומר" – שאם יאמר המלך לעבור על איזו ממצוות התורה, שאין שומעים לו. אין זו אמירה הלכתית רגילה. הפתיח של הרמב"ם במעין התנצלות "ואין צריך לומר", משמעו שמדובר כאן במושכל בסיסי טרום הלכתי, מעין "דרך ארץ שקדמה לתורה". ברור מאליו שחייבים לסרב לפקודה, בלתי מוסרית הנוגדת את תורת ישראל. אין צריך כלל לומר זאת. פקודה זו היא פקודה שדגל שחור מתנוסס עליה וגם לפי הוראות צה"ל אסור לבצעה. דווקא מי שאינו נוהג כך, הוא האחראי להרס המדינה והחברה. לאורך כל ההיסטוריה, הובילה הצייתנות והתעלמות היחיד מצו מצפונו, להתנוונות החברה, להתקבעות שלטון מרושע, לנורמות מעוותות, ולחידלון. לאדם זכות בחירה ואחריות. מי שלא סירב ולא ניסה לעמוד בדרכו של רבין, שותף היום באחריות למצעד המוות שבא בעקבות תהליך אוסלו. הוא אינו יכול להביט בעיני ילדיו ולטעון שהיה רק בורג קטן, אזרח פשוט. "כשהשלטון הוא פושע – בית הכלא הוא מפלטו של האדם הישר" הסביר ג'פרסון – מן האבות המייסדים של האומה האמריקנית. הצייתן שאינו מקשיב לצו מצפונו – מאבד את ארצו, את רכושו, ולבסוף גם את חייו. אלפים כבר שילמו בישראל את מחיר הצייתנות לפושעי אוסלו. רק הסרבנות תציל גם את הארץ, גם את הרכוש, וגם את החיים. השאלה אינה כיצד ניתן לסרב במדינה דמוקרטית. השאלה היא כיצד יכול אדם להרשות לעצמו שלא לסרב במקרים שכאלה. על דוגמה קשה לציות עיוור בקרב קצין תושב התנחלות אנו לומדים מסיפורו של מר ברמסון המופיע בקישור הבא: (http://he.manhigut.org/content/view/1118/100) עדכון פוליטיהועידה ביום ה' בעת שהעדכון מגיע אליכם אנו נהיה בגני התערוכה בעוד ועידת ליכוד. ועידה זו לא אמורה לעורר כותרות גדולות. היא עוסקת בתיקוני חוקה שונים, בנעילת הועידה והפיכתה למרכז ובצירוף מפלגת ישראל בעליה. הפיכת הועידה למרכז היא ההליך שמאפשר את קיום הבחירות למזכירות הליכוד והלשכה, בחירות שבודאי עוד יעוררו טלטלות פנים ליכודיות. קיום הועידה וההחלטות העומדות על הפרק לא מעסיקות את הציבור הרחב ובצדק. אך מבחינתנו יש בהליך זה שיפור עמדות ניכר. אמנם לא כל תאוותנו בידנו, סעיף 19 (ג) עדיין לא עולה להצבעה, וישנם עוד סעיפים שהיינו רוצים להעלות ולא הצלחנו. אך יחד עם זאת תיקונים רבים ומשמעותיים קודמו. הליכוד העולמי, משך זמן החברות כדי לבחור ולהיבחר, ועוד פרטים שונים ופחות מעניינים. מדובר במלחמה סזיפית ומעצבנת אבל רק מי שמוכן לסקל אבן ועוד אבן יוכל יום אחד לחרוש את השדה לזרוע ולקצור. אנו מחזקים את ידיהם של חברי המרכז שבמסירות רבה עומדים בחזית זו ובאים פעם אחר פעם לועידות ולהצבעות המתקיימות בתדירות גבוהה. המזכירות בעוד חודש ביום ב' כ"ח שבט (7/2/05) יתקיימו בעז"ה הבחירות למזכירות התנועה. כ- 250 איש הגישו את מועמדותם ל- 42 המקומות העומדים לבחירה. עונת החיזורים החלה וכולם כמובן מבקשים תמיכה ושותפות. אנו נשתדל לקדם את אותם כוחות שהוכיחו את עצמם בשנתיים האחרונות כבעלי דעה עצמאית, שאינם חוששים ללחום בשחיתות המנגנון הנשלט על ידי עמרי שרון. הליכוד העולמי ביום א' הקרוב כ"ח טבת (9/1/05) אמורות להתקיים הבחירות למוסדות הליכוד העולמי. הבוחרים הם כולם תושבי חו"ל היות ועדיין אין נציגים של ליכוד ישראל. (ההחלטה על דרך בחירתם אמורה להתקבל בועידה היום) אם לא יתפוצצו הבחירות כפי שקרה בפעם שעברה יתכן ויבחרו מוסדות הליכוד העולמי ביום א'. הבחירות הבאות אמורות להיות תוך שנה וחצי לפני הכינוס הבא של הקונגרס הציוני, ועד אז אנו מקווים שכבר נצליח לקיים את הבחירות לליכוד ישראל ונציגינו יהיו בעז"ה חלק מהליך זה. לכל אחד ואחת מאתנו יש את היכולת להשפיע גם ההליכים הפוליטיים. לחץ כאן לפירוט הפעולות הנדרשות שנכתב על ידי סוזי דים ממטות ערים: http://he.manhigut.org/content/view/1116/0 תזכורתבמוצאי השבת הקרובה. הרצאה ורב שיח בנושא: האם יכולה הזהות היהודית לשמש כמצע עתידי משותף לחברה הישראלית על כל גווניה. בהשתתפות חברי מנהיגות יהודית (לאו דווקא כאלה המוגדרים דתיים): - ד"ר גדי אשל,
- הרב דודי שפיץ,
- יואב כהן.
הדיון יפתח בהרצאה של יואב כהן בנושא: "מיהו חילוני ומה הוא עושה במנהיגות יהודית" )ראה מאמרו של יואב באתרhttp://he.manhigut.org/content/view/1084/100) המקום: המרכז הישראלי, רח' קרן היסוד 22, ירושלים.
הזמן: מוצאי שבת פרשת וארא (כ"ז טבת תשס"ה/ 8.1.05) בשעה 20:00. לפרטים – שי מלכה (מנהיגות יהודית צעירה) 052-4202 881 הודעה- אנו זקוקים לציוד הבא למשרדינו בירושלים: מפזר חום, מקרר קטן למשרד ומסך 17 אינץ'. אם ביכולתך לתרום אחד מהדברים האלה, נא להתקשר ל-1-800-200-613
מאמריםלתקן עולם במלכות ש-די
מנהיגות יהודית
|
