לפרשת בא – המוסר השלטוני

בסיפור יציאת מצרים ולאחריה, ניכרים הנסים הבלתי טבעיים, בעשרת המכות, בקריעת ים סוף ועוד, שנעשו עד להגעת המצרים למצב של "ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ" תוך קיום ההבטחה האלוקית למשה "כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו". להלן ננסה לברר מה ניתן ללמוד ממהלך עניינים זה.

כפי שכבר ביארנו, בעבר שלטונו של פרעה במצרים היה בעל סולם ערכים בלתי מוסרי ונעדר מכל צדק בסיסי. בהיותו כזה גזר על הריגת הבנים הנולדים לנשים העבריות ובהמשך גם על כל הבנים הנולדים במצרים. בנוסף לכך, שלטון זה שילם שכר עושק לבני ישראל כעבדים במצרים וכפי שמעידה התורה עינו המצרים את עם בני ישראל ומיררו את חייהם. זוהי מציאות בלתי נסבלת ביחסים בין בני אדם פרטיים וגם בין עמים.

במציאות נורמלית, שלטון כזה אינו יכול לשרוד לאורך זמן, בלחץ העם המתקומם נגד הרשעות, במוקדם או במאוחר. גם בני ישראל היו עשויים להגיע למצב זה של התקוממות נגד ההתעמרות המצרית, אולם יציאתם ממצרים אחרי התהליך העל טבעי שהזכרנו מלמד, שכביכול הטבע יצא מגדרו כדי לגרום את יציאת מצרים ובכך להורות על המצב הנורמאלי בו בני ישראל הם בני חורין, שאז חוזרים כוחות הטבע לפעול באופן הרגיל, כראוי להם.

משמעות הדברים הללו היא, שאין שלטון שיוכל לשמור על מעמדו אם אין לו מערכת ערכים בסיסית, שעל פיה ינהל את ענייניו. כאשר השלטון נוטש את ערכיו, הרי שהוא חורץ את דינו להתחסל במו ידיו, עד שהטבע, כביכול, מקיא אותו אל מחוץ למסגרת הקיום, כאילו אומר אין זה יכול לדור במחיצתי.

בכל דור אנו רואים שליטים בלתי מוסריים, היורדים מעל במת ההיסטוריה. במבט מבחוץ נראה מעמדם כבלתי ניתן לערעור, אך לאחר זמן המציאות הטבעית זורקת אותם ממנה והלאה, כך קרה לאבותינו במצרים, כך גם קורה ויקרה במציאות בת ימינו לכל שלטון המאבד את הגה הכיוון הערכי שלו.

לעיון במאמר פרשת בא משנת תשס"ד - החרות הכוללת:

http://he.manhigut.org/content/view/551/109/