השמאל ושרון דוחפים את ישראל ביודעין למלחמת אחים. נגן על גוש קטיף וקיום המדינה בחירוף נפש. לא נאפשר לשמאל המעוניין בשפך דם יהודים ליצור פרובוקציות וירי הדדי. לעולם לא נביא נשק לאזורי עימות. מי שעושה זאת חשוד כפרובוקטור ונרחיקו מהמקום. ליתר פירוט לחץ כאן ( http://he.manhigut.org/content/view/1120/106/#_מלחמת_אחים).
(סעיפי הניתוח מבוססים על מאמר הקדמה שכתב מוטי קרפל, לחוברת בנושא אי ציות היוצאת לאור בימים אלה על ידי מנהיגות יהודית ואשר תופץ בקרב הציבור האמוני. הפקת החוברת והפצתה כרוכים בהוצאה גדולה. השפעת החוברתתלויה בעיקר בתפוצתה הרחבה ואנו קוראים לציבור לסייע במימון יצירת תודעת החירות הנדרשת להצלת גוש קטיף והמדינה. מי שמעוניין להשתתף בהוצאת החוברת מתבקש להתקשר למיכאל 4202884-052.)
מחזירים את המדינה לעם ישראל
המאבק הוא לא על גוש קטיף. גיבורי הגוש מצאו עצמם בקו החזית של מאבק הרבה יותר גדול. המאבק הוא להחזיר את המדינה לעם ישראל.
אריאל שרון ממשיך להוביל את "תוכנית ההינתקות" תוך דריסת כל מה ומי שעומד בדרכו. מנגד ניצבים המתיישבים ביש"ע ואוהדיהם משאר רחבי הארץ ואינם מצליחים לעצור את התהליך. למצב זה גורמים רבים, אך החשוב שבהם הוא חוסר היכולת של מתנגדי ההינתקות להגדיר נכון את מהותו של המאבק ולגזור מהגדרה זו את מטרתו ואת הטקטיקה והדרך באמצעותם ניתן וראוי לחתור אל המטרה.
המאבק איננו על הבית, גם לא על ההתיישבות היהודית בחבל עזה ואפילו לא על ההתיישבות ביש"ע. המאבק הוא על דמותה של מדינת ישראל.
דמוקרטיה יהודית או רודנות אנטישמית
האם נחיה בדמוקרטיה יהודית או ברודנות אנטישמית, זו השאלה העומדת על הפרק.
מזה שלושים שנה מנהל השמאל הישראלי, שהשתלט על כל עמדות הכוח במדינה, מסע הסתה, הכפשה ודמוניזציה כנגד הציבור האמוני. כוחות השמאל מבינים היטב שהכוח היחיד שעלול לסכן את ההגמוניה המוחלטת שלהם במדינת ישראל – הוא הציבור האמוני. מודעותם לשקיעתם שלהם ושל האידיאולוגיה הציונית החילונית ממנה צמחו, גורמת להם להיאחז חזק יותר בעמדות הכוח והשלטון, ולנסות לעקור מן השורש כל אלטרנטיבה – אידיאית, חברתית ופוליטית – העשויה להחליפם בבוא העת.
זהו הרקע למסעם הממושך לעקירת ההתיישבות ביש"ע. "תוכנית ההינתקות" שמוביל עבורם – להפתעתם – אריאל שרון, חושפת שאין להם כל צורך בתמורה תמורת גירוש המתיישבים ביש"ע. גם "הסכם אוסלו", מתברר, היה בעצם לצורך זה. העובדה היא שגם משהתבררו תוצאותיו, לא חזר בו השמאל מדרכו. אם כן, עקירת האלטרנטיבה היחידה לשלטונם במדינה – היא היא בראש מעייניהם.
המאבק אם כן איננו על ההתיישבות היהודית בחבל עזה, וגם אם תיעצר "תוכנית ההינתקות" בפעם זו, היא תחזור שוב באלף ווריאציות נוספות בהמשך. המאבק הוא על ההגמוניה והשליטה במדינת ישראל, על דמותה ואופייה.
מטרת המאבק – העברת השלטון במדינת ישראל, לעם ישראל.
הציבור האמוני חייב להבין היטב את מהותו של המאבק על מנת להגדיר נכון את מטרתו. מטרת המאבק מבחינתנו איננה יכולה להיות ביטול "גזירת ההינתקות". מטרת המאבק חייבת להיות בהירה, ברורה וממוקדת, והיא: הנהגת ישראל. המאבק על גוש קטיף איננו אלא הקרב הראשון במערכה על החזרת המדינה לעם ישראל.
גוש קטיף הוא הקרב הראשון, אבל לא בהכרח המכריע. בכדי שתבוא הכרעה במערכה הכוללת חייב להתקיים תנאי אחד הכרחי לפחות: הציבור האמוני חייב להתחיל להתנער ולהשתחרר. היא חייב להתחיל להתקומם מול הבולשיביזם של השמאל והאליטות השולטות, להשתחרר מכפיפות הקומה המנטאלי אליו חינכוהו, ולהבין שעליו לקבוע באופן עצמאי את מערכת הערכים והמוסר שבתשתית מאבקו, ומה שיותר חשוב – עליו לקבוע את "כללי המשחק". במשך 30 שנה לא נתן לנו השמאל לחרוג מכללי המאבק אותם הכתיב – באמצעות מנגנוני המשפט, האכיפה ובעיקר התקשורת. ניצחונו הוא בעצם קבלתנו את הכללים. הסיכוי שלנו לניצחון במאבק מתחיל בכך שאנו נהיה אלו שנקבע את כלליו.
אם כן, המאבק הוא על ההגמוניה במדינת ישראל. התנאי ההכרחי הוא התנערות נפשית מעריצות השמאל והדרך היא בשבירת הכלים והכללים שמכתיב לנו כל העת], השמאל ומנופי השלטון שלו. בלי הבנות אלו, חבל על האנרגיות ועל האשליות.
מרי אזרחי בלתי אלים וסרבנות
באיזו דרך – במישור הטקטי – ניתן להוציא לפועל ולבטא את האוריינטציה הזו? בדרך של אי-ציות בלתי אלים וסירוב לבצוע כל פקודת גירוש יהודים. לדרך זו יתרונות רבים. החשוב שבהם הוא שבירת הכללים, על אף שאין בה מאבק פיזי או אלים. דרך זאת מדגישה ומעלה לדיון את המישור הערכי.
על כולנו להבין. אנרגיות ההתנגדות ל"תוכנית ההינתקות" חייבות לצאת אל הפועל ולמצוא להן דרכי ביטוי. מכיוון שכל הדרכים הקונבנציונליות נחסמו לחלוטין על ידי "הנאורות הדיקטטורית" – אנרגיות אלו יחפשו להן מוצא. עדיף שהמוצא יהיה זה המובא כאן, הבלתי אלים. אם גם נתיב זה יחסם, מבהיל לחשוב כיצד ובאילו אפיקים עלולות אנרגיות ההתנגדות לחפש להן מוצא.
המטרה האופרטיבית
מטרתה הכוללת של המערכה היא אם כן השלטון במדינה – להחזיר את המדינה לעם ישראל. מטרתנו הקרובה – האופרטיבית – (במסגרת המאבק האסטרטגי על השלטון) היא הורדת "תוכנית ההינתקות" מעל הפרק. הציבור בכלל, השמאל בפרט, וכן כל פוליטיקאי בעתיד במדינת ישראל, חייבים יהיו לדעת שיש לציבור האמוני קוים אדומים והוא אינו עדר כבשים שניתן לעשות בו ככול העולה על רוחם בלי שום קשר להכרעות הדמוקרטיות. כשהסביר עמוס עוז שעל טרנספר לערבים הוא יפוצץ גשרים, כשהסביר משה נגבי (אביר שלטון החוק), שעבור טרנספר לערבים הוא מוכן למלחמת אחים ולפירוק המדינה, הוצא הטרנספר לערבים אל מחוץ לשיח הלגיטימי במדינת ישראל. ההשתחררות מן המנטליות העבדותית של הציבור האמוני, והנכונות לשבור את הכללים בנושא הטרנספר ליהודים, היא הכלי היחיד המסוגל להציל את גוש קטיף, והיא גם הפתח ליצירת דמוקרטיה יהודית, במקום הרודנות האנטישמית הנוכחית.
מלחמת האחים שמוביל השמאל בראשות שרון היא הקו האדום, שיפרק את הצבא ואת המשטרה. הציבור האמוני חייב להבהיר באופן ברור שהוא לא יציית להוראות בדבר גרוש יהודים מביתם, ולא ישתתף בשום פעולה שתעזור להליך נורא זה להתרחש. ככל שיותר חיילים ושוטרים יבהירו למפקדיהם מראש שהם לא יצייתו לפקודות שמתנוסס עליהם דגל שחור והם מוכנים לשלם על כך את המחיר בישיבה בכלא, כך יקטן הסיכוי שפקודה מעין זו תינתן. ככל שיותר אזרחים יבהירו כבר היום שהם לא יתנו לפקודת הגירוש לצאת לפועל, והם בגופם יחסמו את כל מי שינסה להרים את ידו על מתיישבי גוש קטיף והשומרון כך יקטן הסיכוי שפקודה מעין זו תינתן. פעילות זאת עשויה להציל לא רק את גוש קטיף, היא תציל את הצבא והמשטרה מחורבן מוסרי והתפרקות פנימית.
זו ארצנו
לאחרונה פונים אלינו פעילים מכל רחבי הארץ ומבקשים לעשות שימוש בשם "זו-ארצנו". אנו מברכים על ההתארגנויות הללו בכל לב. אין "זכויות יוצרים" על השם 'זו ארצנו' וכל עוד מדובר בהצמדות לעקרונות הפעילות של מרי אזרחי בלתי אלים, אנו שמחים להעמיד את ה'מותג' הזה לטובת המתגייסים להצלת הארץ והמדינה. אנו תקווה כי התארגנויות מסוג זה ילכו ויתרבו, עד שתהפוכנה למאבק עממי ספונטני בכל רחבי הארץ, מאבק נחוש, אך בלתי אלים.
עדכון פוליטי
הפארסה הפוליטית הגדולה בה חזינו השבוע, חצתה את כל גבולות הדמיון. הקמת ממשלת אחדות הנה בבסיסה אקט בלתי דמוקרטי בעליל, השמור לעיתות מלחמה. למעשה מדובר בהסכמה לאומית רחבה על יצירת קרטל פוליטי, המנטרל את כוחם של הבוחרים נוכח איום קיומי. (עיין במאמר "שולחים את הדמוקרטיה להפסקה": http://he.manhigut.org/content/view/1056/100). ברודנות האנטישמית של ישראל, הפכה ממשלת האחדות לכלי מקובל בריקון התוכן הדמוקרטי של המדינה לצורך אכיפת ערכי השמאל. ולמרות זאת מקובל היה שממשלות אחדות זוכות לתמיכה רחבה מאוד כשמונים חברי כנסת לפחות. ממשלת אחדות מיעוט?! דבר כזה עוד לא ראינו. למעשה, סימנה המערכת הפוליטית בצורה ברורה את משחק הכוחות החברתי בישראל. השמאל שנמצא במיעוט מזהיר, אוכף את שלטונו בכל תרגיל אפשרי על הימין. שוב התברר שהסיכוי היחיד ליציאה מן המדרון החלקלק הזה, נמצא אך ורק בליכוד. הנאמנים שעמדו הפעם מול שרון מתוך מפלגתו, יכולים להישבר בסיבוב הבא, ויכולה להיווצר גם דינמיקה הפוכה. אין ספק שרבים מהם עשו גם את החשבון הפוליטי הצר. אך בסופו של דבר, אם "מורד" מגיע למסקנה שכדאי לו לצאת נגד שרון, הרי דווקא עובדה זו מוכיחה בצורה הטובה ביותר שהכוחות הנאמנים בליכוד, אלה שהח"כים זקוקים להם בכדי להיבחר שוב, כוחות אלה רבים ודומיננטיים. מאבק השטח מקרין היטב אל המגרש הפוליטי וככל שיתחמם, צפויים ח"כים נוספים להצטרף לשורות הנאמנים.
(תיאור וניתוח תוצאות משמעות תוצאות ההצבעה בועידה האחרונה)
ביום ה' בבוקר נערכו ההצבעות בועידת הליכוד. הצעותינו בדבר דרך בחירת הליכוד העולמי כבר לא מענייניות. ברור שהן עוברות (מאבק שהחל לפני שנה וחודשיים), חברי ישראל בעליה עומדים בכניסה, מקימים מטה, משדרים קצת לחץ, אבל ברור לגמרי- הם בפנים. "חברי המרכז מכח טעות" גם הם התגייסו, והפעם דאגו שהצעתם תובא בצורה נכונה להצבעה, וגם הם בפנים. אם כן על מה המהומה?
הצעה אחת ומשמעותית ביותר נמצאת בטופס ההצבעה: זמן החברות בליכוד הנחוץ כדי לרכוש את הזכות לבחור. הצעת ועדת החוקה שנתקבלה בלחצו הברור של חה"כ עמרי שרון, אשר נכח בדיוני הועדה ובעת ההצבעה היא- לא צריך ותק. תתפקד, תצביע, ותבטל את הוראת הקבע. ההצעה הנגדית של יו"ר סניף רמת אפעל מר יצחק נמרודי היא – חבר זכאי לבחור רק לאחר 16 חודשי חברות, בהם שילם את מיסי החבר כסדרם. הצעה זו מופיעה כהסתייגות, על אף שהוגשה בצירוף למעלה מ- 700 חתימות של חברי מרכז.
טופס ההצבעה היה בנוי בצורה מבלבלת. "הצבעת על סעיף 4 בעד, דלג לסעיף 5"- ובכך תדלג על ההסתייגות החשובה. למעשה, כדי להצביע בעד ההסתייגות, היה עליך להצביע "נגד" בסעיף 4, ולאחר מכן להצביע על פירוט הסעיפים. מסובך, מורכב ומבלבל. המסר היוצא מהשרים ומעמרי לחברי המרכז: הצביעו הכל "בעד". וכך, בהבלעה, תעלם ההצבעה על הסעיף החשוב.
בכוחות משותפים של חברי מרכז נאמנים, אנו דואגים לטופס הצבעה מסומן המחולק בכניסה לקלפיות, והמאבק יוצא לדרך. חברים נאמנים עומדים ומשכנעים. למזלנו אף שר או ח"כ לא מעיז לעמוד בגלוי ולשכנע נגדנו, אבל הלחץ בטלפונים, ומחברי המרכז המגיעים להצביע, ברור ומאיים. הניצחון בסעיף זה, שנראה לנו בתחילה מובטח, מוטל בספק, ההתגייסות נגדו חזקה ממה שצפינו מראש.
עשר בלילה, סוף ההצבעה. לאחר הרבה לחצים והשתדלויות, נכנסים 4 משקיפים לספירת הקולות. מהר מאוד מתברר שבכל ארבעת הסעיפים, למעט סעיף 4, התוצאה ברורה - בעד - בהפרשים עצומים. בודקים את סעיף 4 ומתברר שהרוב כ- 60%, הצביע "בעד". כאן באה לידי ביטוי חשיבותם של המשקיפים. כבר בספירה הראשונית בלטה תופעה, שטפסים המסומנים "בעד" הצביעו גם בעד ההסתייגות של נמרודי. כוונת המצביעים ברורה, אף על פי שהם לא פעלו בדיוק לפי ההוראות המבלבלות של הטופס. תוך כדי הספירה, עוד לפני שהתוצאות ידועות, אנחנו מראים לשופט צבי כהן, וליועץ המשפטי, מספר טפסים כאלה, ולזכותם יאמר שהם מיד מחליטים שההסתייגות של נמרודי תיספר בנפרד. סופרים את הקולות של ההסתייגות בנפרד, וחשבון פשוט של הפחתת מצביעי ההסתייגות ממצביעי הבעד מגלה שניצחנו. ההפרש הוא של עשרות קולות, אבל ניצחון הוא גם בקול אחד.
ישנם מהלכים אשר נעשים בשקט, כמעט בהיחבא, אולם כוחם רב יותר מהרבה מהלכים המלווים רעש תקשורתי רב, ותוצאתם בשטח דלה. ההחלטה על צורך בחברות בת 16 חודש כדי לקבל זכות הצבעה, משנה באופן מהותי את פני הליכוד. רה"מ נבחר בעת שבליכוד היו חברים למעלה משלש מאות אלף איש, ואילו היום יש רק . 152,000 חברים. ברור לגמרי שהמבטלים, הם לא חברי הליכוד האוטנטי, אלא כאלו שגוייסו על ידי קבלני קולות, ובראשם, לפי הפרסומים, חה"כ עמרי שרון. לדוגמא, באשדוד, הסניף בו נבחר עמרי שרון, ביטלו למעלה מ- 56% מהמתפקדים את חברותם.. בפריימריס הקרובים, שיתקיימו כפי הנראה, בתוך 16 החודשים הקרובים, יצביעו חברי הליכוד, שהביעו את דעתם נגד ההתנתקות במשאל המתפקדים. כך יהיה גם בבחירות הבאות לועידת הליכוד, שיתקיימו לפי החלטת הועידה בעוד ארבע שנים, ולדעת היועץ המשפטי של הליכוד, בעוד שנתיים. נכון, שרון הצליח בשלב זה לחסום כמה אלפים של מתפקדים ממנהיגות יהודית, אך מחסום זה ישתחרר, ומתפקדים אלו יכנסו וישפיעו. המהלך שלנו הוא מהלך לשנים, ולא ליום או לחודש. השיטה החדשה היא ניצחון של מחנה הנאמנים לערכי הליכוד, והפסד של המניפולטורים בעלי המאה.
סיכום ערב העיון בנושא "דתיים חילוניים" שנערך במוצ"ש (נכתב על ידי אריאל ויגרובר)
במוצאי שבת פרשת וארא, כ"ז בטבת תשס"ה, 8.1.2005, התקיים בירושלים, במרכז הישראלי, ערב ראשון מסוגו במנהיגות יהודית שעסק בנושא "הזהות היהודית כמצע עתידי משותף לחברה הישראלית".
את הערב פתח שי מלכה – ממנהיגות יהודית צעירה ומיד עברנו להרצאתו של יואב כהן שדיבר על "מיהו חילוני ומה הוא עושה במנהיגות יהודית".
בתחילת שיחתו ניסה יואב לתת הגדרה לחילוניות והתחיל עם התפיסות המרכזיות הקיימות בעולמנו – "המודרניות" וה"פוסט מודרניות".
הדיון היה מרתק והמסקנה העיקרית היתה שעצם הישיבה זה בצד זה והדיון על הזהות היהודית והעתיד המשותף בארץ היהודים – הם הניצחון במאבק על זהותה של המדינה.
אנו מקווים כי השתתפותם של הצעירים בפעילויות הבאות יהיו בולטות יותר. אם יש לכם הצעות לימי עיון נוספים אתם יכולים לפנות לשי – 4202881-052.
מנהיגות יהודית צעירה - חושבים אמונה, בונים מנהיגות!
