שורש ההתנתקות

בטרם המבול סיפר ה' עליו לנוח. גם עם אברהם אבינו בא ה' בדין ודברים על הפיכת סדום הצפויה. ואף על פי שכלתה הנבואה ואין החזון נפרץ, מסובב אדון עולם את העניינים בצורה כזאת, ששליטי הארץ נאלצים לא פעם להתייעץ עם מנהיגי הציבור הדתי לפני מהלך גורלי, ואף אינם יכולים לבצע אותו ללא הסכמת מנהיגינו הרוחניים

זכינו – ונכשלנו. המהדורה הראשונה הייתה תהליך הדמים של אוסלו. פיסקה ידועה הוציאה אותו מן הכוח אל הפועל. התוצאות מוכרות: אלפי הרוגים, סכנה קיומית לששת המיליונים של יושבי ציון, עשרות אלפי פצועים בדרגות חומרה שונות, הרס הכלכלה והתרוששות האביונים, שהדאגה להם בראש מעיינינו...

וכעת – שלב נוסף: אנו על סף מלחמת אחים יזומה. בהתחלה מדובר על החרבת בתיהם, רכושם, מוסדות הקודש ועל חילול קבריהם של כמה אלפי יהודים - אפילו ללא הסכם מרמה כלשהו. סתם ככה, כי בא לי. ובהמשך אמור המספר להפוך לכדור השלג ולהתגלגל למאות אלפים, כי התכניות גובשו, והטאבו כבר יישבר. מאז הפילגש בגבעה לא הייתה כנבלה הזאת בישראל, כששפיכות הדמים הפנימית (בנוסף לחיצונית) היא חלק בלתי - נפרד מן המזימה. אבל התוצאה הסופית אמורה להיות עוד יותר קטלנית: גבולות אושוויץ בלתי–ניתנים להגנה, מדינה קיקיונית שרוחבה - 15 ק''מ, כששטחה כולו בטווח הארטילרייה הערבית. הארץ כולה על כל עיר, כל בית, כל צומת וכל בסיס צבאי תהפוך לשדרות, תשותק ברגע המכריע ,ולא נוכל אף לגייס מילואים לחזיתות. בקיצור, מדובר בשואה.

ושוב סובב ה' את העניינים כך, שבשורה התחתונה זה לא ילך בלי מנהיגי הדת. ושוב ממשלת הפוגרום מתפקדת בסיוע מנהיגינו – אמנם מסויגת וזהירה, אבל בלעדיו יעד הפוגרום היה מתחלף בבחירות.

זה המצב. ועתה – לנימוקים. נתחיל מן הסוף, מן הקל אל הכבד. קודם כל, כעת רוב הצירים הדתיים אינם מתכוונים להצביע בעד "ההתנתקות", אבל רק בזכות תמיכתם בממשלה בנושאים אחרים יכולה היא לשרוד ולהגיע אל הפוגרום המיוחל. משל האדם, שמתנגד לרצח, אבל בכל זאת מסיע במכוניתו את הרוצח אל הנרצח, כשהכוונות הן ברורות. האם התחכמות כזאת לכבודם של הרבנים, של הדת, של התורה? כיצד משתקפים התרגילים הללו מבחוץ, כשאפילו הציבור הדתי אינו מסוגל לעכלם? איזה ייצוג מספקים הם לאמונתנו?

והרי הסיבה האמיתית להתנהגות הזאת – עתה כבימי אוסלו - ברורה לכל: כסף. וכאן אנו חודרים לרובד נוסף, לנימוק פנימי: צריך להציל את לימוד התורה ! במחילה, רבותי, מי כאן נהרג לאחרונה על הלימוד הזה? כן, אבל התקציב ! לא יתנו לנו מבלי שנתמוך בממשלה או, להבדיל, נלמד את ילדנו מתמטיקה ואנגלית, ר''ל. ושוב, במחילה, האם הדם שנשפך כמים מאוסלו ועד עתה - חמור פחות מלימוד מדע או שפה? וגדולי העולם ממרדכי היהודי (הבלשן) דרך הרמב''ם ועד לרבי מליובוויץ' לא שלטו היטב בשפות ובמדעים? בנוף לכך, מדובר במקצועות, הנחוצים לפרנסה. והרי ידוע, מה אמר הרמב''ם על מי שאינו מלמד את בניו מקצוע. בן כזה, לפי הרמביים, יזדקק ללסטם את הבריות לפרנסתו. והלא בקו ישיר עם הראיה הזאת עומד ליסטום גוש קטיף שעל הפרק! האם ראוי להחריב כמה עשרות בתי כנסת וישיבות, כדי להשיג כסף לישיבות אחרות ? ואני כבר אינני מדבר על ההרג, על הבתים וחממות ועל הסכנה לעם כולו! תורה נגד העם, תורה נגד ארץ ישראל - או גישה מעוותת ? איזו פסיקה מתקבלת על הדעת, אם בתמורה צפויים שלמונים מגזריים כלשהם?

ועוד נימוק מימי אוסלו העליזים: פיקוח נפש. עתה מתביישים להשתמש בו, כי החיים הוכיחו את ההפך. מלכתחילה הסילוף הגדול נבע מבלבול בין שני תחומים: צבא – מדינה ופרט. אם לי באופן אישי יתחשק לטייל בעיר הלינצ'ים רמאלה, על הרב לאסור את הטיול המפוקפק מחמת פיקוח נפש. לעומת זאת קיימים גבולות של חובת הכיבוש מצד הכלל, העם ומדינתו- צבאו. בעזורי הספר יוצאים למלחמה אפילו על עסקי קש, כדי שהארץ לא תהיה נוחה לכיבוש זרים. וגם ללא תורה, אלא סתם לפי דרך ארץ, אם על צבא- מדינה לברוח מסכנה, הלא תרדוף הסכנה אחריהם עד חורמה, עד הסנטימטר האחרון של השטח? מי צריך בכלל צבא, שאסור לו להסתכן? על איזה כוכב תתקיים מדינה, שבורחת מסכנות?

אך מעוור את עיני חכמינו לא רק מה שהזכרנו לעיל. היסוד עמוק הרבה יותר, והוא נעוץ באלפיים שנות גלותנו, בניתוק הדת ממכלול החיים הישראליים על אדמתם. הוא גרם גם לניתוק הנגדי של העם מן הדת ובסופו של דבר - לתכנית ההתנתקות הנוכחית. חזרה למכלול היא המרשם להבראה מהתפרקות ומהתנתקות של הכל מכל כל, שסופו מוות. גם אחרי יציאת מצרים נקלענו לפרשת המרגלים, וישמרנו ה' מתוצאותיה- אותנו ולא מנהיגינו. שומר נפשו ירחק מכל דיבור או מעשה ישיר או עקיף הפוגע בארץ הקודש, בשייכותה לנו, בחיבור אמיץ בין קודקודי המשולש של ריה"ל.