איש ללא חת

ב"ה,  כ"ט שבט תשס"ה

ריכוז נדיר של אומץ, יושר, אהבת ישראל, אמונה ושמחה – נטמנו אתמול בהר הזיתים.
הציבור הנאמן התוודע אל אדיר זיק בימים השחורים של אוסלו.
פתאום התהפך העולם. התהפכו הערכים. הטובים הפכו רעים, והרעים (בפתח) לרעים (בצירה).

התקשורת הריעה למלך העירום ועם שלם עמד נבוך ומביט כצד כובשים הרוצחים אל לב הארץ ואת ליבם של מנהיגיו.

מי שהעז לפתוח את פיו היה אויב השלום. אנשים הלכו לעבודה, כבשו פניהם בקרקע, וחזרו דוממים הביתה.

אך ביום שישי בבוקר, למשך שעה קלה, פרצה קרן אור ממקלטי הרדיו. אדיר עורר את זיק השפיות שטרם כבה ונתן לציבור הנאמן תקווה. הוא נתן לאנשים את התחושה הבסיסית שהם אכן שפויים, שעיניהם אינן מטעות אותם, שהמלך אכן עירום ושהם פשוט צודקים. הוא נתן לנאמנים כוחות לשבוע נוסף. בתקופות השחורות הם חיו מיום שישי זה, עד לשידור של אדיר ביום שישי הבא.

אדיר התמיד. הוא המשיך לדבוק באמת החדה והברורה גם בתקופות רגועות יותר. היו שנמאס להם אז לשמוע אותו. אך הוא המשיך.

אדיר היה יתד. אפשר להחזיק ואפשר להרפות, אך היא תמיד שם בשבילך. הוא אהב את הנאמנים על כל גווניהם. את המתנחלים ואת החרדים. את מועצת יש"ע את כהנא ואת נוער הגבעות. את הדתיים ואת החילוניים. אדיר לא עשה חשבונות. הוא היה של כולם והוא הוביל את כולם.

הוא שילם מחיר יקר.

האיש ללא חת, היה ממייסדי הטלוויזיה הישראלית, ואיש המקצוע היחיד שבחבורה הזו. אילו רק ידע לעגל פינות, אם רק מוכן היה להתכופף קצת, היה הופך בקלות לאחד המעצבים הראשיים של סדר היום הלאומי.

מעמד, כסף, ביטחון אישי, על כל אלה ויתר האיש ללא חת, עבר את הגדר והתייצב בתוכנו – בתוך הנאמנים. כאן אין חיבור לעטיני השררה, אין חוזים שמנים וביטחון סוציאלי. כאן אין כבוד, רק השמצות ודמוניזציה נוראה. כאן אין ביטחון.

אבל יש כאן אמת. ויש כאן את עם ישראל שזקוק לך.

אז כאן התייצב אדיר.

כשהקמנו את 'זו-ארצנו' , הלכנו אל אדיר. כדי להביא את הציבור לכנס הראשון, זקוקים היינו לקול מוכר ואהוב. אדיר התגייס בשמחה ומאז אנו פועלים יחדיו. את הרעיון של מנהיגות יהודית הוא אימץ בפשטות ותמך בו מעל כל במה אפשרית. הוא התמודד עם מחלתו באומץ בלתי רגיל ועבד ללא לאות עד רגעיו האחרונים. הפרויקט הגדול האחרון שעשה, היה סרט ההסברה של מנהיגות יהודית. הלכנו על רעיון לא פשוט, הדמיית ליל הניצחון של המועמד האמוני. אדיר ניהל את הפרויקט המסובך הזה ביד רמה. כל הזמן נדנדתי לו. אולי תצלם מהזווית הזו, אולי מהכוון הזה. אבל אדיר היה מנהיג. "אתה אל תלמד אותי איך לעשות סרטים ואני לא אלמד אותך איך להיות ראש ממשלה" העמיד אותי אדיר במקומי. "בסדר" - עניתי לו – "כשאני אהיה ראש ממשלה, ואתה כל יום תתקשר ותגיד לי למה אתה עושה כך ולא אחרת – אני אגיד לך אל תלמד אותי להיות ראש ממשלה ואני לא אלמד אותך לעשות סרטים...". כולם צחקו, אבל שמתי לב שאדיר לא ממש צחק. הוא האמין ברעיון בכל מאודו, והוא לא היה מוכן ל"עסקה" הזו.

האיש ללא חת לעולם לא ישתוק.

עזבת אותנו כשאנו זקוקים לך יותר מכל. מול המאבק הקשה מכולם נלקחת מאתנו ובהר הצופה נוכח בית האלוקים נטמנת. הקרחת של ההקרנות הבליטה את החיוך האוהב שלך. פניך קורנים אלי כל העת. השאר לנו מעט מן האומץ והעוצמה שלך, אנו כל כך זקוקים להם כעת.

ואני יודע שלא תשתוק!
גם ליושב במרומים
לא תשתוק.