|
אחד מכלי המשכן שתיאורו מופיע בפרשתנו הוא ארון הברית. בהוראות לבנותו מופיעה הכפורת, שהייתה כעין גג או מכסה לארון, עליה מורה התורה "ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפורת תעשו את הכרובים על שני קצותיו". פירוש הדברים, שהכרובים נעשו מקשה אחת עם הכפורת ולא מחוברים לאחר עשייתם. מה משמעות עשיית הכרובים על הארון ומדוע נעשו דווקא שניים.
הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים, מטפל בשאלה זו ומסביר, שבימי קדם היו עובדי עבודה זרה בונים היכלות לכוכבים ולכוחות, שאותם הם עבדו ובאותם היכלות היו נותנים צלם או צורה, שעליה הסכימו כמייצגת את מושא עבודתם. ברבות הימים צאצאיהם של ראשוני העובדים עבודה זרה היו שוכחים את מקור העבודה ונשארים עם מנהג אבותיהם וקוראים 'אלוה' לצלם עצמו. מסביר הרמב"ם, כי הדעה במציאות המלאכים נספחת לדעה במציאות ה', היות שהחזון הנבואי מגיע באמצעות המלאכים, ישנה חשיבות רבה לביסוס מציאות המלאכים בדעת ההמון, לכן אמרה התורה לעשות את הכרובים על הארון לנטיעת מציאותם בעם. אולם קיים חשש, כי יטעו לחשוב כי הכרוב הוא האלוה, לכן נעשו שני כרובים, שעם האמירה "ה' אלוקינו ה' אחד" ישללו לחלוטין את חשש הטעיה אחר הכרובים כאילו הם אלוה, אבל הודגשה מציאות המלאכים כשליחי ה' והיותם רבים במציאות. נראה לי, שניתן ללמוד מכאן סיבה לעשייתם מקשה עם הכפורת ללמדנו, שהם חלק מהארון בו מונחים לוחות הברית, כמו שהם האמצעי המביא את החזון אל הנביא. בפרשנות זו, אנו רואים כמה חשובה העצמאות המחשבתית בעם ישראל וההימנעות מנהייה אחרי חשיבה של אומות זרות, עד שרעיון זה, על פי הרמב"ם, מגיע אל קודש הקודשים בבית המקדש. מכאן נוכל ללמוד את מידת החשיבות בהקפדה על חשיבה יהודית מקורית והנהגה יהודית בכל אורחות החיים של עם ישראל לעיון במאמר פרשת תרומה משנת תשס"ד - הביטוי האחיד והמיוחד http://he.manhigut.org/content/view/589/109/
|
