|
7 פברואר, 2005 בהיסטוריה המודרנית, באופן חוקי, לא אחד השתמש בערכים, במסגרות ובתהליכים הדמוקרטיים כדי להביס את הדמוקרטיה; משטר שבו רצון העם (ה 'דמו') - בדרך נבחריו - קובע את היעדים והמדיניות הכללית.
שימוש בדמוקרטיה כמכשיר לדיקטטורה כוללת יצירת מצב שבו מרבית העם מתייחס לפוליטיקאים - לנבחריו - באופן שלילי. כאשר מרבית העם מתייחסים למרבית הפוליטיקאים כג'ובניקים, כמושחתים, כאנשים ללא אידיאולוגיה ודרך של ממש, כאומרי סיסמאות פופולאריות על מנת להיבחר... העם 'בורח' מהם בהמוניו; מתנתק מהוויכוחים ומפסיק להיות מעורב. הגישה הכללית היא שאין להמוני העם היכולת להשפיע ולהביא שינויים מהותיים לפי רצונם. המאבקים נשארים להחלטת מיעוט אינטרסנטים - הנבחרים ואלו שסובבים אותם שהם בעיקר היום העשירים - והם דואגים בראש ובראשונה לעצמם. בשלב זה קיים פתיח ל 'אבא', מנהיג, ש 'יטפל' במושחתים ושעליו אפשר לסמוך. מפלגת השלטון הופכת לגוף תומך במנהיג שמעמדו מתרומם. האידיאולוגיה/הדרך של מפלגת השלטון הופכת לדרך שבוחר מנהיג 'העל'. כך, שלטון דמוקרטי באופן חוקי,ללא מהפכות ברחוב, ללא אלימות פיסית, יכול להפוך לאחר - לדמוקרטיה מלאכותית שבה 'רצון העם' הוא למעשה יצירה של מנהיג העל. לפי המאפיינים לעיל, סביר לומר שישראל צועדת לקראת פיחות הדמוקרטיה - לדמוקרטיה מלאכותית, המולידה דיקטטורה שלטונית שסימניה כבר ניכרים היום.
|
