ב"ה ח' סיון תשס"ב

ישנם ראשי ציבור ורבנים שמשום מה מרגישים צורך להתנצל בכל פעם שנדמה שמישהו אולי תיכנן לעשות את השטות הזו – ולפגוע בערבים.

לא שמעתי שראש עריית הרצליה היכא על חטא כשילדי עירו רצחו את נהג המונית דרק רוט. גם לא שמעתי על קיבוצניקים שקראו לחשבון נפש כשהתגלו שוב ושוב מרגלים שיצאו מקירבם.

הם יודעים שישראל זה הם, ואינם חשים צורך לרכוש לגיטימציה שבטית באמצעות גינויים. אצלנו מתחיל לצערי שוב מחול השדים של הגינויים וחשבונות הנפש. אז בואו ננסה לארגן את העובדות בצורה מסודרת וחסרת תסביכים. אגב הנושא ארוך, עדין,ומורכב, כמעט בלתי אפשרי להתייחס אליו בשלוש דקות – ולכן אני ממליץ להכנס ולקרוא מאמרים בנושא באתר מנהיגות – http://www.manhigut.org

ועכשיו לעניין

שלושה צדדים לנושא: השב"כ, הערבים, והיהודים.

השב"כ כבר הוכיח בעבר כי אין הוא צד תמים וניטרלי. אחרי רביב, וחלחול, אורן אדרי ושאר עלילות הדם של הגוף המהולל הזה – רכש השב"כ ביושר את התואר "שור פוליטי מועד" בבואו לטפל ביהודים.

מערכות התביעה והשפיטה בישראל אינן טובות ממנו ולעיתים אף גרועות הרבה יותר. די אם נשית את ליבנו לעובדה כי ראש השב"כ בתקופת רבין (כרמי גילון) השתבץ מיד עם פרישתו, בעבודה מכניסה כמנהל מרכז פרס לשלום. מחליפו בתפקיד –עמי איילון - יצא לאחרונה בהצהרת תמיכה בסרבני השירות. גם היועץ המשפטי לממשלה בתקופת רבין – מכאל בן יאיר, יצא לאחרונה בהצהרת תמיכה שכזו , כך שמיקומם של ה"אח הגדול" – השב"כ, ושל מערכת התביעה, בקצה השמאלני ביותר של הסקלה – אינם זקוקים להוכחה. על טיבעה של מערכת המשפט והעומד בראשה אין צורך להכביר מילים.

יש לנו עסק עם קבוצה שמאלנית העושה שימוש בזרועות הבטחון החסויות, בזרועות התביעה והשיפוט העומדות כולן לרשותה, בכדי לקדם מטרות פוליטיות.

גם אם יודו הבחורים מ 'בת-עין' בכל מעשה נלוז – אל לנו לקבל את הדברים כפשוטם.

ונעבור לערבים.

השקר הגדול הוא צירוף המושג חפים מפשע, למושג הערבים בישראל. אין ערבים חפים מפשע, בדיוק כפי שנשות דרזדן שנשרפו בפצצות התבערה הבריטיות לא היו חפות מפשע, ובדיוק כפי שאזרחי נגסאקי שהתאדו בענן רדיו אקטיבי מתוצרת ארה"ב, לא היו חפים מפשע. הרוצחים הערבים יוצאים מקרב אוכלוסיה אוהדת, ומסייעת. מנהיגיהם המוכרים והידועים משני צידי הקו הירוק – אינם מסתירים את כוונות ההשמדה שלהם - ולכן אנו במלחמה. במלחמה משלמים יחידים את מחיר הקו הלאומי. במלחמה אין חפים מפשע, אבל יש הבדל גדול בין אזרחי אוייב לבין רוצחים מועדים. רוצח מועד – כמו ערפאת למשל, זה פשוט נחש ארסי שכל אחד חייב לחסלו. פגיעה באזרחים מותרת רק למי שיכול להכריז מלחמה בשם העם – כלומר למדינה, מי שפועל כמדינה והוא איננו כזה, לוקח על עצמו אחריות מוסרית נוראה, הוא כבר מתחיל להכנס להגדרות של רוצח. רק לריבון – כלומר למדינה – מותר לנהל מלחמות בהם יפגעו גם אזרחים. אחרת אין ריבונות ואין מדינה. המדינה היא קודם כל כלי להשגת יעדים והראשון שבהם הוא ביטחון אזרחיה. כשהמדינה פועלת בניגוד ליעדיה, היא מאבדת את זכות קיומה – לא זה המצב כיום, ובע"ה לעולם גם לא יהיה.

בואו נדבר עכשיו על היהודים.

התירוץ היחיד שיכול להיות ליהודי לקחת את החוק לידיו ולנסות ליצור מאזן אימה פרטי הנו מקרה חד משמעי בו מושכת המדינה את ידיה ממתן ביטחון לאזרחיה. ממילא אין אז מדינה וכל התמונה משתנה. בימים בהם נקטלו מאה יהודים בשבוע ללא כל תגובה משמעותית, עלול היה מאן דהו להגיע למסקנה הזו.. אולם אם אכן כך קרה – היתה זו טעות. לא ניתן בשום אופן לומר כיום כי צה"ל אינו עושה לביטחון תושבי ישראל ומתיישבי יש"ע בתוכם. אמנם רחוק מאוד ממה שצריך להיעשות, אך רחוק עוד יותר ממציאות של התעלמות מן האחריות לביטחון היהודים. אם מישהו עשה את הטעות הזו – הוא יאלץ לשלם את מחיר טעותו, ואנו נתמוך בו ובמשפחתו ובוודאי שלא נצא במחול גינויים. לא העכבר גנב אלא החור גנב – לימדונו חז"לנו, והחור שפערו פושעי אוסלו בביטחון ישראל, מושך אליו (אולי) יהודים טובים וכואבים שאצה להם הדרך לנסות ולמצוא קיצורים בדרך לפתרון.