תשובת משה פייגלין לעתירה של אריק ברמי

ב"ה ר"ח אדר א תשס"ה
(8.2.05)

לכבוד
בית הדין של הליכוד

הנדון: תגובתי לעתירת אריק ברמי

א - כללי

עתירתו של מר ברמי אינה מבוססת או מפנה לחוקת הליכוד. התחמקות זו נובעת מן העובדה הפשוטה, שחוקת הליכוד קובעת בצורה ברורה ומפורשת מה הם הקריטריונים להרחקת חבר.

בפרק ט' בסעיף 125ב נאמר כך:

"בית הדין יהיה מוסמך להורות על הוצאת חבר מן התנועה, או השעיית פעילותו במוסד ממוסדותיה או ברשות מרשויותיה בכל אחד מהמקרים הבאים:
1 – פעל בניגוד להחלטת מוסד או רשות מוסמכת של התנועה.
2 – שוכנע בית הדין כי נסיבות המקרה מעידות בעליל כי חדל החבר להיות חבר התנועה."

למעשה, מכיוון שלא פעלתי בניגוד להחלטת מוסד או רשות מוסמכת של התנועה (וברור שלא חדלתי מלהיות חבר בה), אין כלל צורך להשיב לעתירה הזו.

אם יש חברים בתנועה הפועלים באופן קבוע נגד החלטת מוסדותיה, הרי שמדובר בראש וראשונה ביו"ר התנועה – מר אריאל שרון ובחברים המסייעים לו כדוגמת העותר עצמו. למותר להזכיר כי יו"ר הליכוד שרון והחברים המסייעים בידו פועלים ללא לאות, בבוטות רבה, בדורסנות קשה, ובניגוד מוחלט להחלטות המוסד העליון והמחייב ביותר בליכוד, קרי – החלטתם הישירה והחד משמעית של כלל חברי התנועה שבאה לידי ביטוי במשאל המתפקדים. לא רק את החלטת המוסד העליון ביותר משליכים שרון, ברמי וחבריהם לכל הרוחות – הם גם פועלים בניגוד לסדרה ארוכה של החלטות מרכז המפלגה.

דומה שעל עתירתו של מר ברמי ניתן בהחלט להחיל את הפתגם "טול קורה מבין עיניך".

כמנכ"ל מפלגת שלטון רחבה צריך מר ברמי לדאוג לקיומו של שיח פתוח בין החברים ולעודד כל זרם לשכנע בדרכו. במקום זאת בוחר ברמי בדרך דורסנית של סתימת פיות, ציד מכשפות, הרחקת חברים וסגירת שורות התנועה שתביא לניתוקה מציבורים שלמים.

ב – סיבת העתירה

במספר ראיונות ניסה מר ברמי לטעון כי סיבת העתירה היא דאגתו הכנה לשמירת החוק בישראל. תמוהה העובדה כיצד זה מזדרז מנכ"ל הליכוד ועושה דברו של יו"ר התנועה, לפעול בנחרצות שכזו להוצאת חבר שכלל לא ברור אם עבר על החוק. סדרה ארוכה מאוד של פרסומים הדנים בגבולות הציות ומעודדים סירוב לפקודות בלתי מוסריות, פורסמה על ידי השמאל הישראלי ומעולם לא הואשם איש בגין עצם הבעת הדעה. אפילו מסע פרסום חוצות מעל שלטי ענק הקורא לסרבנות לשירות בשטחים, נתקל באהדה מצד היועץ המשפטי לממשלה וכל הניסיונות מצד גורמי ימין להפעיל את מערכת המשפט הישראלית בכדי לשים קץ לקמפיין הזה, נכשלו. (כאן יש קטע שנמחק מהתשובה המקורית היות ובינתיים קיבלתי זימון לחקירה במשטרה) מעולם לא הוגש נגדי כתב אישום בגין פרסום החוברת, ובוודאי שלא הורשעתי בשום בית משפט. אם אכן שלטון החוק הוא הטורד את מנוחתו של מר ברמי, כיצד זה לא פעל כלל להוצאתם מן התנועה של חברים הנכנסים ויוצאים תדיר מחדרי החקירות של המשטרה, ובוודאי נגד חברים עליהם הודיע משטרת ישראל כי בכוונתה להגיש נגדם כתבי אישום – חברים כח"כ עומרי שרון למשל...

עוד הוסיף מר ברמי וטען בראיונות שנתן לאחרונה, כי: "יש להוציא את פייגלין מן התנועה בגלל משנתו המשיחית המסוכנת" (חדשות ערוץ 2 - 7.2.95). הנה כי כן – יצא המרצע מן השק, והעותר מודה כי בסיס העתירה אינה עברה כזו או אחרת אלא רעיונות שאינו מסכים להם ובמקום להתמודד עמם במגרש הרעיוני שלשמו הוקם המכשיר הדמוקרטי ששמו מפלגה, הוא מעדיף את המכשיר הכוחני של הוצאת יריביו מן המגרש. ספק רב מתגנב ללבי עם העותר מודע בכלל למשנתי האידיאולוגית. הנני מעיד בזאת שמעולם לא פנה אלי העותר וניסה לברר את משנתי. לעניין זה אוסיף רק שהציונות כולה הנה תנועה משיחית שבאה לגאול את עם ישראל. בזכות האמונה בביאת המשיח, גם העותר, גם הנתבע, וגם בית הדין הנכבד, שמרו על זהותם וזכו להגיע אל ארץ ישראל ולהתמודד גם עם עתירות קנטרניות שכאלה. הנני מצהיר בזאת שאני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה, אחכה לו בכל יום שיבוא. אני מודה באשמה הזו בחפץ לב.

בית הדין - בתוך עמו הוא יושב. ברור לכל כי סיבת העתירה אינה עניינית אלא פוליטית. מר ברמי פועל בשליחותו של שרון, והם יעשו הכל בכדי להיפטר ממתנגדיהם הרעיוניים הנחושים בתוככי המפלגה. דבקותם של חברים בעקרונות המחנה הלאומי מצירה את צעדיהם ושיטת הפעולה הננקטת על ידם אינה שכנוע והתמודדות דמוקרטית אמיתית, אלא דורסנות מסוג העתירה האמורה. ראוי שבית הדין ירים את מבטו מעבר לעתירה המסויימת הזאת, יזכור כיצד פיטר שרון שרים שחלקו עליו, יראה כיצד משתדל בימים אלה מר ברמי (בהנחייתו הישירה והמתוקשרת של שרון), למנוע את צירופם של חברים חדשים למפלגה אשר נותרו נאמנים לדרכו של המחנה הלאומי, ויבין – כי מדובר כאן בשיטה אנטי דמוקרטית, דורסנית ומסוכנת, לא רק למפלגה, אלא למדינה כולה. ככלל, השיטה בה מגויס איש מנגנון המקבל את משכורתו מהתנועה ואמור לפעול לניהולה השוטף, לקידום קבוצות ועמדות בתוך המפלגה על חשבון קבוצות ועמדות אחרות, היא כשלעצמה צריכה להדליק נורת אזהרה נוכח פני בית הדין. הגשת העתירה והאמירות המובאות במסגרתה הם חלק ממהלך פוליטי שיכול להינקט על ידי פעיל במפלגה אך לא על ידי איש מנגנון האמור ליתן שירות טכני לתנועה כולה על כל מרכיביה.

ג – על אף שאין לדעתי צורך להוסיף בתשובתי על שני הסעיפים הראשונים, מתוך רצון למלא במלואה את בקשת בית הדין ולא להותיר סעיף בעתירה ללא התייחסות הולמת, הריני עונה גם באופן פרטני. להלן אם כן תשובתי, על פי סעיפי העתירה השונים:

סעיף 1

החוברת אותה אני מפיץ הנה חוברת עיונית שבאה להבהיר את עמדתי ועמדת כותבים נוספים בנושא אי הציות. היא אינה קוראת סתם כך לסרבנות. היא מסבירה כי ישנם קוים אדומים שמעבר להם חייב כל אדם אשר נברא בצלם אלוהים, לסרב. אני רוצה להאמין, לטובתו של העותר, כי גם לו יש קוים אדומים שכאלה.

גם החוק הישראלי מכיר בכך שישנן פקודות בלתי מוסריות (שדגל שחור מתנוסס מעליהן) ולכן גם בלתי חוקיות. עצם ההגדרה "דגל שחור", מותירה למעשה את ההחלטה ביד המתבונן. האם הוא רואה דגל שחור או אינו רואה. משמעות הדבר היא שחייב להתקיים הליך ויכוח ושכנוע חופשי ופתוח בשאלת מוסריותה של ההחלטה. עתירות מסוג העתירה הנדונה, לא זו בלבד שלא תשכנענה את מי שלדעתו מדובר בפקודה שאין לציית לה, אלא להפך, הן מוכיחות כי לעותר אין טיעונים עניינים כתשובה לטענות המשיב, ובמקום להביט בראי שמציבה החוברת הוא מעדיף לשבור אותו.

דעתי הפרטית היא כי בפקודת הנישול והגרוש שמוציא כיום, לבושתנו ולחרפתנו - יו"ר הליכוד, כלפי קהילות יהודיות שלמות בחבל עזה ובצפון השומרון, נחצו בברור כל הקווים האדומים ומתנוססים מעל הפקודה הזו כל הדגלים השחורים. אולם כפי שהנני מבהיר בחוברת, לא דעתי היא הקובעת אלא הקווים האדומים שיקבע לעצמו כל בעל מצפון. בהחלט מקובלת עלי גם הלגיטימיות של אי ציות כתוצאה מגישה הפוכה מזו שלי – ואני מפנה את בית הדין למאמרי בחוברת תחת השם "סרבנות מתבקשת" – מאמר שנכתב בעקבות מכתב הטייסים.

מדובר אם כן בברור רעיוני. יכול כל אדם להסכים עמו או לדחותו על הסף. מדובר במאמרים שרובם נכתבו לפני שנים, ובעקרונות יסוד שמקובלים כיום בכל מדינה דמוקרטית ונאורה (מומלץ לעיין במאמרו של אליקים העצני בנושא זה – בע' 17 בחוברת). אם לא די בכך, מובאים כבר בתחילת החוברת (בעמ' 3), ציטוטים מזאב ז'בוטינסקי, מנחם בגין, ואריאל שרון עצמו - התומכים אף הם בעקרונות הללו. מזלם של ז'בוטינסקי ובגין עמד להם, ואריק ברמי לא הסתובב אז במחיצתם שאם לא כן – מי יודע? אולי היו מורחקים מן התנועה...

באם בית הדין הנכבד יבקש זאת – אשמח להביא בפניו מגוון רחב להפליא של התבטאויות וציטוטים דומים, מפי ראשי מערכת המשפט בישראל, בעבר ובהווה.

אני עומד בהחלט מאחורי הציטוטים שבחר מר ברמי לשבץ בעתירתו. אני מקווה שבית הדין יואיל לקרוא את דברי בהקשרם המלא. מקובל כיום בכל מדינות התרבות, שאי ציות לחוקים בלתי מוסריים, לא זו בלבד שאינו מדרדר את החברה, אלא ההיפך מכך – הוא משתית אותה על אדני תרבות ומוסר גבוהים יותר.

אך מה לברמי ולכל זה – בשביל מה להתווכח? בשביל מה לדון? בשביל מה להעמיד את דעותיך לדיון מעמיק נוקב ותרבותי, אם כמה קומות מתחתיך יש בית דין ונדמה לך שהוא סמוך על שולחנך ואתה יכול לעשות בו שימוש פסול שכזה!

האם את השיח הדמוקרטי במפלגה החליפו סתימת פיות והילוך אימים?

האם ייתן בית הדין את ידו לציד מכשפות שכזה בתוככי הליכוד?

סעיף 2

טענתו של ברמי בדבר חומרת קריאתי נובעת מדעתו (או ליתר דיוק מדעת אדונו) וזו בהחלט זכותו. חברי תנועה רבים סוברים אחרת ממר ברמי ושולחיו. אחד מהם הוא לא אחר מכבוד השופט אורי שטרוזמן, חבר תנועה מכובד לא פחות ממר ברמי, שמצא לנכון להפר את שתיקתו עת נודע דבר פרסום החוברת והתבטא בזו הלשון:

"כל מי שהצביעו בבחירות לראש הממשלה נבגדו ללא תרופה, ולכן אם הייתי נושא נאום סנגוריה לסרבן, הייתי אומר לראש הממשלה – לא הותרת בידי ברירה. ההוראה שלכם היא אולי חוקית אבל במישור המוסרי נורמטיווי היא לא מקובלת"

(מתוך ראיון לערוץ 7 ט"ו בשבט תשס"ה 25.11.05)

באשר ל "אידיאולוגיה הקיצונית והמסוכנת" שלי, סתם העותר ולא פירט – כך שאין ביכולתי להגיב. אומר רק שהאידיאולוגיה שלי חופפת את מטרות הליכוד כפי שהנן מופיעות בחוקתו. עקרונות הליכוד הקבועים בחוקה מקובלים עלי במלואם, בעוד שדווקא ראש הממשלה ושרים גילו דעתם, בעל פה, בכתובים ובמעשים, כי הם אינם מקבלים עקרונות אלה . ראוי להזכיר למר ברמי כי האידאולוגיה של הליכוד דוגלת בין השאר ב: "שמירת זכותו של העם היהודי על ארץ –ישראל, כזכות נצחית שאינה ניתנת לערעור, התמדה ביישובם ובפיתוחם של כל חלקי ארץ ישראל, והחלת ריבונות המדינה עליהם" (חוקת הליכוד, פרק ב', המטרות). יואיל בית הדין ויקבע מי שומר על עקרונות הליכוד, ומי בועט בהם ברגל גסה.

סעיף 3

העותר לא המציא לבית הדין את אותה החלטת גינוי של הסיעה, וכלל אינני בטוח שאכן כך הם פני הדברים. בכל מקרה, אם נתקבלה החלטה מסוג זה בסיעת הליכוד בכנסת, היא נתקבלה לאחר מעשה. הבה נזכור כי הסיעה אינה מהווה מוסד מחייב כלפי כלל החברים. בדמוקרטיה כידוע - ההפך הוא הנכון.

סעיף 4

"יש להוציאו לאלתר מהליכוד...". העותר אינו מבקש מבית הדין להוציאני אלא ממש מצווה עליו לעשות זאת. דומה כאילו בעיני העותר, בית הדין אינו אלא קבוצת פקידים הנתונה למרותו. ראוי שבית הדין יעמיד את מר ברמי על טעותו ועל מקומו, ויחזיר בכך את התחושה לכלל חברי התנועה כי בידם מכשיר לקבלת סעד משפטי מול הדורסנות והאטימות המאפיינת את הנהגת המפלגה כיום.

תנועת מנהיגות יהודית הנה תנועה אידיאולוגית שהחלה את דרכה ללא שיוך פוליטי. בהמשך דרכה, לפני כ 7 שנים, מצאה התנועה כי עקרונות הליכוד תואמים לדרכה והחליטה לעודד את חבריה להתפקד לתנועה זו. תמוה מדוע פעולה זו מפריע למר ברמי – האם אין הליכוד מעוניין להחיל תחת כנפיו את כל אנשי המחנה הלאומי? האם לא עודדה המפלגה מאז ומתמיד התפקדות רחבה ככול הניתן? מדוע כשמדובר בקבוצה אידיאולוגית שהיא ליבת המחנה הלאומי – ברמי נזעק פתאום? האם ברמי אינו מודע לכך שיו"ר המפלגה באמצעות בנו פקדו אלפי ערבים ואנשי שמאל לליכוד, אנשים שדעתם מהופכת לחלוטין לעקרונות המפלגה? האם את התהליך ההרסני ההוא ניסה מנכ"ל המפלגה למנוע?

נראה כי המפריע באמת למר ברמי הנה העובדה שאנשי מנהיגות יהודית לא באו בכדי לקדם אינטרסים אישיים כפי שלצערנו נהוג במקומותינו, אלא באו בכדי לקדם רעיון. ככאלה לא ניתן לטפל בהם בדרכים הפוליטיות המקובלות ומר ברמי מעדיף פשוט להיפטר מהם. דומה כי הצלחתו של מר ברמי בעיקוב הצטרפותם של חברים חדשים למפלגה - מעודדת אותו לחשוב כי ניתן גם להוציא מן המפלגה אלפי חברים שדעתם שונה משלו.

האופן שבו מתנהלים הליכודניקים החברים במנהיגות יהודית, כולל גיוס כספים וניהול שוטף שאני יכול רק לקוות כי מר ברמי ילמד מן האופן התקין והחוקי לחלוטין שבו הוא מתנהל. למותר לציין כי איננו הקבוצה היחידה המתאגדת בתוככי הליכוד לקידום מטרות לגיטימיות שונות. איננו היחידים ולצערנו איננו מן המשופעים באמצעים מבין שאר קבוצות האינטרסים השונות בתנועה. יצוין כי בטיעונים מוזרים שכאלה, ניסתה כבר הגב' מדי אלוני (המקורבת אף היא למר ברמי) לתבוע את הוצאתי מן בתנועה ועתירתה נדחתה על הסף.

סיכום:

הרוח הרעה שהשתלטה על תנועתנו, אסור לה שתחדור את כתלי בית הדין. זהו אולי המפלט האחרון של חברים וותיקים כחדשים, המעונינים לפעול בתוככי הליכוד למען המטרות שעבורן הוקם, ואשר פועלים כיום בסביבה דורסנית ומאיימת. ראש התנועה כבר הוכיח כי הוא מצפצף על החלטות חבריה ומוסדותיה. אם מעתה יתברר כי ביכולתו גם להרחיק ממנה את מתנגדיו – מה דמות תעטה מפלגת השלטון והמשטר החופשי בחברה הישראלית כולה?

אשר על כן, מתבקש בית הדין הנכבד לדחות את העתירה האמורה על הסף, ולהחזיר את הויכוח הלגיטימי אל המסגרות בהן הוא אמור להתקיים.

בברכה,
משה פייגלין