|
דיק ארמי הוא מנהיג הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים האמריקני. ארמי
מחזיק בתואר דוקטור לכלכלה מאוניברסיטת אוקלהומה
בארה"ב. הוא לימד כלכלה באוניברסיטת מונטנה, באוניברסיטת מערב
טקסס, בקולג' של אוסטין, ובאוניברסיטת צפון טקסס בין השנים
1963-1984. ב-1984 הוא נבחר לראשונה לבית הנבחרים האמריקני כנציג
מדינת טקסס. בין שמונה הספרים הממולצים על ידו נמצאים
התנ"ך, ו"הדרך לשעבוד" של פרידריך האייק.
מוגש וערוך עבור חברי מנהיגות יהודית על ידי ד"ר אריה אבישור – מן
המרכז לפיתוח כלכלי - RCED
האקסיומות של מנהיג הרוב בבית הנבחרים האמריקאי, ד"ר דיק
ארמי
(Dick Armey The House Majority Leader,
Congressman)
השוק הגיוני והממשלה טיפשה.
יש יותר תבונה במיליוני פרטים המקבלים החלטות על בסיס האינטרס
העצמי שלהם מהתבונה הקיימת בביורוקרט (או חבר הכנסת!) הנאור ביותר
המקבל החלטות בשמם.
הפוליטיקה שמאחורי תאוות בצע תמיד באה עטופה בשפת
האהבה.
בעוד שמאלנים* הצליחו באורח יוצא מן הכלל בשכנוע
הציבור בדבר מניעיהם הנעלים, מניעים נעלים אלה משמשים בדרך כלל
להסוות את תאוות הבצע שלהם – לכוח פוליטי, ליוקרה חברתית, או פשוט
לכסף, חד וחלק.
אין דבר יהיר יותר מצדקנותו של מחלק מחדש של
הכנסות.
יהירותם של השמאלנים* כשהם שוקדים על קידום
רעיונותיהם הנעלים, במיוחד כאשר הם מדמים את עצמם כעובדים עבור
העניים, מערפלת את בהירות מחשבתם, ולעיתים תכופות, הופכת אותם
לחסינים בפני היגיון בריא.
על מנת לאבחן את הבעיה שלנו, אנו מוכרחים להבין את
האנטומיה המליאה של הכלכלה הפוליטית – במיוחד את הרגל הנעלמה של
הממשלה.
בעוד התפיסה של היד הנעלמה, הנהוגה בכלכלת השוק, מובנת היטב
(גם אם מתעלמים ממנה לעיתים תכופות), אנו נדרשים להכיר ב- ולקבל את
הרגל הנחזית של השוק, הממלאת תפקיד הכרחי בהרחקתן של תעשיות
לא יעילות. יותר חשוב מכך, עלינו להבין שקיימת בנוסף רגל
נעלמה של הממשלה הגורמת בדרך כלל לנזק לא הכרחי גם כאשר היד
הנחזית של הממשלה נראית מועילה.
אף אחד אינו מוציא את כספו של האחר באותה תבונה כפי
שהוא מוציא את כספו שלו.
הסיבה העיקרית לכך שכלכלת השוק עובדת: כשפרטים מוציאים את כספם, הם
דואגים באופן האחראי והמסור ביותר שיוצא לשימוש יעיל ויצרני – טוב
יותר מכל פוליטיקאי המבקש למסות אותם ולהחליט בעצמו כיצד להוציא את
הכסף.
אף פעם אל תאמין כשמישהו אומר: "אני מהממשלה ואני כאן
לעזור".
אנשים חופשיים אינם מוותרים על חירותם בקלות, וממשלות יודעות זאת
היטב. מסיבה זו ממשלות הפכו כל כך מיומנות בהעמדת פני דורשי טובת
הזולת (אלטרואיסטים) כשהן מנסות לנקוט במדיניות הנוטלת מאיתנו את
חירותנו. עלינו לעמוד תמיד על המשמר.
אינך יכול לשים אצבע על בעיה כאשר אתה הולך בכיוון שבו שנושבת הרוח.
אומרי-הן (יֶסמנים) הנמנעים מסיכונים ותמיד מחפשים הסכמה רחבה
(קונסנסוס) לא ישיגו דבר מלבד את הבינוניות שלהם. כל אדם רציני
חייב לקחת בחשבון את הדעה הרוֹוַחת אבל לציית אך ורק למצפונו.
אינך חייב להשתייך לאחד מששת מקצועות הדיבור כדי לגרום נזק, אבל זה בהחלט יכול לעזור.
קיים בהחלט זן חדש של מעצבי דעת קהל בעלי כושר ייחודי לתמרן
מילים. ניתן לסווגם לאחד מששת מקצועות הדיבור: פוליטיקאים,
מחנכים, עיתונאים, עורכי-דין, אנשי דת, ובדרנים. מקומו של כל אחד
מהם לא נפקד, ואולם, הם מתאפיינים בהיותם: מוגנים מהעולם האמיתי,
חשופים לעיתים נדירות לתוצאות של רעיונותיהם, ובעלי כוונה ברורה
לעסוק בענייניהם של אחרים. לפיכך, הם בעמדה לגרום נזק גדול—ואכן
כך.
חמלה ללא הבנה יכולה להיות אכזרית.
אלה המבקשים להשתמש בכוחם ובהשפעתם כדי להשיג מטרות חברתיות נעלות,
עלולים בהיסח הדעת לגרום נזק עצום אם הם אינם מבינים כיצד העולם
פועל. הורה המפנק את ילדו, מתכנן חברתי שהורס את לב העיר,
פוליטיקאי המגן על תעשייה מיושנת – כולם מוכיחים טענה זו.
רעיון גרוע יכול לשרוד רק אם אינו צריך לעמוד במבחן
המציאות.
אחד מיתרונותיה הרבים של כלכלת השוק הוא שהיא דוחקת החוצה רעיונות
גרועים בצורה של מוצרים ושירותים שפרטים מסרבים לרכוש. בניגוד
לכך, מוסדות כגון מערכת החינוך הממסדית והממשלה, אינם מכפיפים
רעיונות גרועים למבחן מציאות כלשהו.
על פי עקומת ארמי, ממשלות יכולות להפוך לכל כך גדולות
בסופו של דבר עד כדי כך שהן מסכנות את אותן מטרות שלשמן הן נוצרו.
ממשלתנו עברה מזמן נקודה זו.
אין ספק שממשלה נחוצה—אך עד לגבול מסוים. אנו יכולים לצייר את
הגודל והאפקטיביות של הממשלה על גראף. בהתחלה היחס יהיה חיובי,
מכיוון שהממשלה אינה גדולה מספיק כדי להגן על
השמאלנים* שלנו. ואולם, אז מגיע השיא שאחריו יש
צלילה בה הממשלה הופכת להיות כה גדולה עד כדי כך שהיא מסכנת את
השמאלנים* שלמען הגנתם היא הוגדלה. אנו נמצאים
במדרון תלול זה עכשיו.
אם אתה אוהב שלום יותר מחופש, אתה תפסיד.
מבלי לומר זאת בפועל, הממשלה מבקשת לעשוק את החופש שלנו בתמורה
ליותר ביטחון – מהסיכונים של השוק, מהבלבול הכרוך בקבלת החלטות
בעצמנו, ואפילו מדאגות החיים עצמן. זוהי עסקה קלוקלת—אם תיקח
אותה, תפסיד.
שמאלנים* אינם מבחינים בדבר טוב שקורה אלא אם הממשלה עושה אותו.
מערכת השוק החופשי היא המנגנון הטוב ביותר למנוע עוני שהאדם פיתח
מאז ומעולם, אבל לעולם לא תדע על כך מהאזנה
לשמאלנים*. אם יעד כלשהו מושג ללא התערבות
הממשלה, עד כמה שהדבר נוגע להם, הדבר לא קרה.
* הערה: המונח האנגלי " liberals", שמשמעותו
תומכי הממשלה הגדולה וההתערבות הממשלתית, קריא השמאל הכלכלי, תורגם
ל"שמאלנים".
מקור: http://armey.house.gov/axioms.htm
דיק ארמי מחזיק בתואר דוקטור לכלכלה מאוניברסיטת
אוקלהומה בארה"ב. הוא לימד כלכלה באוניברסיטת מונטנה, באוניברסיטת
מערב טקסס, בקולג' של אוסטין, ובאוניברסיטת צפון טקסס בין השנים
1963-1984. ב-1984 הוא נבחר לראשונה לבית הנבחרים האמריקני כנציג
מדינת טקסס.
מקור:
http://armey.house.gov/bio.htm
בין שמונה הספרים המומלצים על ידו נמצאים התנ"ך, ו"הדרך
לשעבוד" של פרידריך האייק (1944). ב-1998 הספר תורגם לעברית
ע"י מרכז שלם (הפצה: מרכז שלם טל: 5660601 -02).
מקור: http://armey.house.gov/rlist.htm
תרגום והפצה: מרכז מחקר לפיתוח כלכלי (RCED)
ת.ד. 3153 באר-שבע 84131
Email:
כתובת דואל זו מוגנת מדואר זבל, אתה צריך לאפשר Javascript בכדי לצפות בה
';
document.write( '' );
document.write( addy_text66495 );
document.write( '<\/a>' );
//-->\n כתובת דואל זו מוגנת מדואר זבל, אתה צריך לאפשר Javascript בכדי לצפות בה
|