בפרשתנו מופיעה המצווה להכין את שמן המשחה ולמשוח בו את המשכן, את כלי הקדש ואת הכוהנים. התאפיינו מצווה זו ומצוות הקטרת באיסור לרקוח כמותם למטרות אחרות. במצוות שמן המשחה נאמר "על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמהו קדש הוא קדש יהיה לכם", ובמצוות הקטרת "והקטרת אשר תעשה במתכנתה לא תעשו לכם קדש תהיה לך לה'". דורשי טעמי המצוות מסבירים, שסיבת האיסור לעשות כמתכונתם של שמן המשחה והקטרת, היא להגדיל את ערכם בעיני העם בראותם, שרק ליחידי סגולה ובתנאים מוגדרים יש את הרשות לעשות אותם ולהשתמש בהם.

שינוי מסוים יש באיסורים הללו בין הקטרת ובין שמן המשחה. בעוד שבאיסור להכין במתכונתה של הקטרת נאמר "קדש תהיה לך לה'" בשמן המשחה נאמר "קדש יהיה לכם" בלבד, בלי הזכרת ה'. מה משמעותו של שינוי זה?

הקטרת היא עבודה מיוחדת למשכן ואחריו למקדש, כחלק מעבודת הקורבנות זו איננה עבודה, שנעשית גם בבני אדם או בכלים. לעומת זאת, שמן המשחה שימש למשיחת כלי הקדש והכוהנים ואיננו חלק מעבודת הקורבנות היומיומית, שנהגה במשכן או בבית המקדש. לפי זה נוכל להבין את השינוי בין קדושת הקטרת, שנאמר עליה ל"ה'" בתוקף היותה משויכת לעבודת הקורבנות ואילו בקדושת שמן המשחה נאמר "לכם", היות שהמשיחה מכוונת לרומם את הנמשח בדעת בני האדם.

האיסור לתת משמן המשחה על זר יש בו ללמד לשאלות יסוד הנוגעות לימינו. מסבירים המפרשים, על פי הגמרא במסכת כריתות, שהאיסור לתת על זר כולל את כל הנתינות, לבד מאלו הנזקקים לצורך כהונה או מלכות. פירוש הדבר, שאסור לתת משמן המשחה על כל אדם שהוא מלבד כהן גדול או מלך ממלכי בית דוד. הנה לפנינו היחס בין כהונה למלכות על פי התפישה היהודית. הכהונה כסמל להנהגה דתית והמלכות כסמל להנהגה מדינית, שתיהן אינן זרות לשמן המשחה ורק שתיהן גורמות היתר שימוש בשמן המשחה. מכאן, שלמלך יש גם מעמד דתי ולכהן גם מעמד מנהיגותי. אין אלה רשויות נפרדות ביהדות אלא רשויות משלימות ותומכות זו בזו, הן אינן בהתנגשות מתמדת מתוך מגמה להגיע למיצוע ראוי אלא רשויות מסייעות זו לזו להגיע למצוי תכונתן להנהגת האומה אל יעדיה הנשגבים.  

למאמר פרשת כי תשא משנת תשס"ד – הדרך שהיא המטרה: content/view/607/109/