בימין בכלל ובציונות הדתית בפרט הוטלה שוב פצצה או אולי "פצצה" - אפי איתם פרש מהמפד"ל והולך להקים מפלגה חדשה שתתאחד עם האיחוד הלאומי.

צעד זה היה צפוי - כבר ראינו את הסרט הזה כמה פעמים.

בבחירות של המהפך בשנת תשל"ז פנתה המפד"ל אל הרב חיים דרוקמן והציבה אותו כמספר שתיים.

הרב דרוקמן באמת סיפק את הסחורה והגדיל את כוחה של המפד"ל לפחות בשני מנדטים – מעשר לשתים עשרה נוסף לכך שכנראה מנע ירידה בכוחה בשיעור של מנדט אחד או שניים.

אבל בהסכמי קמפ דוד שהביא מנחם בגין לא נקטה המפד"ל עמדה – חלק נמנעו חלק תמכו וחלק התנגדו.

בעקבות השבר פרש הרב דרוקמן וירד כוחה של המפד"ל לארבעה מנדטים.

הרב דרוקמן לא הצליח לעצור את הנסיגה לא בסיני ולא בשום מקום אחר וגם לא פתר את בעיותיו של הציבור הדתי לאומי ובסופו של דבר חזר למפד"ל יחד עם אנשיו.

אותו הדבר היה גם עם פורש אחר מהמפד"ל - אהרון אבו חצירא שגם הוא ואנשיו פרשו רצו נעלמו והיום אלו שנשארו הם בש"ס.

אבל למעשה הבעיה עמוקה יותר - למפלגות הלווין של המחנה הלאומי כגון ש"ס, אגודת ישראל, המפד"ל, האיחוד הלאומי ועוד בעבר בהווה ובעתיד אין שום יכולת להשפיע ל מדיניות המפלגה המובילה מפלגת הציר שהיא הליכוד.

מפלגה זו מובילה את כל המחנה לאן שתחפוץ בתחום הדתי בתחום החברתי בתחום הלאומי - כל המפלגות האחרות אינן אלא חלקי חילוף העומדות על המדף ומחכות לתורן.

בענין זה אין שום הבדל ביניהן.

המסקנה רבותי שעל מנת להשפיע יש להקים מחנה לאומי גדול – ומחנה זה הינו הליכוד. רק דרך הליכוד ניתן להשפיע. לכן כל מי שחפץ באמת לעזור לעם ישראל ולארצו צריך למרות כל הקושי הרב למצוא את מקומו בליכוד.

בארה"ב נבחר לנשיאות ג'ורג בוש שהוא מעין אפי איתם אמריקאי – חוזר בתשובה נוצרי.

זה התאפשר משום שהוא אינו מנהיג המפלגה הנוצרית לאומית אלא מועמד המפלגה הרפובליקאית שהיא מפלגה כלל אמריקאית שמרנית.

אילו אפי איתם היה מלכתחילה נכנס לליכוד כמעט ודאי שהיום הוא היה המועמד המוביל להחליף את שרון. אבל כיון שגזר על עצמו פינה צדדית ניטרל את עצמו.

הגיע הזמן להפוך למפלגה כלל ישראלית ומפלגה זו עם כל פגמיה וחסרונותיה הידועים והלוא ידועים המפורסמים והלא מפורסמים היא הליכוד.