פעם אחר פעם טוענים כנגדנו כי עלינו לבצע את מה שמורים לנו אנשי השלטון במדינת ישראל. מנמקים זאת בכך שאנו מחוייבים מוסרית למדינה מכיוון ש:

א. מדינת ישראל הרבתה לעשות טוב למעננו ובכלל ועל כך אנו חייבים להכיר לה תודה.
ב. מדינת ישראל היא המייצגת את ערכי האמת והצדק ואלה מחייבים אותנו כבני אדם.
ג. מדינת ישראל היא, היום, הנציגה הראשית של ערכי היהדות בעולם ולכן, עלינו לתמוך בה גם כיהודים.

אך הדברים מופרכים ביסודם:

אף כי אין ספק שהגוף הקרוי "מדינת ישראל" עשה דברים טובים רבים, אסור שעובדה זו תסמא את עינינו מלהבחין בכך שבעבר ובהווה ביצעה המדינה גם דברים לא מוסריים רבים ובתוכם שפיכות דמים רבה.

דבר זה משמעו שכבני אדם מוסריים יש לנו מחוייבות מוסרית לפעול כנגד מדינת ישראל, לפחות כל עוד היא ממשיכה בפעולותיה הלא מוסריות.

דווקא אם חפצים אנו בהמשך קיומה של מסגרת המדינה הנוכחית, מוטלת עלינו חובה מוסרית לטהר אותה מהגורמים הטמאים שהתבצרו בהנהגתה החל מיומה הראשון ולצאת כנגד כל צורה של אי מוסריות הקיימת בה בעבר ובהווה גם יחד.

את אי המוסריות, המהווה חלק מובנה במערכת המדינה, יש לעקור ממנה בחינת "והיה מחנך טהור". אם לא ניתן לעשות זאת – אם לא ניתן לטהר את מדינת ישראל ממעשי העוולה שלהם היא אחראית – שומה על אדם מוסרי לבצע הפרדה בינו לבינה.

וקל וחומר אם מדובר בערכי היהדות, שנגדם יוצאת מדינת ישראל בכל פעם ששליחיה, פקידיה ונציגיה מבצעים פעולה המנוגדת להלכה, לערכים ולמוסר היהודי.

כיהודים וכבני אדם, שומה עלינו ללמוד ולדעת לומר "ידינו לא שפכו - ולא ישפכו - את הדם הזה. אין אתם, נציגי המדינה, רשאים להציג את פשעיכם כאילו היו שלנו ו/או לדבר בשמנו - ואין אתם דוברים לא בשמם של האמת והצדק ובוודאי שלא בשמה של היהדות!"