מיהדות של הישרדות ליהדות של חזון או תשובות לילדי המפד"ל

דוד שפיץ

היתה לי את הזכות לפקוד רבים וטובים לליכוד במסגרת המאמץ הגדול לתגבר את מפלגת השלטון  בחברים אמוניים רבים ככל האפשר כחלק מחטיבת מנהיגות יהודית בליכוד.

אחת השאלות הנפוצות ביותר של המתפקדים הפוטנציאליים היתה "ומה עם המפד"ל?"

לבד מהתשובה השטחית הראשונית בדבר חשאיות הבחירות והחופש השמור למתפקד להצביע כראות עיניו ואי חתירתה של המפד"ל כמו שאר מפלגות הימין להנהגת המדינה והלאום.  הבה ונבדוק היכן באמת ראוי להשקיע את מירב כוחנו ומאמצינו האלקטורליים. האם עלינו לחזק את המפד"ל או מפלגת ימין קטנה אחרת או שמא הליכוד הוא המקום בו יש להשקיע את מאמצנו העיקרי?

ובכן, בימי הקמת המדינה ובשנותיה הראשונות העם היהודי הגיע לארצו מחורבן אירופה ומארצות ערב העוינות. כאן מטרת העל היתה הקמת הבית הלאומי לעם היהודי מקום בו יוכל עמנו לחיות בשלום בלי שאומות העולם תמשכנה להרוג בנו. למנהיגי המדינה בהקמתה ובודאי לאלה שבאו אחריהם לא היה כל חזון יעודי אחר מעבר לעצם יצירת המקום הבטוח לעמם. יתכן באמת שבאותה תקופה קשה היה לשאוף ליותר מזה שכן גם עצם הצלת החיים והמשך הקיום היהודי היה הישג משמעותי.

והנה לתוך המציאות הזו נזרקו גם הדתיים והחרדים. במצב זה גם את היהדות היה צריך לשמר. אבל היהדות עמדה תחת התקפה כפולה. ההתקפה הקיומית מבחוץ שכשם שהרגה בבני עמנו גם פגעה בדתנו וגם התקפה פנימית כאשר רבים מבני העם היהודי התרחקו מקיום המצוות המעשיות, כיוון שזיהו את הדת היהודית עם גלותיות ועם תרבות שעבר זמנה, כתוצאה מהמאורעות

ההיסטוריים הגדולים ומהמציאות היומיומית הקשה בארץ ובגולה.

כך נוצרה לה מעין חלוקת עבודה בין הדתיים לחילוניים. הראשונים ישמרו על הדת המעשית והאחרונים ישמרו על הקיום הפיזי, שלשמו הוקמה המדינה, ולמעשה ינהיגו את המדינה. ניתן לומר שבתוך המדינה קיים שימור, כמו קופסת שימורים המשמרת את הדת שבתוכה. נכון לאותו זמן יתכן שהיה זה פתרון טוב, בכל אופן קטונתי מלשפוט אותו.  אבל כשם שהקופסה שומרת על מה שבתוכה כך היא גם מונעת את מי שמחוץ לקופסה מלטעום את תוכה של הקופסה.

כך קרה, שמערכת החינוך הפכה למחולקת לקבוצות ותת קבוצות, כאשר כל קבוצה שומרת על עצמאותה ועל בידולה מקבוצות אחרות בכל כוחה.

כך קרה, שבכל מקום בו נדרש משהו הקשור ליהדות הנשא מועבר לטיפולה של המערכת המשומרת הדתית, כי זהו תפקידם של הדתיים, לשמר את הדת עבור היהודים. אפילו, בהקמת ישובנו בגליל הנקרא בשם מורשת והוא "הדתי" היחיד באזור רבים מהאיחולים שקיבלנו מתושבי ישובי הסביבה הסתיימו ב"ותשמרו לנו על המורשת". אבל בזה שהיהדות המשומרת מנותקת מההנהגה, אין היא יכולה להביא לידי ביטוי את מלוא איכותה והיא הופכת בשיח הציבורי לנכה קטועת איברים שאיננה מתבטאת די הצורך בכלכלה, בתחומי הרווחה, בעולם הדין והמשפט, בצבא ועוד. באופן הזה הדת היהודית עתיקת היומין  אינה מופיעה במקום הרלוונטי והנחוץ ביותר בחייו של העם היהודי, בהנהגתו. 

בזה, שהנושא מועבר  היהודי הישראלי המצוי מרגיש שהוא יצא ידי חובתו עליו אין יותר אחריות. אפילו בדברים אלמנטריים כמו קביעת מזוזה במקום עבודה הדתי המקומי יתבקש לעשות זאת, כי לחילוני אין אחריות לנושא.(למרות שבביתו הוא יקפיד לקבוע מזוזה). וכאשר אין לו אחריות ליהדות הדרך להתדרדרות מוסרית כבר אינה ארוכה, מה שמסביר תופעות שונות הקורות בארץ שלא כאן המקום להאריך בהן.

מאידך, לדתיים ולחרדים אין דריסת רגל בהנהגת העם והמדינה, היות שזהו תפקידם של "החילוניים". לכן, ההנהגה הנמצאת מחוץ  לקופסת השימורים האמורה וממילא ההגה אינו מכוון דווקא בכיוון היהודי הרי שם השימור אינו חל ומותר להגה להסתובב לכל כיוון בלי שהנווט יהיה מוטרד מעניין יהדותה של המדינה, זה לא באחריותו. אבל, בכל זאת, דרוש קוד מוסרי, כלשהו, להנהגת המדינה אז תפסו מנהיגי המדינה דאז את הקוד הישים שלידו עברו בדיוק ואימצו אותו אל ליבם וקראו לו אבינו אתה והפכו אותו ל"אורים ותומים" של המדינה הצעירה ולבושתנו זהו הקוד

המוסרי של ההתנהגות הנוצרית זהו הקוד הקובע שהחלש תמיד צודק (כמו בסרטים) וכאשר הוא מכה זו התגוננות אבל כשהחזק משיב זוהי תמיד תקיפה כי עליו מוטל להגיש את הלחי השניה וחלילה לא להשיב מכה אחת אפיים.

הנובע מכל זה, שעל ידי כך שיצרנו את חלוקת העבודה הזו גרמנו ליהדות חוסר יכולת להתבטאות ולהנהגה להיות חסרת דרך מוסרית מקורית, ראויה ומתאימה לעם היהודי.

הדבר המפתיע ביותר הוא שחברי החילוניים השומעים שהצטרפתי לליכוד אינם מופתעים מצעד זה ודווקא הדתיים מופתעים מכך. משמע, לחילוניים נפל כבר האסימון והם הבינו שצריך ליצור סינטזה בין ההנהגה ליהדות (ואל לה ליהדות להיות משויכת לקבוצה פוליטית קטנה וקהילתית בלבד) אבל לדתיים קשה להשתחרר ממחיצות השימור. הוא הדין לגבי קבלת ראש ממשלה חובש כיפה, לחילוניים הדבר הרבה יותר קל לעיכול, מאשר לדתיים המתלבטים אם יש סיכוי ואיך יתכן וכו'.

נמצא, שבמהלך ההצטרפות לליכוד אנחנו מרוויחים פעמיים. אנחנו   מעניקים גוון מוסרי יהודי להנהגת המדינה וגורמים ליהדותנו להתעדכן ולשאת בעול התקופה ולבוא לידי ביטוי בעמנו ובעולמנו.