|
טמפלרים גרמנים נעקרו במלחמת העולם השניה , ערבים במלחמת השחרור. אלה ואלה היו אויבים. גם את המתנחלים היהודים חייבים לסמן כאוייב טרם עקירתם, ולכך נועד דו'ח טליה ששון. את מזמין הדו'ח , שרון, שומר-חוק בעל מוניטין, לא הטרידה הפגיעה בשלטון החוק, וגם הגב.ששון אינה מסבירה, למה ההתנחלות הערבית הבלתי חוקית בנגב, בניית עשרות אלפי בתים בלתי חוקיים ותפיסת עשרות אלפי דונמים אדמות מדינה ע'י ערבים בכל הארץ, לא טרדו את מצפונה המשפטי, ולמה מדינה פרוצת -אכיפה נתקפה לפתע צניעות במאחזים "הבלתי חוקיים", דווקא.
דו'ח -ששון משולב במיתקפה חזיתית, המעמידה את המתנחלים מול המדינה כסכנה שיש לעוקרה. זאת, למרות גילויי החטיבה להתיישבות, כי אף בתחומי הקו הירוק יישובים הוקמו ללא תכניות מאושרות. מה, אם כן המניע ל"סטריפ - טיז " שנעשה לחמש ממשלות בישראל (התהליך החל כבר בימי רבין !), שהוצגו כגונבות דעת ומאחזות עיניים? תשובה מספקת לא נוכל למצוא גם ברדיפתו השיטתית של שגריר ארה'ב קרצר את ההתישבות היהודית ביש'ע , אם כי ששון, שלא מצאה זמן לשמוע את ראשי המועצות ביש'ע שאותם הרשיעה - בפני קרצר התייצבה. אין מנוס מן המסקנה, שהמניע הוא אידיאולוגי. מדינת ישראל נפרדת מן הציונות, ובדרמה הזאת שם המשחק אינו הדה-לגיטימציה של המתנחלים, כ'א של הציונות! כמה דו'חות -ששון ניתן היה לכתוב על הפרת גזירות עליה וחוקי קרקעות ע'י המתנחלים הציונים תחת השלטון התורכי והמנדטורי! אולם, מנהיגי היישוב מעולם לא הזמינו " דו'חות ששון" נגד עצמם. בראיון לנחום ברנע וטובה צימוקי איתרה הגב' ששון את נקודת המיפנה : "בראש סולם-הערכים שלי נמצאת מדינת החוק. היא יותר חשובה ממה שאתם קוראים ציונות..." נימת הבוז לציונות והמלצתה לעקור את "החטיבה להתישבות בהסתדרות הציונית", שבשמה שלובים "ציונות" ו"התישבות " - אומרות הכל . ההתישבות "הבלתי-מורשית" יונקת מתפיסת המתנחלים, שחוק במדינת ישראל, הנועל את א'י בפני עם ישראל אינו תקף, בהיותו נוגד חוקת יסוד בלתי כתובה. עוד מהתנ'ך ינקנו את עקרון ההתקוממות נגד חוקי רשע. אי-הציות, במטרה למנוע עקירת התישבות יהודית, הוא המשך ישיר להקמה החשאית של הר-גילה, להכנות השיבה לכפר עציון ללא רשיון , השבות לחברון באמתלת סדר-פסח, וכן לשבעה נסיונות "בלתי מורשים" לתקוע יתד בשומרון. תמיד מצאו המתנחלים הנהגה חצויה בנפשה. לחץ מבחוץ, כרוך בלחץ פוסט-ציוני ואנטי- התישבותי מבפנים, חסמו את הולכתנו "קוממיות לארצנו", ולא הותירו ברירה להשבת הבנים לגבולם, אלא כגנבים בלילה. מבחינה זאת, יש דמיון בין השלטון התורכי והבריטי לשלטון הישראלי, שגם תחתיו יש איסור על ההתישבות . מימשל בוש רואה במדינה הפלסטינית "חזון" ודוגל בעקרון האנטישמי, כי פלסטין חייבת להיות "בשטח רצוף", כלומר – נקייה מיהודים. בין אם עבר שרון "שינוי מין" אידיאולוגי ובין אם תיקיו הפליליים העיקו עליו, החוזה שהוציאו האמריקנים על היישובים גלוי לעין. על הפגיעה הזאת בחרותנו ניסו מבוקרי דו'ח -ששון להתגבר ע'י הקמת מאחזים עוקפי התכתיב האמריקני, שמצא את דרכו אפילו לתוך קווי היסוד של ממשלות שרון: האיסור להקים יישובים חדשים והקפאתם של הקיימים. נא לא להתחסד: "הפרות החוק" שמצאה ששון נבעו במרביתם מתהליכי הרישוי שנעצרו כשהיו בעיצומם, כאשר הלחץ הזר, מגובה בהלשנות מבפנים, נעשה ללא נשוא. קרה, ששר הבטחון ביקש לקבל מרוה'מ הנחייה פרטנית, אך שרון היפנה אותו לוייסגלס , שיפסוק מה רוצה קונדוליסה . ההתישבות ביש'ע , ועימה המאחזים, אינה התקוממות נגד המדינה וחוקיה, כ'א נגד הויתור על נשמת אפה וטעם קיומה של המדינה , ההתישבות בא'י , תוך השתעבדות לתכתיב זר. קריאת התגר היא נגד ההתנתקות של הציונות מן המדינה.שדה הקרב הוא במאחזים וביישובים שנדונו לעקירה, והקרב מתחולל נגד הרוח הרעה הנושבת מדו'ח ששון, מ"מפת הדרכים" ומתכתיבי ה"קוורטט" בניצוחו של בוש. ידיעות אחרונות
12.3.2005
|
