ערוץ 7

על התוכנית הכלכלית

עם ישראל נאנק. רבים אינם מוצאים עבודה, אינם מצליחים לגמור את החודש, אינם מצליחים לעמוד בנטל החובות, לראשונה בישראל מגיע המחסור לרמה כזו, שבתי תמחוי נפתחים בערים הגדולות, וילדים באים לסעוד שם את ליבם.

מול המצב הזה באים קברניטי המשק עם תוכניותיהם הכלכליות. ובתוכניות הללו יש בדר"כ הגיון רב. נקצץ בתקציב מצד אחד – נעודד עבודה מצד שני – נביא משקיעים מצד שלישי – ואתם כבר תראו – תוך שנה שנה וחצי מקסימום הכל כבר ייראה אחרת.

חלק ניכר מן התוכנית הכלכלית האחרונה נראה בהחלט הגיוני  אך התמונה הכוללת – כלומר המצב הכלכלי הישראלי הכולל היה רע וישאר רע משום שמעצבי המדיניות הכלכלית מחפשים את היהלום תחת הפנס הלא נכון.

הבעיה האמיתית איננה רעב ללחם. הבעיה האמיתית היא רעב לצדק. אם  השכר הממוצע במשק הוא פחות מ 7000 שקל, אם החזקים ביותר כלומר עובדי חברת החשמל ומקורות מרוויחים בממוצע 15,000 ₪ ואילו נציגי העם, חברי הכנסת, אלה שמחליטים על הקיצוצים– מרווחים כ 30,000 ₪ - אז כל תוכנית כלכלית שלא תוצע – לא מתחילה בכלל להתמודד עם הבעיה.

כלכלה איננה מדע מדויק – כלכלה היא חלק בלתי נפרד מתרבותו של העם. ישראל מיטלטלת בין תרבויות זרות וכך גם כלכלתה. עד שנות השמונים אימצה ישראל תרבות סוציאליסטית וגם כלכלתה נראתה בהתאם. כלומר כלכלה בזבזנית, מנגנון מנופח ומושחת, 4 שנים להמתין לטלפון, תורים אינסופיים מול פקיד הסתדרות בהפסקת תה. ביזת היצרנים המאורגנת המכונה גם סוציאליזם – נסתיימה בתחילת שנות השמונים, אך היא הותירה אחריה ערך אחד חיובי, אחריות כוללת לפרט. לא יכולתה להתעשר בלי שהמערכת תבזוז אותך – אך היא גם הקפידה על כך שלא ממש תרעב ללחם, ושלא תהיה מובטל ותיצור תסיסה נגד השלטון. כך נוצר – אגב – המושג, ללכת לעבודה. לא הולכים לעבוד – הולכים לעבודה. הכאב האמיתי הוא שהעובדים כבר לא רצו לעבוד הם רצו עבודה, הם גם שכחו שלא על הלחם לבדו יחיה האדם – זוכרים את הפגנות הפועלים אז? – הססמא היתה "ללחם – עבודה...".

בתחילת שנות השמונים ניטלטלה ישראל אל הכוון ההפוך – מן הסוציאליזם הבוזז, אל ג'ונגל הקפיטליזם. שוב נצמד ישראל אל האליל החדש וכמובן בדבקות יתרה מכל מה שמקובל אצל העמים שהמציאו אותו.

קפיטליזם הוא יסוד כל כלכלה. אבל כשהוא נאכף במנותק מתרבותו של העם – הוא מועד גם כן לכשלון חרוץ.

בשוויץ למשל – שהיא ארץ קפיטליסטית לכל הדעות – עובדי הציבור אינם מרווחים יותר מ  10% מהשכר הממוצע. אני לא חושב שזה עניין של חוק – זה עניין של תרבות. במדינה יהודית הזוכרת שעניי עירך קודמים, אין דבר כזה להעביר מפעלים לירדן – ופועלים זרים לא נכנסים גם אם הכלכלנים מסבירים אלף פעם כמה שזה נכון כלכלית.

מדינה יהודית חייבת לפתח שיטה כלכלית התואמת את תרבותו של העם. אין לי זמן להכנס בפינה הזו לתוכנית כלכלית שלמה – פיתוח של הנושא ניתן לקרוא באתר האינטרנט של מנהיגות יהודית, -   אציין רק את שלושת עקרונות היסוד של כלכלה יהודית על פי הבנתי. מדובר במשולש שבסיסו קפיטליזם וצלעותיו -  אמונה וחסד.

נכון יהיה שבחודש הרחמים והסליחות הבא עלינו לטובה – נחזור בתשובה גם מאליל הסוציאליזם וגם מאליל הקפיטליזם  – וכמו בכל נושא אחר – גם בכלכלה, נשוב אל עצמנו.

חודש טוב