הם אוהבים אותנו מתים

הם אוהבים אותנו מתים. הם אוהבים אותנו דרך הארובות.

כולם באו לראות אותנו מבעד למוסיאון מהנהנים את ראשיהם בחמלה נוצרית.

יש בהם שינצלו את ההזדמנות להיפגש עם נציגי הרשות הפלסטינית שאנשיה עשו את הקריירה על הרג חפים מפשע המשך לתרבות הנאצית עם פחות כשרון ביצועי.

יש בהם שיסכמו עימהם סיכומים שיסכנו את המשך חיי ילדינו וזקננו כאן- כאילו לא ביקרו לפני רגע מול תמונות הילדים והזקנים שנרצחו.

אל נתפעל מהם, אל נקפוץ בהתרגשות כפי ששרינו ומכובדינו מקפצים סביבם.

נזכור שכל הגופים הבין לאומיים מהצלב האדום השוויצרי דרך הוותיקן ואפילו מדינות המערב-כולם שתקו והסכינו אז וכשהתגלגלה ההזדמנות לידיהם להציל יהודים –הם שאלו מה נעשה עם מליון יהודים!

המעטים שעזרו רק מבליטים את כיעור האחרים.

אל נעשה מהמוסיאון את העיקר כשאין מסקנות להווה.

אל נקדש את יד ושם כאשר איננו לומדים מהעבר ושוב אנו סומכים על הבטחות שונאינו כמו אז לפני השואה כן היום שוב מאירופה וגם פה.

אל נעשה מזכר הקדושים מסכת של זילות ציבורית כאשר לא קיימנו את מצוותם לעשות נקמה ("יידען האלט נקומה")- לא אחרי השואה ולא היום.

כמו אז גם היום איננו מנהלים חשבון נקמה עם רודפינו ובמקומם אנו מקדשים את הפיוס.

כמה זיוף טמונים במילים "נשבענו להנציח" כאשר היד משחררת רוצחי יהודים שעשו זאת פה בארצנו בריבונותינו לעיתים גם כלפי ניצולי שואה שאחרי שניצלו שם נרצחו על ידם פה.

מה אתם מספרים על חופן העפר שהובא לפה משם. מי ביקש זאת מידכם להפר את שלוות הקדושים שעה שאינכם אחד מקיימים את מצוות אותו דור שדם יהודי אסור לו להיות הפקר יותר.

מה אתם מלמדים את יורשי הנאצים שפה בארצינו עבור רצח אם יהודיה וחמשת ילדיה מקבלים נכסי יהודים?!

הבוז לכם שועי ארץ מדושני עונג ושבעי רצון עצמית.

כמה אני בז לכם בשם כל בני משפחתי שהלכה שם שאירופה ובשם כל חברי שנרצחו פה.

*מאיר אינדור הוא מראשי אלמגור –ארגון נפגעי הטרור