|
קשר השמאל הכלל-עולמי נגד התרבות האנושית בא לידי ביטוי, בין היתר, בקשר שבין אנשי התקשורת לאנשי המשפט, בישראל הוא הופיע לאחרונה בחיבור בין דן ראתר, השדרן-מגיש האמריקני שמכר לציבור שקר כדי להשפיע על מהלך הבחירות, לליאורה גלאט-ברקוביץ', התובעת הישראלית שעברה על החוק שעליו היתה אמורה לשמור – לאותה מטרה פוליטית.
שניהם, שסברו שהמטרה מקדשת את האמצעים, הוכיחו לא רק בוגדנות יסודית, אלא עובדה חמורה הרבה יותר: שבשיטת ה"שמור לי ואשמור לך" השמאלנית, יכולים להגיע לצמרתו של מקצוע מסויים בני אדם שאין להם מושג קלוש לגבי עקרונות היסוד שמבססים מקצוע זה במציאות; שני אלה הרשו לעצמם להצהיר על שקר במקום שאמור להיות מקדש האמת – ולבצע עבירה על החוק בדיוק במקום שאמור להיות מבצר החוק. העובדה שלא סתם שומרים קטנים פרצו לבית שעליו שמרו, אלא ראשיהם הבכירים – ביחד עם העובדה שלא שמענו מציבור האינטלקטואלים של השמאל שום מחאה עקרונית על יסוד מוסרי, מצביעה על רשע המבוסס על בורות - או, במלים אחרות, על המידה שבה חלק מגזעיהם של אילנות היסוד שעליהן מבוססת חברתנו רקובים וריקים מתכנם. בשידורו האחרון של דן ראתר, אשר פרש מהטלויזיה אחרי שנתפס בקלקלתו כשפרסם ידיעה שקרית שהיתה אמורה לפגוע בסיכוייו של בוש להיבחר, הוא נשא דברים בזכות המושג "אומץ". בדבריו המתוחכמים הוא ניסה, תוך השפלת המושג לרמתו, לרמוז כי מה שעשה נבע מתוך אומץ. באותה רוח יש להבין את דבריה של התובעת גלאט ששחררה מידע חסוי כדי לנגח את שרון לפני הבחירות, כי היא איננה רואה במעשה שלה פעולה "אידיאולוגית". בשני המקרים, ברור כי הפושעים רואים עצמם כצדיקים – וכך גם עדתם. שתי פרשות אלה או, נכון יותר, מה שמשותף להן, הן עדות לדרך שבה בוגדים אנשי השמאל ביעילות היסודית של מקצועם, לעצם העובדה שהם אינם מפעילים את המערכות שעליהם הם ממונים למען השמאל, אלא שהם אינם מבינים כלל את מהותן ומכך את חשיבותן וחיוניותן לקיום החברה. אנשים כאלה, שהצליחו "להתברג" בצמרת, מסתברים כנוכלים אשר גנבו את דעתם של בני חברתם, כשהם גורמים להם נזקים גדולים בהרבה מפגיעות חמריות; זה קורה כאשר גמדים רוחניים אלה מתגלים כפקידונים קטנים ועלובים בדיוק בנקודה המכרעת שבה החברה מצפה מהם שיהיו מנהיגי ענק בעלי שיעור קומה. אנשים כמו ראתר וגלאט-ברקוביץ' וחבריהם הם מן המסוכנים ביותר לחברה, שכן החברה תלויה בפעולותיהם וסומכת עליהם כל עוד הם אינם גלויים. עפ"י תגובת השתיקה הרועמת והאוהדת של אנשי הרוח השמאלניים למעשי הבגידה שלהם יכולים אנו רק לשער עד כמה הם חפורים עמוק ביסודות הבנין החברתי שלנו. מי יודע כמה חללים יפילו בשל קשר השתיקה שלהם, או כמה תבוסות של כניעה משפילה ובלתי-הכרחית ימיטו עלינו בשל העובדה שאין להם שום כושר עמידה אל מול האוייב החיצוני - ועוד בזמן שבו הם מציגים עצמם, במלוא ערוות טפשותם, כגיבורים נאצלים, המצילים את העם לטובת הסוציאליזם. ובסיכומו של ענין, מי יודע אם ומתי יפילו בוגדים חסרי דעת אלה את הבית כולו על החברה המערבית, פשוט בגלל חוסר יכלתם לתפקד וחוסר יכולתנו שלנו להיפטר משליטתם ולשלחם לביתם?
|
