קליפות בננות בדרך לדמוקריה

בס"ד יום שני כ"ו אדר א תשס"ה

‏יום חמישי בערב.

שוב בחירות במרכז הליכוד

והפעם, צפויה הצבעה אחת בלבד:
"מי בעד משאל עם על תכנית הגירוש של ראש הממשלה".

אני מגיע ברכבת לגני התערוכה וניגש לאוהל שמחוץ לאולם, מצויד ברישיון הנהיגה שלי, כתעודת זיהוי.

לאחר תור קצר, מושיט את הרישיון לאיש השמירה שמסנן את הבאים, הוא מעביר אותו לאחת היושבות מול מחשב. היא בודקת: שמי מופיע כחבר מרכז מסניף חיפה, היא מחזירה לי את הרישיון, בתוספת פתקי ההצבעה.

שלב ב': בדיקה בטחונית, ובה, בחורה מעבירה על ידנו ועל מכשירי הטלפון הניידים ספוג קטן,עם חומר בלתי-נראה. שוב מחכים בתור עד שמאשרים לקבוצה שנסקרה להתקדם הלאה, לאור תוצאות הבדיקה המסתורית...

וכאן, כולם מתקדמים אל עבר השער האלקטרוני לגילוי מתכות, לבדיקה אחרונה.

כולם - חוץ ממני.

בדרך לשם, בדיוק כמו שקרה לי בהצבעה שלפני הקודמת, ניגש אליי איש "על אזרחי", ומתחיל איתי :
-"מי אתה ?"
- שלמה עם-שלם
- מאין אתה ?

בשלב זה, אני מחליט להפסיק את הקומדיה על ההתחלה:

- תשמע: בפעם הקודמת היה אותו סיפור! אתם תופסים אותי בצד ומתחילה חקירה שלמה. אז בפעם ההיא, עניתי לשאלות ששאלה אותי הבחורה, אבל בינתיים, למדתי שזו חקירה, ללא שום עילה, ולכן אני מודיע לך שאין ברצוני לענות לשום שאלה.

- אתה לא רוצה לענות ?...
- לא.
- תעודת-זהות ...

אני מושיט לו את הרישיון שעדיין נמצא בידי. הוא לוקח אותו (בינתיים למדתי שאינני צריך למוסרו לידו אלא להציג אותו בלבד, כאשר הוא בידיי.)

- בוא תעמוד פה בצד איתי.
אני הולך אחריו, ומציג גם את דרישתי –על פי חוק:
- בנוסף, אני מבקש ממך להזדהות ולתת לי להכנס כדי להצביע.
- תכף.

(ההבטחה הזאת של "תכף" על הזדהות ה"שוטר" לא תראה אור לעולם...)

האיש שולף את המיקרופון שבצוורונו, לוחש לסוכן מרוחק משהו שנראה כמו קריאה לתגבורת והוא מוסיף לעברי:
- אתה לא נכנס כי אתה מעוכב.

מלומד בזכויות האזרח (כמפגין כרוני בעידן שליטים גנבי-קולות), אני שוב מגיש את החוק בפני נציג כוחות הסדר, המחזיק אותי ללא סיבה מפורשת:
- אתה חייב לפרט לי את עילת העיכוב !
- מה ז'תומרת ?! אני מעכב אותך על כל עילה שבעולם !

למען האמת, הביטחון שבו השטות הזאת נפלטה מפיו הוסיף על ההתרגשות שלי במשא ומתן...
- אין דבר כזה. על פי החוק, אתה חייב לפרש עילה אחת.

בינתיים, חברי הטוב, גם הוא חבר מרכז שעומד איתי כאן, ב No Man's Land הזה בין מחשב פנקס הבוחרים, ובין השטיח הנע של מכשיר הרנטגן, הספיק להסביר את זכויותי ובטון יותר תקיף, החליט לבוא לעזרתי:
- תן לו לעבור ! זו חקירה פוליטית ! אין לך רשות !

בינתיים התגבורת מגיעה בצורת גבר לבוש באופנת חברו, ובטון אגרסיבי, מתעניין במתרחש.

אני חוזר על ההסבר ומחדש את בקשתי להזדהות השוטר הראשון.

כדי לרצות אותי, השוטר השני (אולי רק הוא שוטר למען האמת) מראה לי את תעודתו בזריזות.

ע"פ עצות הסובבים, אני מיד רושם את פרטיו על פתק מאולתר (תמיד תהיה עם עט בכיס, במידה ולא - השוטר מחוייב לתת לך דף ועט לרשום את כל פרטיו: ת"ז שם מלא מס' שוטר)..

עכשיו, גם הוא רוצה תעודת זיהוי: אני מזמין אותו לעיין ברישיון הנמצא בידי חברו, ושעדיין לא זכה לשוב לחיקי.

חבר מרכז נוסף, זוכה במקביל לדחיפה משוטרת מבוגרת במקצת, עם קסקט משטרתי מונח כמעט על העורף, והקורא תיגר לחוקים (גם הוא) – של הגררוויטציה...

ומתקומם:
- "בושי והכלמי ! איך את מעזה לדחוף אותי ! על מה?!?"

השוטר השני ממשיך בטיפולי ומסביר:
- זוהי בדיקה ביטחונית ואתה חייב לענות !
- ביטחונית ?! בבקשה: תחפש עליי! תעביר את התיק שלי ברנטגן! ואם זה עדיין לא מספיק, אני מוכן שתלווה אותי עד הקלפי, אצביע, ונצא ביחד !

לבסוף, השוטר השני מחליט לנקוט בצעד לא מקורי, ובמכשיר הקשר שהוא מחזיק בידו, קורא לעוד המשך של הסיפור.

ההמשך הזה מגיע, אבל הפעם בבגדי משטרה יותר מרשימים, חאקי עם כל הציוד הנלווה.

גם שריריו של הגורם השלישי הזה, עושים רושם מעבר למדים המגוהצים.

הוא מהר מגלה אותה התעניינות קצרה לגביי, ובמבט ממוקד,מאיים:
- או שתענה לשאלות ואתה נכנס (הוא מצביע לעבר אולם הנאומים וההצבעות)
או שאתה לא עונה לשאלות ואז אתה יוצא מפה (הוא מצביע לכיוון הכניסה, כלומר דרך היציאה).

בעקשנות אני עונה:
- אני לא עונה, ואני מבקש לראות את מנהל האתר מייד.
- אני מנהל האתר !
- אתה אולי מנהל האתר הביטחוני. אני רוצה לראות את מנהל האתר של הליכוד ולהגיד לו שכרגע אתה רוצה לשלול מחבר מרכז זכות ההצבעה ! זה חמור!

השוטר השלישי חושב לרגע שהוא מצא אצלי את עוון האשמה:
- יש לך תעודת חבר מרכז ?
- לא. לא הבאתי אותה.
- אתה רואה: גם זה בעייה...
- איזו בעייה ?! ע"פ נוהל הבחירות, אני יכול להזדהות עם ת"ז כלשהי !
וחוץ מזה: זאת עובדה: אני פה אחרי הבדיקה של ספר הבוחרים במחשב, ועומד כאן לידך עם פתקי הצבעה בידי ! למה אתה ממציא חוקים !

בינתיים שני המעכבים הראשונים מתלחשים לידינו.
אני מנחש שהשני מסביר לראשון שהם נכנסו למבוי סתום.

אני מתקרב אליהם ובעדינות רבה:
- תראו רבותיי, איני מעוניין בשום מהומה ואין ברצוני להתנגח איתכם. אני רוצה רק לעמוד על שלי. לא ייתכן שכל פעם איחקר, וכל זה למה ? כנראה, כי לא הייתה לי ה"חכמה" להוריד את זה מעל ראשי חמישים מטר מהשער של אתר הבחירות ( ואני מושיט לעבר פניהם את הכיפה שלי). זה הכל.

השוטר השלישי שהקשיב גם הוא, לוקח אותי הצדה ומוסר בטון יותר אינטימי:
- תקשיב: אנחנו על קוצים. אתה צריך להבין. תענה על 2 שאלות וסגרנו עניין.

בינתיים המראיין הראשון התקרב שוב לגבות את טרפו:
- מאין אתה ?

אני מחליט להתפשר: השיעור הועבר (עד הפעם הבאה):
- מחיפה
- מה עיסוקך?
- מהנדס מחשבים.
- השוטר הבלתי מזוהה (עד היום) מושיט לי את הרישיון. רגע לפני שאני לוקח אותו, אני מנדב לו בהתנהגות אזרחית מיותרת:

- ואני גם מנהל עמותה של עזרה לנזקקים.
- תיכנס.

החלטתי לפרסם את המקרה האמיתי הזה,
כשירות לאחיי ואחיותיי, החיים במדינת ישראל של עידן "אוסלו".

"לולא האנשים הדברנים, מה היה נשאר מהמשטרה" ( טריסטן ברנר – סופר צרפתי-1866-1947 )