ברגותי הרע וברגותי הטוב

מאת: יוסי לסטר

בתאריך 15 לפברואר 2002 פרסם העיתון ידיעות אחרונות כתבת מוסף גדולה ואוהדת על מרואן ברגותי שכותרתה "שרון הוא העונש שלכם לא שלי". כתבי ידיעות אחרונות הרחיקו עד לרמאללה בכדי לראיין את האיש שהוצג בכתבה כמנהיג פוליטי, וסיפקו לו בימה מרכזית אשר נוצלה מצדו עד תום בכדי לשפוך דברי ארס ונאצה כנגד מדינת ישראל והעומדים בראשה.

מקומם במיוחד באותה כתבת מוסף, היה צילום צבעוני של רב המרצחים מהתנזים, מדושן עונג ומחבק את ילדיו בסלון ביתו ברמאללה, כאשר ידוע לכל שהוא אישית אחראי לכך שהורים רבים בישראל לא יוכלו עוד לעולם לחבק את ילדיהם שלהם.

עורכי ידיעות אחרונות לא ראו כנראה, שום בעיה מוסרית לספק בימה ציבורית בזמן מלחמה לאחד האויבים האכזריים ביותר של מדינת ישראל. ניתן היה לצפות כי העיתון הנפוץ במדינה יהיה מסוגל לבצע כתבת תחקיר מקיפה לגבי פשעיו של ברגותי לפני שסיפק לו בימה ציבורית, אך לא כך היה.

למרבה המבוכה העיתונאית, שבועות ספורים בלבד לאחר פרסום הכתבה האוהדת והמתרפסת בידיעות אחרונות, נתפס מרואן ברגותי ע"י חיילי צה"ל והושלך לבור כלא, ולאחרונה הוגש כנגדו כתב אישום שלא היה מבייש אפילו נאשמים בכירים במשפטי נירנברג.

האם עורכי  ידיעות אחרונות למדו את הלקח מהפרשה? האם נלמדו לקחים ובוצע שינוי בשיקול דעת או ריענון מחשבתי בכל הנוגע למרואיינים פלשתיניים "בכירים" בכתבות מוסף? לצערנו לא. שישה חודשים מאוחר יותר, בכתבת מוסף מיום 16 לאוגוסט 2002, בחר ידיעות אחרונות להמליך  מנהיג פלשתיני נוסף, הפעם ד"ר מוסטפא ברגותי.

בכתבה שכותרתה "הברגותי הנכון" מתואר הד"ר הפלשתיני כראש האופוזיציה לערפאת, איש מתון, רופא הומני המטפל בתושבי מחנות הפליטים, אדם הזוכה לאהדת הרחוב הפלשתיני, ואשר עפ"י כתב  ידיעות אחרונות "לכולם היה משהו טוב להגיד על האיש הזה".

קריאה מדוקדקת בריאיון שנערך עם הד"ר ההומני מעלה כי אותו ברגותי "הטוב" מסרב לחתום על עצומות המגנות פיגועי התאבדות, מתעקש על זכות השיבה, חודר לשטח ירושלים ללא אישור כניסה ובניגוד לחוק, ולא מהסס לתקוף פיזית חיילי מג"ב במחסומים. למודי ניסיון אנו מהדוקטורים ה"מתונים" הללו, וכבר הספקנו להכיר דוקטור ערבי אחר הנוהג לסטור לחיילי צה"ל במחסומים תוך שהוא מנופף בתעודת חבר הכנסת שלו.

הכתבות על הברגותים למיניהם, הרעים והטובים (ואולי בעתיד יצוצו גם ברגותים מזן נוסף – המכוערים), מהווים למעשה ניסיון של עורכי עיתון למשוח משיחים חדשים, ולהמליך מנהיגים פוליטיים מתונים כביכול, על העם הפלשתיני. העובדה שהאמת העצובה מתפוצצת, תרתי משמע, בפרצוף שוב ושוב, היא עניין שולי עבורם.

הניסיון להציג  רוצח אכזר או סתם אדם קיצוני כמנהיג מתון עמו "ניתן לדבר", הוא גם הניסיון לתת לגיטימציה ללא-לגיטימי. זוהי הטרגדיה של השמאל הישראלי כולו אשר נמנע בעקביות מעימות עם המציאות שמסביבנו.