חשיפה בלעדית: בשב"כ הכל כרגיל

(כתבה זו עובדה מתוך נתונים שנאספו מאימלים שהגיעו ממקורות שהם בדר"כ מהימנים. אין בידנו את הכלים לאמת את המידע ובהסתייגות זו אנו מפרסמים את הדברים)

השב"כ בשירות משפחת שרון.

המטרה: להשחיר את תדמיתם של מתנגדי הטרנספר הגזעני של יהודי גוש קטיף.
האמצעי: סוכן שב"כ הושתל במטה של מועצת יש"ע וניסה לשכנע את הפעילים לבצע פיגועים.
התקלה: אף אחד לא השתכנע ומועצת יש"ע פנתה למשטרה.

ניסיון ההיחלצות: המשטרה והשב"כ ביימו מעצר של "הפעיל".

התקלה השניה: התברר שהאיש היה סוכן שב"כ.
ניסיון ההיחלצות השני: לחצים על עיתונאים לא לפרסם את הפרשה.
החלצות: פרסום כאילו מדובר בהצלחה של המשטרה ללכוד פעיל של הימין הקיצוני.

צעיר שפעל עד השבוע במטה של מועצת יש"ע, לעצירת הטרנספר הגזעני של יהודי גוש קטיף, ניסה לשכנע את הפעילים לקנות ממנו ובאמצעותו חומרי נפץ ונשק, ולבצע פיגועי טרור. לדבריו, בדרך זו הם יוכלו "לפוצץ את ההתנתקות". הצעיר אף הבטיח לאנשי המטה כי הוא מכיר אנשים שיוכלו לבצע את הפיגועים. הצעיר היה סוכן שהושתל בתוך המטה.

הסיפור החל לפני כמה שבועות. צעיר לא מוכר הגיע למטה האסטרטגי של מועצת יש"ע והציע את עצמו לעבודה שם. הוא הציג את עצמו בשם אושר סעד. השם כנראה בדוי. שמו הפרטי האמיתי הוא ככל הנראה עדי, ואילו לגבי שם המשפחה האמיתי קיימות כמה גירסאות. הוא סיפר על עצמו כי הוא גר בלוד ויש לו בעיר קשרים טובים, שאותם יוכלו לנצל למאבק נגד הטרנספר.

הבחור התקבל לעבודה, קיבל רכב עם חומרי הסברה ושלטים. תפקידו היה לחלק את חומרי ההסברה בהתאם לרשימת מקומות שנמסרה לו, וכן לתלות שלטים במקומות שונים ברחבי הארץ.

"אושר סעד" החל בעבודה, אולם מעסיקיו במועצת יש"ע לא היו מרוצים מעבודתו. הם החליטו לפטר אותו ומסרו לו על כך בתחילת השבוע. הבעיה העיקרית איתו היתה חוסר אמינות. לדברי אנשים במועצה התברר שהיו לא מעט מקרים שהוא לא עמד במשימות שהוטלו עליו. במילים אחרות: סוכן השב"כ היה לא-יוצלח. ההודעה על פיטוריו נמסרה לו והוא נדרש בין השאר להחזיר את הרכב. למועצת יש"ע אין כיום בעיה להשיג אנשים שיבצעו את העבודה.

"אושר סעד" החזיר את המכונית וקיבל את הפיטורים. בראש המטה שבו עבד עומד אוהד ברט. האחרון קיבל את הרכב בחזרה, ושמע מהצעיר כי הוא מוכן להמשיך ולעזור חינם למטה "בתחומים אחרים".

למה אתה מתכוון, שאל ברט.

"אושר סעד" ענה ללא היסוס. הוא סיפר כי במקום מגוריו, בלוד, יש עבריינים רבים, ואין לו שום בעיה להשיג מהם חומרי נפץ וכלי נשק.

ברט היה המום, והסביר לצעיר שמועצת יש"ע לא עובדת ככה, אלא אך ורק בהתאם לחוק.

אבל "אושר סעד" לא ויתר. הוא הסביר שוב ושוב: "אני מכיר עבריינים בלוד, והם יוכלו להשיג לנו חומרי נפץ, רימונים. אני גם מכיר אנשים שיוכלו לעזור לפוצץ את ההתנתקות".

במילים אחרות – לבצע פיגועי טרור. זה מה שניסה הסוכן לשכנע את מועצת יש"ע לעשות.

אוהד ברט דרש ממנו להחזיר את הרכב שקיבל ממועצת יש"ע. תחילה הוא סירב מסיבות שונות,ולבסוף הסכים שמישהו ממועצת יש"ע יבוא לקחת את הרכב מביתו בלוד. ברט שלח אחד מעובדי מועצת יש"ע, אביאל. אביאל התקשר לסעדה ושמע ממנו תוך כדי שיחה הצעה: "אולי אתם צריכים רימונים לצורך המאבק? אני יכול למכור לכם רימונים".

האיש ממועצת יש"ע השיב שהם לא פועלים בצורה כזו. ברט דיווח על השיחה לאורי אריאל. אצל שניהם התעורר החשש שהאיש יטמין רימונים ברכב, וכאשר אנשי מועצת יש"ע יקחו אותו, המשטרה תעצור אותם ו"תחשף" מעורבותם בהברחת רימונים.

ברט ואביאל נסעו ללוד, אולם לא הגיעו לבית הצעיר. הם התקשרו למשטרת ירושלים, ודיווחו על השיחה. הם דרשו שהמשטרה תבוא ותעצור אותו.

כעבור חצי שעה הגיעו שוטרי ימ"ר ירושלים ונפגשו עם ברט ואביאל. כאן העלו השוטרים הצעה מוזרה: "נצרף לכם שוטר סמוי שיהיה מחופש למתנחל. אתם תבואו לצעיר, תגידי שאתם מוכנים לקבל את הצעתו, וכשהוא ימכור לכם את הרימונים, נתפוס אותו על חם".

ברט סירב מיד. הוא חשד שהמשטרה תעצור את כולם, כמעורבים בהברחת רימונים, ותציג את מועצת יש"ע כמעורבת במעשה. הוא דרש שהמשטרה תגיע לבדה, והם יבואו אחרי המעצר לקחת את הרכב.

כשבאו לקחת את הרכב סירבו השוטרים להגיד להם אם האיש עצור או לא, והאם נמצאו אצלו רימונים או לא.

במועצת יש " ע – שם כבר החלו לחשוד עוד קודם שמדובר בסוכן שב " כ שהושתל למטרות פוליטיות - החליטו שזה הזמן להדליף את הפרשה. הספיקו להעביר אותה לכמה כתבים. בין היתר מאתרי האינטרנט של " ידיעות אחרונות " ו " מעריב " ושל גלי-צה " ל . באתר האינטרנט של " מעריב ", " אן - אר-ג'י " הספיקו אף להעלות את הידיעה הבאה לעמוד הראשי.

הודעה זו הוסרה בהוראת צו איסור פירסום גורף על כל הפרשה.

אולם עד מהרה החלו לחצים קשים על עיתונאים לא לפרסם את הידיעה. כתבת של אחד מכלי התקשורת התקשרה לדוברת של מועצת יש"ע, אמילי עמרוסי, והתנצלה שהיא לא תוכל לפרסם את הידיעה, "כי המשטרה מפעילה עלי לחצים אדירים, ובלי שיתוף פעולה שלהם אני לא יכולה לעבוד".

דקות אחר כך החלה המשטרה בריצות לבתי המשפט כדי להוציא צו איסור פירסום גורף על כל הפרשה. הם השיגו את הצו שאסר על פירסומה ואפילו על עצם קיומו של צו איסור הפירסום.

אתר האינטרנט של "מעריב", שהספיק להעלות את הידיעה לאתר, נדרש לא רק למחוק אותה, אלא אף להוציא אותה מהארכיון.

במערכת "הצופה" שוחחו בעניין עם השב"כ שם ניסו להתנער ולומר שהם לא מכירים את המקרה, וכי לא מדובר בסוכן שלהם. יצויין כי בדיוק כך נהג השב"כ גם בפרשת הסוכן אבישי רביב, כאשר השב"כ שיקר גם לבית המשפט וטען כי לא מדובר בסוכן שב"כ. בכיר השב"כ ששיקר בעניין לבית המשפט מעולם לא הועמד לדין על עדות שקר. בשב"כ ניסו לרמוז שמדובר אולי בסוכן של המשטרה.

אולם במשטרה הבהירו, גם כן שלא לציטוט, כי בנושא זה הם משמשים עבור השב"כ כ"קבלן חיצוני", כלומר כדי להימנע מלחשוף את השב"כ.

בכל מקרה, הצו שהשיגה המשטרה (כ"קבלן" של השב"כ) מונע את פירסום הפרשה, ומאפשר זמן הן כדי למנוע את חשיפתו של הסוכן, והן על מנת לנסות לבדות סיפור חדש.

מערכת "הצופה" פעלה על מנת לחשוף את הסיפור בפני הציבור – אולם עקב הצו הדבר נמנע ממנה.

יצויין כי למערכת "הצופה" ידוע על שני סוכני שב"כ נוספים. אחד מהם הוא האחראי בין השאר להדפסת הסטיקר "אריק, לילי מחכה לך". בעקבות הדפסת הסטיקר הזה התלונן ראש הממשלה על התגברות האיומים על חייו – כאשר ראש הממשלה עצמו הוא הממונה על השב"כ. מדובר בסוכן שב"כ שבעבר נתפס על ידי המשטרה בחשד שניסה להדפיס שטרות כסף מזוייפים. הוא זכה לכתב אישום סמלי – ובתמורה נהפך לסוכן. האיש עדיין פעיל כסוכן שב"כ בקרב מתנגדי הטרנספר של שרון, ולפחות חלק מהסובבים אותו יודע על פעילותו.

מקרה אחר הוא של סוכן שב"כ, אדם כבן 45 המסתובב בין מאהלי מחאה שהוקמו ברחבי הארץ נגד גירושם של תושבי גוש קטיף. האיש נהג גם הוא לנסות לדרבן את הסובבים אותו לפעילות בלתי חוקית, אולם הוא לא עשה זאת בצורה כל כך בוטה כמו "אושר סעד". פעילותו נראית יותר תמוהה מאשר פלילית. או כלשונם של חלק מיושבי המאהל: "הבחור מעופף". אחרים מביעים דאגה נוכח סוג הטיפוסים שהשב"כ מגייס לשירותו.

מערכת "הצופה" פנתה לשב"כ כדי לבקש תגובות.

בין השאר הוצגו השאלות הבאות:

+ איך אתם מסבירים את הפרת הבטחתו של ראש השב"כ לא להפעיל סוכנים פרובוקטורים?

+ מהי תגובתכם לטענה שהשב"כ פועל כאן כגוף פוליטי, על מנת להשחיר מחנה פוליטי, המתנגד לדרכו של ראש הממשלה – הממונה על השב"כ. יצויין כי בנספח הסודי (שפורסם) בדו"ח ועדת החקירה לרצח יצחק רבין ז"ל, נקבע כי הפעלתו של הסוכן אבישי רביב היתה למטרה של "הכפשה פוליטית". מאז הבטיחו ראשי שב"כ כמה פעמים, כי השב"כ לא יחזור לפעילות מסוג זה. לפחות שני ראשי שב"כ התחייבו אישית לכך.

+ מדוע אתם מנסים למנוע מהציבור לדעת על פעילותכם שנועדה להכפיש יריבים פווליטיים?

+ האם יכול השב"כ להצביע על עוד מדינה דמוקרטית אחת שבה שירות הביטחון הכללי פועל בשירותו של מחנה פוליטי כדי להכפיש את יריביו.

התשובה שקיבלנו מהשב"כ, שלא לציטוט, היא התנערות מהמקרה. הם לכאורה לא מכירים את הסוכן, לא את הפרשה, לא יודעים כלום. זה נראה להם עניין של המשטרה.

אולם אפילו איש השב"כ שדיבר איתנו ידע לספר כי "אנחנו יודעים שהכתב שלכם קיבל היום צו איסור פירסום". כאשר שאלנו אותו, "איך בכלל אתה יודע איזה צו המשטרה מוסרת לכתב שלנו, אם זה לא פרשה שלכם" - הוא התחיל לגמגם משהו על כך ש"זה במקרה".

בכל מקרה, במשטרה מגיבים שלא לציטוט כי מדובר בסוכן "לא שלנו" וכי הם פעלו בפרשה כ"קבלן חיצוני" עבור השב"כ.