|
לק"י בהיותי מוסמך לשחיטה אני מבין היטב את מטבע הלשון כצאן לטבח יובל. מטבע לשון זה בא מישעיהו ששם כתוב כשה לטבח יובל. הסיבה לכך היא שכבשים אינן מתנגדות כאשר מובילים אותן לשחיטה. לאחר שכבשה אחת נשחטה הרי חברתה באה בתור מתיצבת ולעיתים אפילו מלקקת את הסכין המגואלת בדם חברתה שנשחטה בו זה עתה. לעומת זאת פרות מתנגדות לשחיטה בכל כוחן.
התנהגותינו מזה שנים רבות היא בדיוק כמו הכבשים. אנו מלקקים שוב ושוב את הסכין שבו שוחטים אותנו ועוד מקלסים ומפארים ומרוממים אותו. חז"ל אומרים שבעת שבית הדין חוקר את העדים הוא אומר להם שמי ששכר עדי שקר מזלזל בהם יותר מכולם. וכל כך למה? שמום שאיזבל ששכרה עדי שקר נגד נבות מכנה עדים אלו אנשי בליעל. כלומר מי ששוכר את עדי השקר הוא חושב עליהם כעל אנשי בליעל. כך הדבר גם בענין ממלאי הפקודות. דוד המלך אומר לשלמה בנו שידאג להמית את יואב בן צרויה משום שיואב הרג שני שרי צבא טובים ממנו והם אבנר בן נר ועמשא בן יתר. ושרי צבא אלו היו טובים מיואב משום שבשעה ששאול ציוה להרוג את כוהני נוב הם סרבו למרות שהסירוב היה לפני שאול ואילו יואב למרות שקיבל את ההוראה להרוג את אוריה רק בכתב מילא את פקודת דוד ולכן דוד אומר שהם טובים מיואב. הדבר מבהיר לנו שמי שנותן פקודה כזו מעריך את מי שמסרב לפקודתו הרבה יותר מאשר הוא מעריך את מי שכן ממלא אותה. ובאמת בעוד ששאול העריך את אבנר ועמשא על סירובם ולא ניסה להחליפם הרי דוד ניסה שוב ושוב להחליף את יואב דווקא בגלל היותו ממלא הפקודות אולטימטיבי עד שיואב הדרדר למעשי רצח חוזרים ונשנים כדי להגן על מעמדו כרמטכ"ל וכשר צבא. כל רעיון הפינוי המתועב הזה בנוי על כך שבנינו אחינו קרובינו וחברינו יגרשו אותנו ואחר כך כמובן בשלב הבא אנו נגרש אותם. רעיון זה נובע מהבוז העמוק והמוצדק כנראה שרוחשים ראשי הצבא לבני המכינות בחורי ההסדר ולציבור הדתי לאומי בכלל. הם מעריכים שחוץ מכמה מחאות מן השפה ולחוץ הרי שילדינו יגרשו אותנו כמובן בשם קדושת החוק והדמוקרטיה. את הסימן הראשון לבוז העמוק אנו רואים בדברי פרופ' יהודה איזנברג שכתב מאמר על דו"ח דברת שבו כתב: "אני תוהה אם כבר החלו לאמן שוטרים ותלמידי ישיבות הסדר ששוכנעו כי יש למלא כל פקודה כדי לעצור מורים השובתים נגד הנחיות ועדת דברת" (הצפה ט"ז אדר א' תשס"ה). השקרים הללו יכולים להתקיים רק מפני שאנו מרמים את עצמנו. איננו וזוכים לשום הערכה על כך אלא רק לבוז. הפעם הראשונה שהדבר ננעץ כמחט בליבי היה בעת גרוש חות גלעד. שבדרכי רמיה ושקר הביאו חילי הסדר לחילול שבת. שוטרים הסתובבו באלימות רבה ואפילו צולמו מתנהגים באלימות וללא תגים. הרב הצבאי הראשי נאלם קולו ולא אמר דבר איש לא נענש לא השוטרים ולא המפקדים. כמובן שאנו אמרנו לעצמנו שזה בגלל האחריות למדינה ולצבא – אבל זה שקר. הדברים נתפסו אצל כולם ובצדק שלא עשינו דבר כדי להימנע מעמידה על עקרונות אנו "מסבנים" את עצמנו ומוכנים לשקר לעצמנו . המסקנה היתה שאין לנו קוים אדומים בכלל ולא חשוב כמה ילעגו לנו וכמה ירמסו אותו אנחנו תמיד ננגב את הרוק ונכריז שזה גשם. שמירת החוק אצל היריב תמיד סלקטיבית כך לגבי חוק החמץ הרי שיש חוק אבל לא יאכפו אותו כי הוא קשה לאכיפה אבל כאשר מדובר בחוק נגדינו הרי לא משנה כמה הוא קשה יקחו את הילדים שלנו את אחינו וקרובינו ויאכפו את החוק באלימות פראית אין סופית ואנו ממשכים לשקר לעצמנו ולדבר על חרדתינו לחוק לצבא למדינה ולעם חרדה שעבורה מקבלים רק בוז וכלימה וכנראה בצדק. אז מה לעשות? קודם כל לקרוא לשקר שקר! ולא לרמות את עצמנו ממילא על הצד השני איננו עובדים אלא רק על עצמנו. חילול שבת הוא חילול שבת בלי שום תירוצים ואסור לעשותו. אכילת נבלות וטרפות היא אכילת נבלות וטרפות בלי שום תירוצים ואסור לאכלם. זנות היא זנות בלי תירוצים. וגרוש הוא גרוש. צריך פשוט מעכשיו לעמוד על עקרונותינו בלי בושה ובלי להתחבא ובלי להתמרח. פשוט בתכלית לא לבצע את הפקודות הללו – את חוק החמץ אי אפשר לאכוף? יפה מאוד! גם את חוק הגרוש אי אפשר לאכוף. חד וחלק וצלול כבדולח רק כך נוכל להחזיר לעצמנו חלק מכבודינו העצמי.
|
