|
הקריאה בפרשת החודש בשבת האחרונה לפני חודש ניסן, מיועדת לסמן את הגעתנו לחודש הראשון לחודשי השנה כמאמר הכתובים, הוא חודש ניסן בלשוננו. יש בקריאה זו אמירה מהותית מעבר לקביעת לוח הזמנים העברי או אפילו לוח השנה היהודי. קריאה זו קובעת, שביהדות לא רק התוכן קובע את התרבות אלא גם הכלים או המרכיבים הטכניים יוצרים את התרבות.
לוח השנה העברי נקבע על פי מחזוריות סיבובם של השמש ושל הירח. כדי לדייק בדברינו נסביר, שימי השנה נקבעים על פי סבוב כדור הארץ סביב השמש, כלומר השנה נמשכת כמספר הימים בהם מסובב כדור הארץ את השמש וחלוקת השנה לחודשים נקבעת על פי משך סיבובו של הירח סביב כדור הארץ. שילוב זה גורם להתחשבות מליאה בגרמי השמים בקביעת לוח הזמנים לחגים וזמנים שונים. אם היינו מתחשבים רק בשמש, הרי שהיינו נדחקים לקבוע חלוקה שרירותית של חודשים בשנה והיה בכך ניתוק מהמציאות הטבעית בה אנו חיים. אם היינו מתחשבים רק בירח הרי שלא הייתה עונה קבועה לחגים והיינו נקלעים למצב בו לעיתים חג הפסח היה חל בקיץ ולעיתים בחורף וכיוצא בזה גם ביחס לשאר החגים. נמצא, שבלוח השנה העברי נוצרת התאמה בין ערכים יהודיים מרכזיים, הבאים לידי ביטוי בחגים ובמועדים לבין עונות השנה. מחוברות זו של לוח הזמנים היהודי למציאות הטבעית ולמחזוריות העונתית מביעה את האופי של המצוות המוטלות על עם ישראל. אין המצוות חיצוניות לאומה אלא הן חלק מאורחות קיומה והן מותאמות לאורחות חייה, בהיותן כאלה הן חלק בלתי נפרד מתרבותה וממילא לא ייפרדו ממנה. מסיבה זו ראו חז"ל לנכון לקרוא בשבת הסמוכה לחודש ניסן, ראש החודשים, את פרשת החודש לרמז על חשיבות צורת קביעת החודשים עוד לפני התקדש חג הפסח בו אנו מעלים את חשיבות החרות כערך מרכזי בעבודת ה', שגם הוא ערך טבעי לאדם בעל זכות הבחירה בין טוב לרע.
|
