ג'ורג' וושינגטון, יהונתן פולארד, והיהודים

הדיון

"הבעיה עם מר פולארד היא שהוא חושב שהוא מיוחד". דברים אלה אמר שופט בבית המשפט לערעורים של ארה"ב במחוז קולומביה.

יהונתן יושב בכלא זה השנה העשרים, בעונש מאסר עולם ללא תקדים בחומרתו, בגין פעילותו למען ישראל. ב-15 במרס 2005, הופיעו עורכי הדין המייצגים אותו ללא תמורה, אליוט לאואר וג'ק סמלמן, בפני הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט לערעורים. למעשה, למרות שכביכול נוהל ערעור, טענותיו של יהונתן לא נשמעו.

אחת השופטים, קרן הנדרסון, לא שאלה שום שאלה ולא העירה שום הערה. שופטת נוספת, יהודית רוג'רס, שאלה את עורכי הדין של שני הצדדים שאלות ספורות בלבד. השופט השלישי, דוד סנטל, שהשתלט על הדיון, לא הסתיר את עוינותו ודיבר בלעג ובבוז.

בהעדר ביקורת מצד השופטים האחרים, השופט סנטל נהג בדורסנות. הוא תקף את עורכי הדין של פולארד והטריד אותם בשאלות שאינן לעניין, עד שהזמן שהוקצב להם תם. למעשה, הדברים שנשמעו באותו יום היו של השופט סנטל בלבד, כאשר רוב דבריו היו שלא לעניין ופוגעים מאד.

למשל, השופט סנטל עמד על כך שבמקרה זה לא היתה לבית המשפט סמכות לאפשר לעורכי הדין של יהונתן גישה לתיק ההאשמות שלו, אף על פי שקיבלו אישור בטחוני לעיין במסמכים. האם יתכן ביטוי חריף לזלזול של סנטל יותר מקביעתו כי לבית המשפט אין סמכות לגבי מסמכי בית משפט אחר?

התבטאותו של השופט סנטל כי "הבעיה עם מר פולארד היא שהוא חושב שהוא מיוחד" פגעה מאד ביהודים רבים ומצאה הד גם בתקשורת הישראלית. "אינך מיוחד" הוא ביטוי ששימש דורות של שונאי יהודים כדי להכחיש טענות על אפליית יהודים. הוא מקובל אצל אנטישמים, ומשמש דווקא כאשר הם מפלים יהודים.

הערתו של השופט סנטל סותרת את העובדות בעליל.

המקרה הוא מיוחד

הנה כמה מאפיינים של מקרהו של פולארד, שהשופט סנטל מעדיף להתעלם מהם:

* יהונתן פולארד הוא האדם היחיד בהיסטוריה של ארה"ב שקיבל עונש של מאסר עולם בגין ריגול למען בעלת ברית.

* יהונתן יושב בכלא כבר עשרים שנה בגין עבירה שהעונש הממוצע עבורה הוא שנתיים עד ארבע שנים.

* עונש מאסר עולם הוטל על יהונתן ללא משפט, אלא כתוצאה מעסקת טיעון שהוא כיבד אך ממשלת ארה"ב הפרה.

* זכותו החוקית של יהונתן לערעור על העונש נשללה ממנו בשל רשלנותו של עורך דינו הראשון, שלא הגיש את כוונתו לערער.

* המקרה של יהונתן הוא משפט הריגול היחיד שבו שר ההגנה דאז, קספר ויינברגר, התערב אישית כדי להשפיע על בית המשפט.

* ויינברגר מסר לשופט שחרץ את העונש מזכר ובו האשים באופן שקרי את יהונתן בבגידה – עבירה שלא הואשם בה כלל – ודרש את העונש המרבי של מאסר עולם.

* מאז שניתן פסק דינו של יהונתן בשנת 1987, עורכי דינו (שיש להם אישור בטחוני) לא הורשו לעיין במסמך ויינברגר כדי שיוכלו להציג בפני בית המשפט את השקרים הכתובים בו.

* גם יהונתן אינו מורשה לגשת למסמך למרות שויינברגר עצמו הודה בראיון עמו בשנת 2002 כי הטיעון נגד פולארד היה למעשה "עניין קטן" שנופח מעבר לחשיבותו האמיתית. ראה: _ http://www.jonathanpollard.org/2002/061402.htm_

עונש אכזרי ובלתי רגיל

עניין נוסף במקרהו של יהונתן הוא הנסיונות החוזרים של ה- FBI לאפשר לו "לקנות" את שחרורו מתנאי מאסרו המחרידים באמצעות הרשעת יהודים אמריקנים בולטים. שוב ושוב נתבקש יהונתן לציין "משתתים נוספים" ברשימת שמות יהודיים. יהונתן סרב לעשות כן.

מדאיגים יותר הם המקרים הרבים שבהם יהונתן נענש באכזריות לא רק בתחילת המשפט אלא אף בסתיו 2003, כאשר הוחזק בוושינגטון במשך שבועיים עד שנקבע תאריך למשפט ב-2 בספטמבר.

דוגמאות של העונשים האכזריים:

* הוא הוחזק ערום וללא אפשרות ליצור קשר, בבית כלא לפושעים משוגעים, במשך יותר משנה.

* הוא הוחזק בתנאים קשים במיוחד של בידוד במשך כמעט שבע שנים.

* הוא הוחזק ערום וללא אפשרות ליצור קשר, בטמפרטורות קרובות לאפס בתא מרתף.

* הוא סבל מחוסר תחושות חיצוניות.

* הוא סבל מהשפלה פיזית קשה.

* הוא הוחזק בתא אטום והותזו עליו כימיקלים.

* הוא הוחזק בתא מקלחת, קשור בשרשראות, והותזו עליו זרמים של מים קפואים, במשך זמן רב.

* נשלל ממנו טיפול רפואי מתאים.

* נשללו ממנו תרופות חיוניות.

* הוא קיבל מכות חשמל ממקל של בהמות.

פוליטיקה, לא צדק

הנקודה המדאיגה ביותר היא אולי ניצול המקרה של יהונתן במשך עשרים השנים האחרונות בידי סוכנויות ממשלתיות. המאסר הממושך שלו שימש כלי בידי הממשלה:

* כדי לפגוע במדינת ישראל

על מנת להשחיר את שמה של מדינת ישראל, פקידים אמריקנים "אלמונים" ממשיכים להשמיץ את יהונתן בתקשורת. הם מאשימים אותו בפשעים שלא הואשם בהם ולא הורשע בהם, כגון בגידה, חשיפת צפנים, הסגרת סוכנים וכדומה. כל ההאשמות הללו מושמעות רק בתקשורת ולא בבית המשפט, שם יהונתן יכול לענות למשמיציו.

* כדי להשמיץ יהודים

במזכרים ממשלתיים כגון זה שהודלף לתקשורת על ידי משרד הבטחון האמריקני בשנת 1996, ובו טענות שהמקרה של פולארד מוכיח שאין לסמוך על יהודים ( http://www.jonathanpollard.org/1996/013096.htm ), ובהם ישראל מוגדרת כיריב ולא כבעלת ברית. כל אימת שמופיעה פרשת ריגול חדשה, מזכירים את מקרהו של פולארד. דוגמאות לכך הן השערוריות של 1997 ( http://www.jonathanpollard.org/megaspy.htm ) ושל AIPAC ( http://www.jonathanpollard.org/franklin.htm ). לשני המקרים לא היה כל קשר לפולארד, אך שמו פורסם בתקשורת כחיזוק לטענה שאין לסמוך על מדינת ישראל או על יהודים.

* כדי להתרפס בפני ערבים

בחקירה ממשלתית שנועדה להעריך את הנזק שנגרם על ידי יהונתן ( http://www.jonathanpollard.org/megaspy.htm ), הנזק החמור ביותר שיהונתן מואשם בו הוא הרגזת בעלות הברית הערביות באמצעות חיזוקה של ישראל. העונש החמור שקיבל ו"הטיפול המיוחד" שממנו הוא סובל הם מחווה שנועדה לפייס את בעלי מקורות הנפט הערביים.

* כדי לטהר את הממשלה מיהודים

יהונתן לא היה הגורם לאנטישמיות בקהילת המודיעין כי אם אחד מקורבנותיה. למרות זאת עדיין משתמשים במקרה שלו כדי להצדיק צייד מכשפות שמטרתו להוציא יהודים מתפקידים רגישים ולבטל את סיווגם הבטחוני ( http://www.jonathanpollard.org/ciralsky.htm ).

מסתתרים מאחורי פרגוד של סודיות

משרדי המשפטים, המודיעין והבטחון בארה"ב משתפים פעולה במטרה להסתיר את האמת לגבי פרשת פולארד. הדבר מאפשר לממשלה האמריקנית להמשיך ולנצל את העניין למטרות אחרות, כפי שהוסבר לעיל. זה מסביר גם מדוע הממשלה נחרצת בדעתה לשמור את המסמכים של משפטו של יהונתן מוסתרים במעטה של סודיות.

עורכי הדין הטובים ביותר בארה"ב תומכים בזכותו של יהונתן לעיין בחומר הקשור במשפטו. ארגונים כמו ACLU , NACDL , AAJLT , וכן עורכי דין חשובים אחדים הגישו תביעה התומכת בגישה למסמכים. אישים בולטים נוספים שהביעו את דאגתם מהמקרה הם הסנטור הילארי קלינטון, מר רודי ג'וליאני, הסנטור צ'רלס שומר, חבר הקונגרס אנתוני ויינר, ומחוקקים אמריקנים אחרים. כל אלה שראו את התיק המסווג, כולל שומר וויינר, אומרים כי אין בו כדי להצדיק את עונש מאסר העולם שיהונתן קיבל.

ועוד – דניס רוס, מי שהיה שליח מיוחד למזרח התיכון בממשל קלינטון, מודה בספרו החדש "השלום החסר" כי עונשו של יהונתן הוא ללא כל יחס וכי יש לשחררו ללא תנאי. עם זאת, רוס קובע כי ערכו של יהונתן כקלף מיקוח עם ישראל כה גדול שאין לשחררו בגלל מניעים של צדק. רוס מסביר שיש לשחרר את פולארד רק תמורת ויתורים חשובים של ישראל בשלבים הסופיים של השיחות עם הפלשתינים. שום בעל ברית אחר של ארה"ב אינו מקבל יחס כה מזלזל. ברור שבמקרה של פולארד המניע העיקרי הוא פוליטיקה ולא צדק.

הבעיה אינה עם מר פולארד

לא, השופט סנטל, הבעיה אינה עם יהונתן פולארד אלא עם אותם פקידים אמריקנים אשר לאורך חמישה מינהלים שונים ברציפות ניצלו מקרה זה כדי להעלות ספקות לגבי נאמנותם של יהודים אמריקנים ולגבי אמינותה של ישראל כבעלת ברית.

הבעיה היא עם אותם פקידים במשרדי המשפטים, הבטחון והמודיעין אשר מאפשרים למקרה להעלות מוגלה משום שהוא משמש נשק מצוין לתקיפת ישראל והיהודים.

וכמובן, הבעיה היא גם עם ישראל והמנהיגות היהודית האמריקנית, ששתיקתם ושותפותם בעבירה החריפו את המצב והאריכו את סבלו של יהונתן. הם ניסו לשכנע את עצמם שהפרשה אינה שייכת להם, בהתעלמם מהתנהגות הממשלה האמריקנית ומהעיוותים המשפטיים. בסופו של דבר השופט סנטל הזכיר להם כי הפרשה בכל זאת נוגעת בהם. ישראל ויהדות ארה"ב ישבו בחיבוק ידיים כמעט שני עשורים וחיכו למערכת המשפט האמריקנית שתוכיח שהיא פועלת גם לטובת יהודים כמו לטובת כל מיעוט אתני אחר. אולם בכל פעם שיהונתן פולארד, היהודי שריגל למען המדינה היהודית, נתקל במערכת המשפט האמריקנית, העולם היהודי כולו מקבל שוב סטירת לחי.

ג'ורג' וושינגטון ויהונתן פולארד

לפני מאתיים שנה הנשיא ג'ורג' וושינגטון ביקר בבית הכנסת של קהילת רוד איילנד. לאחר מכן שלח מכתב לקהילה ובו הצהיר שהיהודים מקובלים כאזרחים מלאים של ארה"ב וכשווים בכל: "כעת הפסיקו לדבר על סובלנות כאילו היא חסד הניתן על ידי מעמד אחד למעמד אחר, אלא כזכות טבעית". כמו כן הצהיר כי הממשלה "לא תתמוך בקנאות ולא תתן יד לרדיפות".

חוסר הצדק במשך עשרים שנה במקרהו של יהונתן, הפך לרעל הפוגע בקהילה היהודית האמריקנית ומערער את היחסים עם מדינת ישראל. כדי לכבד את ההבטחה של ג'ורג' וושינגטון ליהדות ארה"ב לפני מאתיים שנה וכדי שלקהילה היהודית בארה"ב יהיה עתיד בארץ זו, יש לעשות צדק עם יהונתן פולארד לאחר שנים כה רבות.

המקרה של פולארד אינו שייך רק לו, אלא ליחסה האמיתי של אמריקה ליהודים ולישראל. האם האומה שחרטה על דגלה להביא חופש לעולם מסוגלת לשחרר את עצמה? הגיע העת לשים קץ לשקרים של הממשלה ולעוולות של בית המשפט.

כל עוד יהונתן פולארד נשאר בכלא, האמת והצדק של אמריקה נשארים גם הם בכלא.