|
סוגיית הסרבנות מתחלקת לשני עניינים נפרדים . הראשון, ההיבט החוקי- הסרבנות היא עבירה על החוק . השני, ההיבט המוסרי - הפגיעה באחדות צה"ל, הפגיעה בביטחון, הפגיעה בדמוקרטיה .
לגבי ההיבט החוקי, אדם העובר על החוק חייב בעונש. בכך אין הבדל בין סרבני הימין לשמאל לפחות מצד האמת אם כי כידוע לא מצד מערכת אכיפת החוק. (כנגד סרבני השמאל ננקטו אמצעים רק לאחר שסירבו בפועל, וניהלו קמפיין מתוקשר נגד הצבא, בעוד שהיחס אל סרבני הימין מחמיר ביותר כבר משלב ההצהרות. ראש השב"כ לשעבר עמי איילון והיועץ המשפטי לשעבר מיכאל בן יאיר, וראשי תנועת "יש גבול" לא נחקרו כפי שנחקרו דניאלה וייס ונועם ליבנת על קריאתם לסרבנות) מן הבחינה המוסרית הדברים נראים אחרת . 1. סרבנות השמאל היא כנגד מלחמה באוייב. סרבני השמאל מנסים לאלץ את הממשלה להיכנע לאוייב על ידי יצירת קשיים מבית, ועשיית דה לגיטימציה לצה"ל תוך שהם נהנים מתמיכה תקשורתית מקיר לקיר. לעומתה סרבנות הימין היא כנגד פשע אקטיבי כנגד אזרחים שומרי חוק פשע שאין לו זיקה בטחונית הנכפה על האזרח המגוייס באמתלה בטחונית כביכול . המלחמה באוייב היא כורח המציאות, העקירה היא פועל יוצא של מדיניות, לגיטימית או לא, אך רק מדיניות . גם אם חושב השמאלן שיש לפלשתינים זכות למדינה עצמאית ביש"ע, אין להם זכות לפוצץ אוטובוסים או לירות על מתנחלים ! ופה הכשל המוסרי הראשון של סרבני השמאל . הכשל השני - אין בעיה מוסרית לחייל לשמור על חיי אזרחים ביישוב אף אם לדעתו יש להעתיק את היישוב למקום אחר. אין בשמירה זו עוול ואין בכך כל פשע. אלא אם כן כמובן סובר הסרבן השמאלן שלמי שחושב אחרת ממנו אין זכות לחיות. 2. "פיקוח נפש דוחה דמוקרטיה ". מוסד ה"פקודה" אשר לגביו חלים מושגים של סירוב הינו אנטי דמוקרטי מיסודו . הפקעת זכויותיו של האזרח לטובת המדינה במסגרת הצבאית הן רבות . לדוגמא: העסקה ללא שכר מינימום, הענשה במאסר על עבירות משמעת, דרישה לסיכון חיים ועוד... כל זאת בשם הכרח הביטחון- וההכרח לא יגונה . אם תרצו- "פיקוח נפש דוחה דמוקרטיה ". ורק פיקוח נפש! תכנית ההתנתקות אינה בטחונית ומעולם לא הוצגה ככזאת, להיפך הדרג המקצועי בצבא שביקש לבקר אותה ננזף על ידי ראש הממשלה באומרו שתפקידו של הצבא לומר "איך לבצע" ולא "מה לבצע" . הניסיון לעשות שימוש בעקרון הפקודה לצרכים שאינם בטחוניים כגון עקירת מתישבים יהודיים מבתיהם, יש לה משמעות אחת! שימוש מניפולטיבי במסגרת הבעייתית של צבא ופקודות לצרכים פוליטיים . יוצא שבשתי הסוגיות משתמש השמאל / שרון בצבא לצרכים פוליטיים. בסרבנות – כאשר הסרבנים מנסים ממניעים פוליטיים להקשות על צה"ל מלבצע פעולות בטחוניות. בהתנתקות- כאשר הדרג המדיני כופה על אזרחים באמצעות הצבא לממש את מהלכיו הפוליטיים. מנגד הקוראים לסרבנות מימין קוראים לסרבנות לפקודה שאין לה הצדקה מוסרית כפקודה, ואין לפקודה זו מקום בשלטון דמוקרטי . וזאת, יש להבהיר, ללא תלות בשאלת הלגיטימיות של תכנית הממשלה עצמה. צבא במדינה דמוקרטית - תפקידו הגנה על גבולות המדינה . צבא במדינה דיקטטורית - תפקידו לממש את רצון השליט. ואצלנו, בדמוקטטורה כמו בדמוקטטורה. סלט של ערכים ושחיתויות. משמעות הדברים היא שפקודה שמניעיה פוליטיים גם אם הם לגיטימיים, העוברים על הפקודה מן הראוי שלא ייענשו. כי הפקודה כפקודה אינה לגיטימית. |