|
בס"ד הימין בכלל ומנהיגות יהודית בפרט, אינם מודעים דיים להזדמנות ההיסטורית שנופלת לידיהם בעיצומם של ימים אלה, לעלות באופן דמוקרטי לשלטון במדינת ישראל, ולבצע את המהפך עליו אנו חולמים זמן כה רב. הקב"ה מזמן לנו את מדינת ישראל כפרי בשל, אבל אנחנו ממשיכים לחלום על המשיח, ולהילחם כדי להציל את הממשלה מידי עצמה. והמדינה היהודית? היא תבוא אולי עוד כמה עשרות שנים...
סיפור ידוע היה מסתובב שנים בקרב חוגים המקורבים לאסכולת "אתחלתא דגאולה": לפי הסיפור, עומד אדם על סיפון ספינה טובעת, ומתחנן לבורא עולם כי יצילנו מטביעה. לפתע חג מסוק באוויר ושולח חבל הצלה. היהודי ממשיך בדבקות בתפילתו ומתחנן כי הבורא יצילנו, לא המסוק. מגיעה ספינת הצלה ושולחת אליו סירה והוא בשלו: "אנא בוראי, הצילני". המצילים המיואשים שולחים לעברו גלגל הצלה, ומיודענו ממשיך בדבקות: רק הבורא יציל אותו. לבסוף טובעת ספינתו יחד עימו, והלה מתייצב בפני בית דין של מעלה, ומטיח: "מדוע לא נעניתם לתפילתי?" ותשובתם: מה זאת אומרת? שלחנו אליך מסוק, שלחנו ספינה, ואפילו גלגל הצלה! לקחו של הסיפור ידוע: יהודי העולם, אשר התנגדו לציונות וראו את הגלות טובעת, סירבו להיאחז בגלגל ההצלה ששלח להם הקב"ה בדמות מדינת ישראל, וכך טבעו כולם יחד עם חלומם המשיחי על גאולה ניסית. ההיסטוריה היהודית מליאה בסיפורי החמצת גאולה מן הסוג הזה. ידוע למשל הסיפור על האר"י הקדוש (או שמא היה זה הרבי מקוצק) שאמר לתלמידיו בערב שבת – קומו ונעלה לקראת משיח צדקנו. התלמידים המבולבלים והמופתעים בקשו ללכת ולקבל רשות מנשותיהם. אמר להם הצדיק: "החמצתם את השעה. לו הייתם קמים מיד, היינו זוכים לגאולה". פעמים רבות, יהיו שיאמרו רבות מידי, אנו עומדים בפני תחושה של אירוע הסטורי רב עוצמה, המתרחש לנגד עינינו. לא תמיד יודעים אנו לנצלו, ופעמים רבות אנו נופלים באי ההבנה של גודל השעה. כך היה במפלת אלטלנה, כאשר החמצנו את כיבוש ירושלים, כך היה בכיבוש הר הבית כאשר וויתרנו לוואקף על האחיזה בהר והשארנו את ערביי יש"ע בבתיהם, וכך היה באינספור הזדמנויות נוספות. ההסטוריה מזמנת לנו שעות יקרות וחשובות, וכמו אומרת לנו – אל תחמיצו את השעה, היכונו והיו במתניים חגורים – נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם, פן תיוותרו מאחור, כאותם רבים שנותרו מאחור ביציאת מצרים, כי לא הבינו את גודל השעה [1] . לדעתי, גם כיום אנו עומדים בפני שעה כזו. הממשלה שלנו דוהרת דהירת אמוק אל התרסקות כמעט וודאית, התרסקות שאנשי מנהיגות יהודית חזו ודיברו עליה לא פעם ולא פעמיים: בין אם ההתרסקות תהיה בעקבות השחיתות האישית העצומה שתתגלה סביב מעשה החורבן האמור לקרות (לפי תוכניתו של שרון) סביב י"ז בתמוז ותשעה באב, ובין אם תהיה בעקבות גילוי חוסר התוחלת האידיאולוגי של אנשים המבקשים לפנות את אחיהם סתם, מתוך שנאה צרופה, היא תתרחש בע"ה. אולם אנו, אנשי הימין, החולמים על המדינה כיסוד כסא ה' בעולם, לא נהיה אז מספיק מוכנים. אנו עסוקים יתר על המידה בתכנון חסימות כבישים, עצומות, הפגנות, נעילת בתי ספר ועוד – ופחות מידיי ביצירת הדבר האמיתי: אלטרנטיבה שלטונית שתעלה בסערה ותכבוש את השלטון במדינה באופן דמוקרטי, נוסח מהפיכת הקטיפה שקרתה בשנים האחרונות במדינות שונות [2] . מהפיכה שקרתה לא בגלל כח או רמיסת הזולת אלא בגלל קריסת כל מערכות השלטון הקיימות וצמאון למשהו אחר, אמיתי יותר. במילים אחרות: במקום לעמוד ולהתפעל מיד ה' הגדולה עלינו, אשר הביא לנו את הצרה הנוראה הזו של תוכנית ההתרסקות כדי להעלותנו לשלטון, אנו עסוקים בתפילות ובהצלת השלטון הנוכחי מיד עצמו. אמנם יש לציין, כי הגוף היחיד לדעתי המנסה להקים אלטרנטיבה לשלטון באופן ראוי ומובנה הוא 'מנהיגות יהודית'. אין ספק לדעתי שפעולתו היא פעולה נכונה, ודרכו, להביא אותנו אל השלטון באמצעות התפקדות, הצבעות, וועדות, חומר פרסומי וכו' היא הדרך הטובה ביותר. אולם דומני כי גם בקרב אנשינו מ'מנהיגות יהודית' עוד לא בשלה ההכרה, כי אנו עומדים בפני מהפיכה של ממש, בעתיד הקרוב מאוד, וקיים סיכוי כי מרוב עיסוקנו ב"יום קטנות" אנו עלולים להחמיץ את השעה הגדולה שמזמן לנו ה' – שעה של הפלת השלטון מתוך עצמו [3] . מה אם כן עלינו לעשות, ומיד? עלינו לבנות תשתית ברורה של "חילופי מראה" או "ונהפוך הוא". כל מה שמתכננים אויבינו, עלינו להקים עליהם באותה מידה ויותר. "ועשית לו כאשר זמם לעשות לאחיו". התפישה צריכה להיות שלא לחינם עמלים בממשלה על תוכנית גירוש לפרטיה, ולא לחינם מכינים את התשתיות לגירוש אזרחים מבתיהם באופן מאורגן. הכל מיד ה' הטובה עלינו להפוך רעה לטובה, ולהכין את התשתיות הללו לקראת הגאולה הקרבה ובאה. ההכנות שלנו אם כן לחילופי המראה יכללו: א. בניית תוכנית ברורה לגירוש ערביי חאן יונס אל מעבר לגבול המצרי כבר בקיץ הקרוב, תוך הסתמכות על תשתית הגירוש שהכינה הממשלה: תשתית משפטית וחוקית המכשירה את הגירוש, כלי רכב רבים, טרקטורים, חיילים מגוייסים וכו' [4] . ב. בניית בסיס משפטי וחוקי להעמדה מיידית לדין של כל תומכי הגירוש לסוגיהם, תוך הכנת בתי הסהר המוכנים כיום לקליטת היהדות הנאמנה, שיקלטו את פושעי אוסלו-ההתרסקות; הודעה ברורה לכל תומכי ההתרסקות כי יבוא יומם והם יתנו את הדין על מעשיהם הנפשעים – אם בצורת בחירות (ראו את מצבם הפוליטי כיום של פרס וביילין יוזמי אוסלו) או בצורת כלא (כאותו שר לשעבר שהבריח סמים). ג. הכנה של תשתית תקשורת ממלכתית ראויה, שתחליף את התקשורת הנוכחית; ד. הקמת ממשלת צללים שתעמוד מול ממשלת ישראל הנוכחית עם תוכנית אופרטיבית ברורה ועם מבחר של אישים רציניים בסגנון של "ונהפוך הוא", תוך שהיא מסתמכת על הקולות הבריאים בליכוד ובמפלגות הימין האחרות. דוגמאות לאישים שיש לדעתי לשבצם (מעבר לאנשי מנהיגות יהודית) ואשר מבטאים רוח לאומית בריאה: זאב ז'בוטינסקי הנכד (הטוען עד היום כי "שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן"), בני בגין, בני אלון, אפי איתם ועוד. כל אלה הם הכנות כלפי חוץ, המיועדות לתת לציבור תחושה שלפניו לא רק ציבור מאמין ואיכותי, אלא גם ציבור בעל יכולת ממשית להחליף את השלטון. מול ההכנות החיצוניות הללו, יש כמובן להתכונן אל העיקר – הכנה מעמיקה ומרחיבה של השלטון החדש, על כל חלקיו: הן בתחום המשפט, הן בתחום התקשורת, הן בתחום יחסי החוץ והן בתחום הבטחוני [5] . כל אלה נעשים אמנם כיום, אולם באופן מפוזר ועל אש קטנה. יש לרכז מאמץ של איסוף כל המומחים מן התחומים השונים, כדי לגמור את התשתית הראויה לתיקון עולם במלכות שד"י. כך, נוכל להגיע למצב שבציבור הרחב תשתרר תחושה כי התשתית הראויה לחילופי שלטון עומדת מאחורי כתלנו וניתנת בהחלט לביצוע. ובעזרת ה' נעשה ונצליח.
[1] עיין מכילתא דרבי ישמעאל בא – (מס' דפסחא בא פרשה יב ד"ה והיה כי) – "וחמושים עלו בני ישראל" אחד מחמשה וי"א אחד מחמשים וי"א אחד מחמש מאות עלו. [2] כך קרה בברלין (הפלת החומה על ידי ההמונים), במוסקבה (הפלת מסך הברזל), בפראג (מהפיכת הקטיפה), בבלגרד (גירוש מילוסביץ'), בטיביליסי (גירוש שווארנאדזה) בקייב (אי קבלת תוצאות מושחתות של בחירות), בביירות (גירוש הסורים) ובעוד הזדמנויות הסטוריות רבות בהם ההמונים הפילו משטר חוקי מכהן ללא שפך דם. [3] יצוין גם כי משה פייגלין עצמו, בנאום שנשא בפני באי וועידת מנהיגות יהודית האחרונה, חזה את האפשרות לעלייתו לשלטון כבר בקדנציה הנוכחית של נשיא ארה"ב. [4] במאמר מבריק שהתפרסם לפני מספר שבועות בבטאון בית הכנסת "מעייני הישועה", כותב הרב שמואל אליהו רבה של צפת, כי אי אפשר לבטל גזירה שנגזרה אלא על ידי הפיכת הכלים של אותה גזירה לכיוון שונה. כך את כלי גירוש היהודים של הממשלה, יש להפוך לגירוש אחר של שונאינו ומרצחינו. [5] גם את תחומי הכלכלה והרפואה אין להזניח כמובן, אולם אלה יהיו לדעתי במעגל השני.
|
