לפרשת קדושים – התקדשות בפרישה ממעשה

בפרשתנו מופיעה הקריאה האלוקית לכל עדת בני ישראל "קדושים תהיו". בהמשך הפרשה נמצא אוסף גדול של מצוות לא תעשה ממגוון תחומים בחיי האדם, איסור עבודה זרה, איסור ליקוט אחר קציר , איסור קצירת פאת שדה, איסור שבועה, לא לעשות עוול במשפט, איסור נקמה ונטירה, איסור גילוי עריות ועוד איסורים שונים. נמצא שביצוע הקריאה להיות קדושים הוא על ידי הימנעות מאותם איסורים המפורטים בפרשה.

הסבר זה דורש בירור. לכאורה, אדם הרוצה להתקדש צריך לפעול באופן חיובי, על מנת להגיע למעלת הקדושה ולא רק להימנע מלעשות את הרע. מדוע, אם כן הוראת התורה להיות קדושים מפורטת באי פעולה שלילית ולא בעשייה חיובית?

נראה לי, שתשובת שאלה זו נעוצה בהבנת האופי האנושי. אדם בריא בגופו ובנפשו חייב לפעול. אין הוא יכול לשבת בבטלה, כאשר רוח אנוש פועמת בקרבו. הכנסתה של רוח זו בסוגר הבטלה או אי העשייה מנוגדת לטבעו היסודי. כאשר התורה מצווה על אי עשייה הרי שטמונה כאן קריאה להגבלת הרוח האנושית. הגבלה זו מקדשת את האדם, באשר היא קובעת לו גבול בין מותר לאסור. גבולות אלה מאפשרות חופש פעולה מהן פנימה, תוך ידיעה שעשייה במגבלות שקבעה התורה עשייה מקדשת היא, כמו אי עשייה על פי אותן מגבלות. אדם העומד במגבלות אלה, קדוש יקרא לו. על זה אמרה התורה "קדושים תהיו", הגבילו עצמכם בהתאם לצו האלוקי ובזה תתקדשו.

בעת הזאת, אנו רואים עשייה גדולה של העם היהודי בארצו. הפרחת שממות ופיתוח של מדינה מודרנית הן נחלת העם בדורות האחרונים. ברור לחלוטין, שארץ ישראל קיבלה באהבה את בניה ובנותיה, אשר שבו אליה מהגלויות השונות. התפתחות זו, בהיותה תואמת את רוחו המיוחדת של העם היהודי, תוכל לעמוד במבחני המציאות. ניסיון להגביל את אחיזתו של העם בארצו, הנובע מתפישות מערביות המנוגדות לרוח היהודית, לא יוכל להתקיים וסופו לקרוס עם אלה המנסים להחריב או לגרש את היהודים מבתיהם. הישובים מהם מנסים אותם מחריבים להתנתק יפרחו ויתפתחו ויתקיים בהם "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".

לעיון במאמר פרשת אחרי מות קדושים משנת תשס"ד - האלטרנטיבה המקדשת:
http://he.manhigut.org/content/view/674/119/