השימוש הנורא שעושה כיום הנהגה נפשעת במתנת האלוקים הזו – חורג בהרבה מטעות בטחונית, חורג בהרבה מרשעות נוראה כלפי רבבת יהודים. מדובר בשימוש לא נכון במתנה העוצמתית הזו, שנקראת מדינה, שימוש המאיים במשהו שהוא חמור עוד יותר מאבדן הארץ הרכוש והביטחון. השימוש הציני במתנת האלוקים שנפלה בידי הנהגה נפשעת, מאיים להפוך את כולנו,
למפלצות.
כשרבנים נשואי שם, ובעקבותיהם גנראלים חובשי כיפות סרוגות, מסבירים לחיילים, כי למדינה יש זכות לגרש אזרחים מביתם, כי היא זו שיישבה אותם, משמעות הדבר היא כי לרבים מאיתנו, בלי כוונה רעה ובלי לחוש בכך כלל, זה כבר קרה...
כי ההיגיון הזה מוביל בהכרח למסקנה שלמדינה, המופקדת בראש וראשונה על בטחון חיינו, יש גם את הזכות לקחת אותם... כשצריך...
בלי לשים לב, כבר התדרדרו אל סיפו של הפשיזם המפלצתי הזה, אינטלקטואלים עדינים, רבנים יפי נפש, וכמובן אלופים חובשי כיפות, שעמדה "נאורה" כזו אינה עומדת בסתירה לקריירה האישית שלהם.
ביום העצמאות הזה אומר הלל, ואבקש מבורא עולם לא רק על גוש קטיף, אבקש על נפש האומה, אבקש מדינה יהודית שחירות האדם נר לרגלה. מדינה שהיא כלי, קדוש ככל שיהיה, אך בשום פנים ואופן לא מטרה. מדינה יהודית המהווה כלי לתיקון עולם במלכות ש-די.
המלחמה היום היא: האם תשמש מדינת ישראל- מתנת האלוהים שקיבלנו בתש"ח- כלי ליציאת המין האנושי מעבדות לחירות, או שתשמש כלי לשעבוד רוחני וחומרי של עם ישראל, כלי המנציח את היאוש האוניברסלי הגדול, שהרי "התברר שאתם סתם מדינה..." (מוחמד דחלן)
אני אשמח ביום העצמאות. אשמח על הנס ואשמח על הניצחון המובטח. ניצחון האור על החושך, ניצחון החירות על העבדות, ניצחון ישראל היהודית על הדיקטטורה של הנאורות.
אך אנו חוצים עכשיו גשר צר ומפחיד.
כ"מתנת חג" אני שולח לך מאמר יוצא דופן. הוא שלי ואני אחראי עליו למרות ששום מילה בו אינה שלי. אפילו כותרת אין לו ואני משאיר לך הקורא, לבחור לו כותרת מתאימה. אני מניח שהמאמר ירגיז מאוד חלק מהקוראים – אולי גם ישבית במידת מה את שמחת החג. אני מראש מתנצל על כך. אבל כמו שאמרתי, ליום העצמאות הזה יש מבחינתי גם משמעות של ערב יום הדין, ומוטב שנישיר מבט אל הסכנה הקשה מכל, האורבת לפתחנו. אינני שולח לך את המתנה הזו כדי להרגיז או כדי לשכנע. אני שולח את המאמר הזה כדי לגרום לך לחשוב. אינני יודע מה יהיו מסקנותיך, אבל ביום העצמאות תשס"ה יש מי שמאוד רוצה שתפסיק לעשות זאת. תפסיק לחשוב. תוותר על עצמאותך, תציית למדינה ותפסיק לחשוב.
ואנחנו רוצים להיות בני חורין.
ללא כותרת (מאת משה פייגלין) " איש מהם לא חשב שיש משהו מיוחד בזה שמהיום אפשר יהיה להקשיב לשיחות הטלפון שלהם, לפתוח את מכתביהם ולפרוץ למגרות שולחן – הכתיבה שלהם. " " מוזר היה לחזור ולשבת בבית המשפט, באותו אולם כמו תמיד, על אותם ספסלים, ולהתנהג כאילו כלום לא קרה. אותם שומרים ניצבו בדלתות ושמרו על כבוד בית המשפט כמו תמיד. אפילו השופטים היו ברוב במקרים אותם שופטים. " "המפלגות נעלמו... קודם מפלגות השמאל, אחר-כך מפלגות הימין; אני ממילא לא השתייכתי לאף אחת מהן." "הולץ לעומתו ביקש בכל תוקף לשכנע אותי שאין מה לדבר על 'להרוג' בשעה שעסקים יהודים מוחרמים כאן בצורה מסודרת וממושמעת. "מה פירוש אין מה לדבר על 'להרוג' ", התפרצתי, אם הורסים מישהו באופן שיטתי וגוזלים ממנו כל אפשרות להתפרנס, הוא ימות בסוף מרעב, לא כן? ולגרום למישהו למות מרעב, לזה בדיוק אני קורא 'להרוג' – אתה לא? "תירגע, תירגע," אמר הולץ, "אף אחד עוד לא מת בגרמניה מרעב. אם אומנם ייהרסו העסקים היהודיים, תמיד עוד יוכלו לקבל עזרה סוציאלית!". הנורא ביותר היה שהוא אמר זאת במלוא הרצינות, בלי שמץ של לגלוג. " " "אינני בטוח שאני מרחם עליהם," אמרתי לאט-לאט, "אבל אני בטוח שאלה שבאו לשם חמושים מכף רגל ועד ראש ושחטו אנשים חסרי-מגן מעוררים בי גועל. קשה לי אפילו לתאר את הגועל הזה." ..."אבל אתה שוכח שהסוציאל-דמוקרט הוא שירה ראשון בשני אנשי הס"א ,- אמר הולץ, "-שפרצו לביתו-" "-שהיו שם בשעת מילוי תפקידם הרשמי " " "כעבור ארבע שבועות, במגפיים צבאיים ומדים, צעדתי יום-יום במשך שעות כחלק מטור ממושמע... היה לנו גם דגל – דגל צלב קרס כמובן, וכשעברנו בכפר אנשים מימין ומשמאל הניפו זרועות אל – על בהצדעה או הסתלקו במהירות למבואות הבתים. הם עשו זאת משום שלמדו לדעת שאנחנו, כלומר אני, נכה אותם אם לא יצייתו. העובדה שאני, ועוד כמה מאתנו, נהגנו בעצמנו להימלט מהדגל אל מבואות הבתים כשלא נאלצנו לצעוד אחריו, לא שינתה דבר. עכשיו מכל מקום צעדנו אחריו, ובשל כך בלבד היינו איום דומם במלקות לכל אחד מן העוברים ושבים. הם הצדיעו או נמלטו." כל הציטוטים לקוחים מן הספר "סיפור של גרמני – 1914-1933." מאת סבסטיאן הפנר (הוצאת חרגול, תירגמה פרופ' שולמית וולקוב) הספר הנו אוטוביוגרפיה של אינטלקטואל גרמני המתאר מזוית אישית כיצד הצליחה המדינה הגרמנית ליטול מאזרחיה את חירותם ללא כל קושי. כתב היד נכתב ב1939 טרם פרוץ המלחמה, ונתגלה באקראי לפני שנים אחדות. |
ביום שני התקיים כנס תנועת הבית הלאומי. בכנס ניתנו לאזרחי ישראל, המעונינים להוריש לבניהם מדינת חירות יהודית, הכלים המעשיים לעשות זאת.
בלטו בכנס אחדות הדעות ושיתוף הפעולה המלא של כל הארגונים הנאבקים בפשע ההחרבה והגרוש. ריגשו במיוחד נאומה של נעמי אופן שעלתה לבמה עם ארבעת ילדיה הקטנים וכן הצעירים הרבים שעלו לקבל את תעודות אזרחות הכבוד בעקבות מעצרם.
מטרת הכנס היתה ארגון הציבור למרי אזרחי ומי שנכח במקום יכול היה לחוש שמטרה זו הושגה.
"ניסוי הכלים" הראשון – כלומר חזרה גנרלית על חסימות צירים בסגנון 'זו-ארצנו', מתוכננת ליום שני הקרוב (ז' אייר- 16/5) בשעה חמש אחר הצהריים.
עבדות או חירות
עכשיו זה בידיים שלך.
לצפייה בתעודה, להורדת תיק הפעולה שחולק בכנס ולצפייה בקטעים נבחרים מהכנס – לחץ כאן: http://www.baitle.org/
לתקן עולם במלכות ש-די
מנהיגות יהודית
