|
מפי לוחם האצ"ל שלמה ברנדווין (תקציר) "בכדי לתאר את ... הרב אריה לוין, צריך הכותב להיות אמן.... אנסה לתאר אחד מזכרונותי: הוחלט ... להעבירנו לבית הסוהר המרכזי במגרש הרוסים בירושלים. אתאר את החדר, מספרו היה 29, מספר השוכנים בחדר היה כשלושים נידונים, רובם גנבים, וכולם יהודים.... אל החדר מספר 29 הגענו ביום שישי אחד לפני הצהרים,....
והנה לפתע, ככל שיום השישי הלך והתקרב אל ליל השבת, ... שכניי לחדר - כאילו נשמה אחרת נכנסה לתוכם, הם החלו לטהר את עצמם, הרימו את המזרון והוציאו מתחתיו את הבגד המגוהץ ולבשו גם מעין איצטלה של עדינות נפש האחד כלפי חברו. ניצבתי נדהם והמום נוכח השקט והרוגע שהשתרר בחדר, וככל שהשעה והיום ירדו והתקרבו יותר ויותר דומה היה כאילו הנשמה היתירה שורה על החדר כולו , עד ש... עד שבפרוזדור נשמעו הצעדים של הסוהרים עם נעליהם המסומרות ושקשוק המפתחות הכבדים שבידיהם. והשיא של המתח המדהים הגיע מששער הברזל של החדר נפתח, ושני חיילים אנגלים ענקי קומה נכנסו לחדר וביניהם רב אריה לוין, לעומתם מבחינה פיזית - איש קטן וצנום בגופו, אבל לנו לאסירים הוא היה איש ענק רוח וגדול בנפשו. כולנו נעמדנו בשורה אחת זה ליד זה ורב אריה עבר מאחד אל השני. והגנבים, שמבחינת המודעות הנפשית שלהם הם הרגישו את עצמם שפלי רוח מכל הבחינות, נחותים ומוקעים מן החברה התרבותית וכדומה, הם התאפסו והצטמקו ליד ענק הרוח כאילו היו לאחד מהעכברים שבחדר. ורב אריה עבר ועצר ליד כל אחד מהם, טמן את כף ידו של כל אחד מהם בשתי כפות ידיו הרכות והחמות, הביט בעיניו היישר לתוך העיניים של כל אחד מהם בגובה של "שווה אל שווה" , איני מאמין שקיים פסיכולוג מומחה שיכול להשתוות לרב אריה במעמד טיפולי שכזה. והעיניים של רב אריה הרכות והדומעות, שניתן לראות בהן את הסבל והכאב שעובר על העם היהודי, וכן את הכאב שעובר על כל פרט ופרט שעומד מולו, - עטי דלה מלהביע את המתרחש באותה שעה. ואני ... עומד האחרון בשורה ושואל את עצמי: שלמה, מה יחשוב עליך רב אריה, אתה שהיית תלמידו בישיבת "עץ חיים", שאתה הבן של ידידו הרב מוריה, איך זה שנתדרדרת כל כך עד שהפכת לאחד הגנבים??? ואולם, כאשר הגיע אלי רב אריה, הוא חיבקני בהרגשה כאילו רצה להחליף עימי ולהיות במקומי ושאל: שלמה - הגם אתה זכית להקריב עצמך למען ארץ ישראל?? |