עדות אישית מהמעצר

בס"ד,  ‏יום שלישי ח' אייר תשס"ה

העיכוב

יחד עם רבים וטובים חסמתי אמש את הכניסה לירושלים.
כל הנהגים החסומים שהצלחתי לראות ממקום מושבי על הכביש היו במצב רוח מרומם ותמכו בחסימה: צעקו על שוטרים, קראו קריאות עידוד וכו'.
היו שם הרבה מצלמות גם של המפגינים וגם של העיתונות.
השוטרים - אלו שגררו אותי, לפחות - היו סופר עדינים ואדיבים. קצת לא נעים לי, כי שמעתי שהיו חבר'ה שסבלו יותר ממני.

ברכב המשטרה היה ב"ה קצת צפוף ודי חם אבל ממש לא נורא בהתחשב בעובדה שהיינו בתוכו רק כעשרים דקות.

איתי פונו בעיקר נערים ונערות ומעט מבוגרים, סה"כ כ-20 איש. ראוי לציין את הנוער הנפלא שמוביל את המהלך הזה ברוחו ובמעשיו.

הארגון

הארגון היה למופת. רבים באו מוכנים עם תיקי מעצר הכוללים סדינים וציפה, מגבת, ספר קריאה, מברשת שיניים וכו', כל מה שצריך לחופשה בת 24 שעות. כבר בנסיעה אחד העצורים הקריא והסביר את ההוראות לעצור - חובותיו וזכויותיו, כפי שפורסמו ע"י "המוקד המשפטי". היו שהתקשרו למוקד ודיווחו על המעצר, שמות העצורים, וכו'. מצב הרוח היה מרומם, שירים ריקודים עד וכולל ההגעה למגרש הרוסים.

החקירה

במגרש הרוסים נחקרנו אחד אחד. הואשמנו בהפרעה לסדר או משהו דומה. אישית הזדהיתי כ"יהודי נאמן" ומעבר לזה הצהרתי ש"זו חקירה פוליטית, אין לי מה לאמר" (זחפאלמ"ל בעברית). היו עצורים שעשו כמוני, אחרים כן הזדהו אך לא הוסיפו לענות. שמעתי שהיו נחקרים שחטפו קצת מכות בחקירה (שוב לא נעים לי...). אותי אישית צילמו ללא הסכמתי, והיה מי שטען שזה מנוגד לחוק.

המעצר

חדר המעצר שלנו היה לוקסוס לעומת מה שדמיינתי: 5 מיטות קומתיים בחדר גדול מאוד (5 על 5 מטר להערכתי), מזרונים (קצת דקים), שמיכות צמר (רצוי להביא סדינים), שירותי "בול פגיעה" בתוך החדר אך מאחורי מחיצה. ממש ממש לא נורא.

עשרת הצדיקים שביליתי בחברתם את הנופש היו כולם מלח הארץ, ללא יוצא מן בכלל. האנשים שתורמים הכי הרבה לחברה בכל קנה מידה. המוראל היה גבוה ולאורך 24 השעות הבאות שרנו ורקדנו בתאים (חוץ מהשינה הנפלאה - 7 שעות - הרבה יותר מבבית!).

האוכל היה סביר ביותר - לחם, גבינות וירקות לערב ולבוקר, ולצהריים חמגשיות עם קציצת דג, פירה וירקות - הכשר מהדרין.

היה לנו מנין לכל התפילות, שיעור דף יומי, דיונים מאלפים לגבי המשך המאבק, קראנו ספרים... אמנם את בריכת השחייה לא מצאנו, אבל חוץ מזה אין תלונות.

השחרור

הובלנו תוך שירה עצומה ובריקודים אל בית המשפט, ובדרך עודדו אותנו עשרות בני המשפחות שבאו להפגין. אני חייב להניח שהחיוכים שהיו דבוקים לנו לפנים עודדו אותם לא פחות! משום מה קצת כעסו עלינו כשרצינו להמשיך לשיר גם בתוך ביהמ"ש...

עורכי הדין ורצברג ויקותיאל הסבירו לנו את האפשרויות בפניהם עמדנו: 1. הזדהות (מי שעוד לא עשה כן), ושחרור בתנאים "מגבילים". 2. סירוב לתנאים והארכת המעצר.

התנאים המגבילים היו ל-30 יום ובתחילה כללו: עבור אלו שאינם ירושלמים איסור כניסה לי-ם אלא אם כן מדובר בלימודים, עבודה וכדומה. עבור הירושלמים "מעצר בית" לא כולל עבודה, ולימודים. אם הבנתי נכון, לאחר מכן הצליחו עורכי הדין לשנות את התנאים להמנעות מהצטרפות להתקהלות בלתי חוקית בלבד ל-30 יום. הקנס על הפרה ותפיסה הוא 5,000 ₪.

התלבטנו בנושא, אך עורכי הדין הזכירו לנו שאת שלב ניסוי הכלים סיימנו בהצלחה רבה והרבה מעבר למצופה, ושאולי חבל לשבת עוד חודש במעצר כשאפשר להתכונן למאבק האמיתי בבית...

ביציאה ממגרש הרוסים ראיתי אוטובוס מלא בקטינים וקטינות שהצהירו במצב רוח מרומם ובקולי קולות שהם לא יקבלו את התנאים המגבילים וימשיכו בשמחה לכלא מעשיהו. אין מה לדאוג לגבי המבוגרים של מחר.

אני חייב לציין שאחוז האנשים - מתוך העשרות שפגשתי היום ואתמול - שחששו מפני הליך משפטי כלשהו או אישום או אפילו מאסר היה נמוך מאוד! הרוב המוחלט מוכנים להקריב עוד הרבה במאבק על ארץ ישראל ודמותה.

מוכנות המערכת למאבק

אין דבר כזה. אני יכול להביא עשרות דוגמאות רק מהמעצר הזה, ורק מהמרי האזרחי הבלתי-אלים הזה, וכולם מצביעים על אותה העובדה: מאות עצורים, שלא לדבר על אלפים, הם דבר שאין למערכת איך להתמודד איתה. חד וחלק!

סיכום

במשך כל המתואר לעייל לא הפסקנו לשכנע שוטרים וחוקרים בצדקת דרכינו. אני כבר לא זוכר כמה פעמים אמרתי ש"הכלא הוא מפלטו של השפוי בזמן שהמערכת המדינית השתגעה לה", למרות שזה בטח לא הציטוט המדויק. שאלנו אותם שוב ושוב אם הם עוברים את "מבחן הנכד", קרי - מה הם יענו לנכד כשישאל מה הם עשו נגד ההתנתקות. קיבלנו עידודים רבים משוטרים וחוקרים שפשוט היו בהלם ממה שראו בעיני העצורים - שהעקירה הטיפשית הזו פשוט לא הולכת לצאת לפועל!

יישר כוח למתכננים ולמבצעים!

אם כל אחד מ-400 העצורים יביא איתו רק עשרה נוספים בזמן אמת, דיינו!

*********************************

מצורפת תמונה שצולמה מתוך בית המעצר במגרש הרוסים.                                  
ראשון מימין, חברנו יוני ון-לואן.    
שני משמאל, אריה שרף (הממושקף), מתנדב מסור אשר עזר מאוד לשוורצי בימי משאל המתפקדים ואיש תוכנות מעולה (מניסיוני).   
קצת משעשע הוא שיוני לא ידע שאריה הוא ממנהיגות יהודית עד הבוקר כשגיליתי לו..    

יישר כוח גדול לחברינו! 
עמנואל גרטל