המאבק על מדינה יהודית

המאבק הנוכחי החל כמערכה על גוש קטיף וצפון השומרון. אני רואה בה שתי סכנות. הסכנה הראשונה היא שחס ושלום לא נצליח הפעם, נתיאש ונחליט כי אין עוד על מה להיאבק, נלך הביתה ונשב דוממים עד המכה הבאה. והסכנה השניה היא שבעז"ה נצליח, נפטיר איש לאחיו "חזק וברוך," נלך הביתה ונשב דוממים עד המכה הבאה.

אסור לראות את המאבק הנוכחי כמערכה על גוש קטיף ותו לא. מה שצריך לקומם אותנו אינה תכנית ההתנתקות וחוק הגירוש, אלא עצם העובדה שהחברה היהודית בארץ ישראל התדרדרה עד למצב שחקיקת חוק כזה הוא בכלל אפשרי. לא חשוב כיצד המאבק על גוש קטיף יסתיים; המחאה והמאבק חייבים להמשיך עד שמדינת ישראל תהפוך למקום שבו אי אפשר לחוקק חוקי גירוש. המשך המאבק לאחר ההכרעה חשוב מהמאבק של היום. המאבק אינו על הגוש בלבד אלא על המוסר הציבורי במדינת ישראל. ככזה המאבק מהווה הצעד הקטן הראשון לקראת הפיכת ישראל למדינה יהודית.

המאבק הוא בראש ובראשונה על דעת הקהל. גירוש יהודים מביתם הפך למוסכמה ברחוב הישראלי, והמטרה היא להפוך אותו שוב לרעיון בלתי-אפשרי. אין זאת אומרת שיש לעשות רק דברים "שלא יקוממו אנשים שממילא איתנו." הבעיה היא בדיוק שהאנשים "איתנו" בביתם, ספונים על הספה לפני הטלויזיה, או ישובים בתוך רכבם הפרטי, ממהרים הביתה לארוחת ערב. בין הכביסה לגביע הם אומרים מילה טובה על גיבורי הגוש, אך הם חשים את עצמם פטורים מלעשות דבר; החלונות הגבוהים כבר הכריעו. חשוב להבהיר לכל היהודים התקועים בפקק מה אנו רוצים מהם בכלל. הם בעלי הבית במדינה זאת, אנו דורשים מהם לקחת אחריות. הם חיים במציאות של עוול, ומי שאינו תומך בפועל בתיקון העוול שותף בעצמו לעוול.

התפקיד של תנועת מחאה היא למחות, וכך להפנות דרישה מוסרית לכלל הציבור. התפקיד של תנועה פוליטית כמו "מנהיגות" היא לעצב את המצע הפוליטי העולה מפעולות מחאה; לפרש את משמעות המאבק הן למפגינים והן לציבור הרחב, ולתרגם אותו לדרישות ספציפיות. יש לגבש מספר קטן של דרישות פשוטות וקונקרטיות המופנות לכל אזרח מהשורה, כולל אלה התקועים בפקק. אני מציע שלושה:

• לדרוש ביטול תכנית הגירוש.
• לתמוך בחקיקת "חוק יסוד: הגנת היישוב," שיאסור פינוי יישובים, נקודה.
• לא להצביע עבור מפלגה, שבעת הבחירות תומכת בגירוש.

אם דרישות אלו ימולאו הם יסמנו שינוי במוסכמות ציבוריות. אני מדגיש כי לא חקיקת חוקים ישנה את המצב אלא שינוי שבלב; חקיקת החוקים פשוט יסמל רף בשינוי מוסכמות מוסריות, אליו החברה היהודית צריכה להגיע. דרישת חקיקה גם יעביר את המאבק מפסי מאבק על האינטרס של קבוצה מוגדרת (מוצדק ככל שיהיה) למאבק על אופיה המוסרי של המדינה, מאבק המתנהל לא רק בכבישים אלא בלב המערכת הציבורית.

מנקודת מבט זאת, המאבק נגד ההתנתקות הופך למאבק על מימוש הצעד הקטן הראשון לקראת הפיכת מדינת ישראל למדינה יהודית.