|
שתי התוכניות הגראנדיוזיות, תכנית ההתנתקות ויישום דו"ח וועדת דברת נדונו לקריסה מבישה, להתרסקות טוטאלית גם אם תוגשמנה בראשיתן. די שאחת מהן תקרוס כדי שהיא תגרור עמה את רעותה אל הספין ההפוך, מסע סחרור אל התהום, מסע צנטריפטאלי של התוף המתהפך במכונת הכביסה להיפוכו הנגדי.
בהתנתקות יהיה זה מסע הסתערות נואש לכיוון סיני ולשאר הגבולות, מלחמה קשה עם כל העולם הערבי-האיראני והאירופאי והנילווים עמם. ובשדה החינוך גיוס עצום של מורים לסילוק החורבן שזרעו 'המורים הכלכליים' והמערך המתוקשב, הבלתי אנושי. הצמא ליידע ערכי לא רווי יהיה כה גדול שהורים ומורים יגוייסו ללא אבחנה. צפויה קריסה טוטאלית של הממשלה וכל הרעיונות והמטרות שהובילה. כל האישים שנתנו יד למדיניותה יזכרו לדיראון ויסולקו בבושת פנים, לרבות נתניהו שר הכלכלה שסיפק דלק חופשי לחורבן המדיני והחינוכי בהגברת הממד הלא אנושי של הכלכלה החופשית שפירותיה הסדיסטיים – המצליחניים סיפקו לכל אורך התקופה את לגיטימיות ההתעמרות. דברת הוא שר החינוך. ודברו הרועם מעל כל הבימות הוא: אלוהי כסף ואלוהי זהב תעשה לך! שתי התוכניות, (מבלי להתייחס להקף הנזק המידי של תכנית ההתנתקות כמכוון להסתערות בינלאומית בעקבות פריצת שערי הנסיגה), סובלות מאותן מחלות של יוזמיהן - סדיזם חסר מעצור, גבהות לב וריקנות פנימית. הפגנת הניתוק וההתנכרות בהכרזות עילגות כמו סיסמת ישוב היהודים מחדש, תוך התגרות מתמדת בממד ההיסטורי – הלאומי- הערכי, לו היו מחוייבים לכאורה ראשי התוכניות ההגויות. שתיהן מבטאות בטחון עצמי, פרי יוזמתה של אישיות פרימיטיבית, אנטי אינטלקטואלית ודיקטטורית ולצידם מערכת תומכת ומחפה, חנופה נכונה וערוכה של פקידים מלחכי פינכה, פקידים מקצועיים שלא מונו רק במינויים הפוליטיים של אדוניהם הנוכחיים, אלא ערוכים הם ונכונים מאז ימי המופ"סים [הקומוניסטים לפלגיהם בשנות העשרים והשלושים] ומפא"י להזיק בזדון וככל הניתן לעניין הלאומי. כל מה שמקדם את הענין הערבי כשר בעיניהם. כל מה שמקדם את הענין היהודי טמא. בראש ובראשונה היועץ המשפטי שעלה למשרתו כמינוי הפוליטי המובהק ביותר. פרשת בראון – חברון, אם הייתה בכלל, היא כלב ליד פרשת מינויו. ליוזמי התכניות אין בסיס לגיטימי ציבורי מבחינת יחסי רוב ומיעוט. תוכניתם מהווה התגרות בעצם מטרותיה. אין ליוזמים בסיס חוקי שהתקבל בתהליכי חקיקה נורמטיביים, שאפיונם הוא בכך שהם אינם מניפולטיביים במהותם, פרי סחטנות ושוחד פוליטי אלא פרי הרצון החופשי של נציגי הציבור. אין בידי היוזמים החלטות ששותפו בהן ולו מאונס אלו האמורים להינזק ולפיכך נשמט הבסיס המוסרי החוקי, כאשר בית המשפט העליון הנותן הגנה אוטומטית ולגיטימיות מלאכותית לכל הפשעים תוך גלגול עיניים צדקני מזהם עצמו כרגיל. שתיהן מצטיינות בבגידת השליח בשולח. לשתי התוכניות משותף דפוס עיקרי, התעללות בקרבנות, כאשר רגש האשמה הבסיסי מחופה ברעיונות סדיסטיים כדוגמת חוק פיצוי - פינוי, או פיתוי המורים להתאבד בתמורה לפיצויים מוגדלים או פרישה מוקדמת. כל התיקונים המיטביים שבאים אחר כך לאחר צאת התוכניות אל הפועל אינם אלא מוסיפים חטא על פשע, כטשטוש כתמי הדם של הנרצח ותיקון פח המכונית שחזרה ודרסה ברוורס את הקרבן ואחר-כך נסעה עליו קדימה לקברו ביתר שאת. אלו שהיו אמורים לייצג על פי אופיים הראשוני, חינוכם עברם ומשרתם, על פי הערכים שעליהם הם נישאו כביכול אל מרומי משרתם, ערכי ההדר של תנועת ביתר או ערכי החלוציות וההקרבה הציוניים ובשמם דיברו בגדו בהם ועשו בדיוק הפכם. התיאורים הפלסטיים של שרת החינוך הוולגרית נעשו בכשרון רב על ידי שני העיתונאים דנקנר ומרגלית תוך הסמכתה למוחזקת לאשת שר החוץ ולכן אנו פטורים מלהוסיף עליהם. אנו מציינים אותם כדי לבטא את תחושת המאיסות הכללית, נחלת כלל הציבור, גם אלו שהיו אמורים לעדות עצמם לשמור על שרון כאתרוג בצמר גפן לא יכלו יותר להתאפק ופתחו באות הזינוק אל הקריסה הטוטאלית, אל דה הלגיטימציה העמוקה של שלטון נאלח ואנטי אנושי. דפוס ההתנהגות משותף לשני היוזמים, כאילו קשרו קשר ביניהם לתמוך איש בתוכנית רעותו עד רדתם כדי להנציח את יכולת המרמס המתגלמת בשינוי ובמהפכה הטוטאליים, הכרוכים בהתנתקות ממערכת הערכים שהייתה אמורה להכתיב התנהגות רצופת אהדה של בוחריהם. כדי להתנתק הם צריכים לצבור תאוצה של חללית החייבת להתנתק מכוח המשיכה של כדור הארץ ולכן הם חייבים להשתגע לחלוטין לגמרי ובאופן מוחלט. כל מבט לאחור, כל מיצמוץ וחרטה ופזילה לעבר העולם הישן בולם את יכולת ההתנתקות. האכזריות היא עדות בעיניהם לכך שהם בכיוון הנכון. הענין הקל. ההתעללות הנמשכת במורים אותה מייצג דו"ח דברת בגאון. בוגרי מכללות עודפות למורים שטופחו במשך שנים במדיניות זדון קלת דעת ובזבזנית של משרדי החינוך, הכביכול דמוקרטיים, מוצאים עצמם מיותרים. זאת לאחר טיפוח משך שנים ארוכות של "זכויות הילד" כערך דמוקרטי ואנושי לפיו הילד שקול בזכויותיו למורו ולהוריו. שנים של ניפוק שעשועים למורים באמצעות כנסים המוניים בבתי מלון מפוארים, ואימוץ פטפטת של ז'ארגון פסאודו אקדמי המאפיין את מדעי החינוך ומיסחור 'הענף' באמצעות רעיונות ההפרטה המתועבים. התלמיד הוא צרכן והמורה הוא ספק. לאחר שעורערה סמכות המבוגרים נותר המורה ללא כלים. תלמידים מכים מורים הוא חזיון נפרץ, מורים מכים תלמידים בל יראה ובל ימצא. אין לך כמובן פשע גדול מזה. עכשו שרה מכה מורים ויורקת להם בפנים באמצעות מנכ"לית תואמת אך כמובן נבגדת בשעת הביקורת. שרת החינוך שהייתה אמורה להקרין מנשיותה ומאימהותה חום, אמון ובטחון למורים ולגננות, להורים ולתלמידים מקרינה תסרוקת המהווה מותג של טמטום. הפכה למפלצת טורפת הבאה מכוח היעילות, הממון והאירגון לקדם את החינוך והוראה באמצעות תיגמול כספי מכופל של קבוצה מצומצמת שתטפח מצוינות כביכול. סיסמת המצוינות גרמה בדיוק להיפוכה. ים של ריקנות, עצלנות ובורות. הדחף הספונטני של מורים עממיים, של תלמידים שוחרי דעת ושל הורים כמהים להצלחת ילדיהם חוסל באמצעות פגיעה אנושה ודה לגיטימציה של מקצוע ההוראה ובמסירות הנפש היום יומית שהיא כה מהותית למורה שהוא בגדר מעניק בלבד. התגמול הכספי הפך כביכול לתכלית ההוראה. המורה הערכי, זה שמוסר נפשו יומם ולילה מתוך דאגה לתלמידיו ללא חשבון, המורה הזה יסולק. המורה הנמצא בקרקס חיות הטרף כלודר המופקר לחסדי נערים הבאים מלא - משפחות, נערים ספוגי סמים ותוכניות טלוויזיה אלימות המולידות נפץ כוכבים דגנרטיים, שהרגולטור של הרשות השניה הכשיר לבוא בקהל, נערים ונערות הלומי פורנוגרפיה אינטרנטית ומשקאות אלכוהוליים. והנה באה השרה לחרף ולגדף את המורים בגין השגיהם המועטים בעיניה ולהשליכם לכלבים. יום השישי יבוטל, התלמידים יסתובבו במקומות בילוי ובמקביל המתיישב או המתנחל החשוף יומם ולילה לטרור, לפצצות ולאימי מוות, המתנחל שנשלח ביוזמת הממשלה ובברכתה מאז ימות השר גלילי בשנות השבעים יסולק כנצר נתעב על ידי מי שהיה אמור להגן עליו, להדוף ממנו צר ואויב. להעניק לו חום והוקרה בגין התייצבותו בחזית. תחת זאת יבוא הידיד שהפך לאויב, צורר היהודים שיהרוס את ביתו, ינשלנו, יכנו, ישבור רגליו וידיו, יפתנו בידו השניה ויציגנו כפושע וסחטן ואולי גם ימסור ביתו לאויב אך יבטיח לו לוויה הגונה, ומלות תנחומים בתנאי שיסתלק בשקט. כמו בפרסטרויקה בברית המועצות, המעטה הדק של השלטון הישן דימה לעצמו כי הוא עדיין ממשיך לשלוט אבל גלי המרי הלאומיים שהיו תת קרקעיים צפו למעלה באחת כברעידת אדמה ודרסו כל העומד בדרכם. צונמי שכזה מתחולל כאן עכשו. הקריסה תהיה איומה. שוטרים וחיילים יהפכו פניהם נגד משטר האימים כפי שעשו זאת חיילים סובייטים ששוכנעו בימי ילצין וקודם לכן בימי בראזנייב וגורבאצוב לא להסתער על הפרלמנט בפקודת השלטון. אין ספק שהחסימות המוקדמות בכבישים, שביתות הרעב וכל התוכניות של המטה המשותף המבורך יחד עם אין סוף יוזמות והתארגנויות היוצאות אל הפועל ללא לאות, מאמרים, שירים יוצרים תנועה עממית ענקית ההולכת וסוחפת. כל הנסיונות לדכאה רק מלבים אותה כמו אש ביער אורנים שהוצת בבת-אחת מכיוונים שונים בסופת קיץ. הנגישות והאירגון המתאפשרים בזכות האינטרנט, הדואר האלקטרוני והטלפון הסלולרי מעמידים את שלטונות הפשע בפני אתגר שלא היה קיים בימי הנסיגה בסיני. התקשורת המשנית והשלישונית יחד עם עלוני בתי הכנסת הכמו מחתרתיים מהווים כלי ביטוי מעצים, המחליף את לוחות הקיר בימי המחתרות. המבנה הקהילתי של הנטרפים עומד להם כחממה מכפילת כוח לעומת האימפרסונליות של הטורפים. לפיכך, כייון שהצדק הוא איתנו והרשע הוא איתם - אין מה שתואר כאן בגדר נבואה או משאלת לב, אלא תאור פשוט של עובדות עכשוויות. כמו בכל ארוע מהפכני המחנה התוקף חייב להיערך ליום שלאחריו. בראש ובראשונה במישור המשפטי ובמישור הבינלאומי כדי שלא ייכשל בימי מבוכה ותוהו ובוהו. גם אם מחנה הטורפים ירים ידיים ויודיע על ביטול התוכניות אין להיכנע לו עד רדתו. חוגי המשפטנים למען ארץ ישראל, חוג הפרופסורים וחוגי הרבנים חייבים להקים מיד וועדות משותפות, לצפות את היום שלמחרת ולהכין כלי שלטון מתאימים לבלימת ההתרסקות הלאומית.
|
