מאחורי הסורגים

בעקבות חסימות הכבישים שהתרחשו בכל רחבי הארץ לפני שבועיים נעצרו 414 בני אדם. רבים מהם בני נוער. שבעים מהם – עודם במעצר.

בערב שבת נכלא עוד נער שהודה על פי דברי המשטרה ברצח מעין ספיר בת ה- 15. המשטרה מתקשה לזהות מניע לרצח. ההשערה היא שהנער היה נתון להשפעת אדי דבק מגע אותם שאף.

שני עולמות מאחורי הסורגים, החברה הישראלית מתקשה להבין את שניהם, ובמקום להתמודד עם מחוללי התופעות היא כולאת את הנשאים.

עולם אחד – עולם של נוער עבריין קשה, מסומם, מכור לאלכוהול. כבר ידענו עוני קשה בארץ, ידענו מצוקה ומשפחות הרוסות ועבריינות. אבל אין ספק :זקני סדום ועמורה לא זוכרים כזוועה הזאת.

ומנגד – מאות בני נוער – הולכים בצו מצפונם, ערכיהם, להיאבק נגד מה שנתפס בעיניהם – ובעיני- כהתפרקות המדינה מערכי הציונות, ההתיישבות, כפגיעה אנושה בדמוקרטיה ובזכויות אדם בסיסיות במסגרת גירוש היהודים המכונה "התנתקות". והם מנהלים מאבק לא אלים והולכים למעצר. לשבת מאחורי אותם סורגים.

מול ההדוניזם והניהיליזם שבבתיהם - גם שונאי מתנחלים מושבעים אינם יכולים להימנע מהבעות הערכה לנוער הזה., וגם כשהם מחרפים את הוריהם "חסרי האחריות" ששלחו אותם להיאבק בכבישים – הם מקנאים בהם באמת. איך הצליח הציבור הזה לחנך את הנוער שלו לדבקות בערכים ונכונות לשלם מחיר אישי כבד למען אמונתם. נערות בנות 12 מסרבות להזדהות ולקבל עליהן מעצר בית אצל אמא ואבא גם כשהן יודעות שדי בחתימה שלהן כדי לחזור הביתה. וממשלת ישראל – המיוצגת על ידי השר לביטחון פנים מגלגלת עיניים וטוענת שהיא אינה יודעת שאכן היא עוברת על חוקיה האוסרים כליאת ילדים. וכי איך תדע? הרי הנערות לא הזדהו...

בשולי הדברים ראוי לומר שהמשטרה והשב"כ לא עשו ניסיון רציני לזהות ולקבוע את גיל הכלואים.בכל מוצאי שבת מפגינים מחוץ לכלא מאות ובהם הורי העצורים , בעזרת מערכת הגברה הם מברכים את הילדים ומחזקים את ליבם. לו באמת רצו שלטונות החוק שלא לכלוא ילדות בנות 12 – ודאי היו יודעים לזהותן. אבל המשטרה והשב"כ כלואים בדפוסי התסכול שלהם. ימים ספורים לפני חסימת הכבישים עצרה המשטרה את מי שסברה שהם מנהיגי המרי. אך כל הצמתים נחסמו. אין המשטרה יכולה להבין תופעה של אלפי בני נוער , המונעים בצוו מצפונם ופועלים ברוח הנחיות כלליות, היא מתקשה להאמין בתופעת " הראשים הגדולים" של הנערים והנערות וממשיכה לחפש את המבנה הפיקודי של הארגון החתרני. איך ייתכן שיש נוער המעדיף מאבק ערכי על פני מועדונים , המגלה דבקות אמיתית במטרה ולא מסניף אדי דבק. במקום להבין את התופעה – מנסה המערכת לשבור אותה. משרד החינוך הפך עצמו כלי שרת ללחץ על הנערים – אם יירצו לגשת לבחינות הבגרות – יהיה עליהם להזדהות. כדי לשבור את רוחם של הכלואים הופרחו בשבוע שעבר איומים – יפזרו אותם בין בתי מעצר ובתי כלא רבים, יכלאו אותם עם עצורים פלילים, חשודים במעשי רצח ואונס, מסוממים.

שבעים נערות ונערים עודם כלואים. לא נשברו, אבל ראוי להבהיר את הדברים. חסימת הכבישים לפני שבועיים לא הייתה אלא ניסוי כלים לקראת היום בו ינסו לבצע את הגירוש. אבל אם ינסו לבודד את העצורים הפוליטיים מחבריהם ולכלוא אותם עם "פליליים" – ירדו אלפים רבים אל הכבישים לחסום אותם, כדי להיעצר ולמנוע את בידודם של העצורים הפוליטיים. גם אם המדינה אינה מסוגלת – באובדן ערכיה – להבין צעירים שעמם וארצם יקרים להם יותר מחירותם – ראוי שלפחות תכלכל צעדיה בתבונה ותבין כי הללו מקיימים את הבטחותיהם: את הילדים שבכלא - לא יבודדו.