מנהיגות יהודית ובריאה

על ערכי החזון, האמירה והחירות

אוהד קמין

בבריאת העולם, שנדונה בפרשת השבוע הנוכחי, מעורבים ערכי החזון, האמירה והחירות: חזונו של האל, החפץ בקיומו של עולם, אמירתו, שבאמצעותה הוא מבצע את הבריאה – וחירותו של האדם, הנברא בצלם, אשר מהווה השלמה של תהליך הבריאה.

החזון, האמירה והחירות מייצגים שלושה עקרונות מטפיסיים, נצחיים, המעורבים במעשה בריאת העולם – וגלומים גם בכל מעשי הבריאה האנושיים:

החזון היא ראייתו של הבורא את מה שהוא מעוניין להביא לידי קיום, שהיא תכנית הדברים ותכליתם גם יחד: התכנית שלפני מעשה והתכלית שלאחר מעשה.

אמירה משמעה קביעת עובדות בדרך של המשגה, הצגה ותקשורת. החל מבריאת העולם, דרך היציאה מעבדות לחירות וכלה בהגשמת האושר האנושי האישי, יש בכל מעשה ראוי לשמו אמירה. באין אמירה, אין מעשה אנושי בר-קיימא.

החירות היא מעטפת הבריאה: היא מתחילה בחירותו של הבורא, הבוחר הנעלה והראשוני ומסתיימת בחירותו של הנברא, הבוחר להשלים את מעשה הבריאה ולהשלים עימה.

כך, באמצעות הפעלתו את החזון, האמירה והחירות, מהווה האדם חלק ושותף למעשה הבריאה בעולם.

היהדות חדורה כל-כולה במעשה הבריאה ומהווה, בו בזמן, חלק אלוה ממעל וגם שותף משלים לתהליכי הבריאה שהחלו עם בריאת העולם.

על כך מבוססת המנהיגות היהודית, שהוא אחד ממעשי הבריאה הקבועים, המתקיימים כקוי אורך יסודיים, כעורקי דם וחיים של ההסטוריה היהודית והעולמית מאז בריאת העולם. המנהיגות היהודית מבוססת על שלושת יסודות החזון, האמירה והחירות ובמשך אלפי שנות קיומה היא מובילה, כמנהיגת הטוב האנושי בעולם, חזון משיחי, באמצעות אמירתה התנ"כית – ובניה כרוכים אחריה ובה בחבלי החירות: על ידי בחירתם הרצונית.

המנהיג היהודי הוא זה שטיפס על ההר, הגיע לפסגתו ומשם הודיע לעם על חזונו, כשהוא מאפשר לאלה הניצבים במישור לקבל את תורתו. בניגוד לאומות העולם, שבהם נפרעו עמים באין חזון ומנהיגים לכאורה כפו על מונהגים לכאורה את רצונם בבטלם את החירות ובכך את צלם האדם, המנהיג היהודי אינו כופה על העם לטפס על ההר, אלא מציג לפניו את החזון באמצעות אמירה – כדי לאפשר את קיומה של הבחירה החפשית תחת חירות אמת.

בחברה המודרנית, השיטה הפוליטית הליברלית-דמוקרטית, האמורה לשמור על ערכי החזון, האמירה והחירות, מציעה ליחידים הכלולים בה אפשרות לבטא את רצונם באמצעות השתתפותם בבחירות.

תנועת "מנהיגות יהודית", אשר עוסקת מזה זמן רב באמירה מתמדת ועשירה, מתוך נסיון לקדם את חזונה המפואר של היהדות, מתמידה בהתקרבותה לאידיאל של המנהיגות היהודית השותפה לבריאתה של חברה חדשה – ובכל יום שעובר היא מתקרבת יותר ויותר לשלב שבו יממש העם את חירותו ויבחר את המידה שבה הוא מעוניין לקחת חלק במעשה הבריאה הגדול.