מדינת ישראל מדינה יהודית?
מדינת ישראל מדינת חוק?

והעולה על רוחכם היו לא תהיה
אשר אתם אומרים נהיה כגויים
כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן .
חי אני נאום ה' אלוקים אם לא ביד חזקה
ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם . יחזקאל כ' ל"ב, ל"ג .

הציונות קמה ונוסדה ביום גלות ישראל מארצו . עם ישראל הוגלה בכוח מארצו והכובשים גזלו והתיישבו בה .

מאות בשנים לא אפשרו הכובשים ליהודים להתיישב במולדתם אשר ניתנה להם ע"י הבורא. המתיישבים היהודים היו חשופים לרצח , פוגרומים , גזל ושוד רכוש, ומיסוי דרקוני מפלה.

עם התפוררות האימפריה העותומנית והתעניינות מדינות אירופאיות בחדירה לחבל ארץ זה נוצרה אפשרות של התיישבות יהודית מוגבלת בארץ ישראל ואז התפתחה הציונות המעשית – גאולת קרקע והתיישבות. או אז, התארגנו גלי עלייה של יהודים ציוניים שלומי אמוני ישראל. ביניהם העליות הספרדיות, העליות החסידיות, תלמידי הגר"א, העלייה הראשונה, מייסדי המושבות ומרחיבי הישוב היהודי בירושלים, צפת, טבריה ויפו. קהילות אלו הלכו והתחזקו ועל כתפיהם התיישבה העלייה השניה אשר כללה סוג אחר של יהודים. יהודים אשר הסתנוורו מרעיונות הסוציאליזם והלאומנות שבאותה עת היו אופנתיים באירופה .

עולים אלו השתלטו על הרחוב, ערכו פושט והדיחו את הנהגת הישוב הישן ומייסדי המושבות .

הרצל העלה רעיון לפתרון פרגמאטי של בעיית היהודים-הקמת מדינה ליהודים לאו דווקא בארץ ישראל ולאו דווקא כהמשך לחזון התורה והנביאים. למעשה הוא הציע להרחיק את שלומי אמוני ישראל מכל השפעה על ממשל המדינה שלו . למרות העובדה שאותה עצמאות אשר הרצל דיבר עליה לא הייתה בהכרח קשורה לציון וארץ ישראל אימצה לעצמה תנועה זו את השם "ציונות".

על אותה תנועה ציונית השלטתה חבורה אשר דחקה באגרסיביות את שלומי אמוני ישראל והשכיחה וטשטשה את פעילותם של הרבנים כמו קלישר, אלקלעי, ריינס וכו' והם נדחקו ונמחקו מספרי ההיסטוריה שלהם. בהמשך הם דחקו הצידה חלקים נוספים מעם ישראל כגון ז'בוטינסקי ונושאי כליו.

חבורה זו לא בחלה בשום אמצעי והצליחה לכבוש את המנהיגות תוך דריסת כל ציבור אשר חלק על חלקים מדרכיה הנלוזות .

חבורה זו שכתבה את ההיסטוריה של ארץ ישראל ועם ישראל. היא הפיצה את הרעיון שהעליה השניה והאידאולוגיה שלה הם צור מחצבתו של עם ישראל. היא ביססה את הרעיון שהחלטות חבר הלאומים, המנדט הבריטי, האו"ם וכו' הם מקור זכותנו על ארץ ישראל. ארץ ישראל לא שייכת לעם ישראל בדין אלא היא בסך הכל מקלט ליהודונים נרדפים המחפשים ביטחון .

היסטוריה משוכתבת זו היא הרקע לרשימתו של מר מיכה גודמן ב"נקודה" (אייר תשס"ה, מאי 2005, גיליון 281 עמוד 5) "חרדים בתחפושת – האם ראוי שארץ ישראל תנצח את מדינת ישראל"?

הציונות הדתית דגלה ברעיון "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל". הציונות החילונית השמיטה את תורת ישראל ואימצה רק את הרישא "ארץ ישראל לעם ישראל". הציונות הדתית האמינה שיום יבוא ואותם ציונים חילוניים ישתכנעו ויצרפו את תורת ישראל לרשימת המטרות והיעדים. הציונות הדתית שיתפה פעולה עם הציונות החילונית על בסיס הגישה "ארץ ישראל לעם ישראל". היהדות החרדית לא הסכימה לגישה זו ולא הייתה מוכנה לשתף פעולה עם מרשיעי ברית אפילו בנושאים שתוכן מהותם אינו אנטי יהודי אלא אפילו פרו יהודי.

מר גודמן בדומה לדוסי מחמד מסוגו מגייס לעזרתו את הרב קוק אשר התייחס בחיוב לאותו חלק מהפעילות הציונית החילונית שאין בו רדיפת הדת היהודית .

דברי הרב קוק נאמרו לפני הקמת מדינת ישראל.

הוא לא היה עד לסדרה של פעילויות אשר משמען עקירת עם ישראל מארץ ישראל ועקירת תורת ישראל מעם ישראל והחלפת עם ישראל בעם הישראלי המורכב מרוסים פולנים ערבים בדואים מוסלמים נוצרים צ'רקים ועוד וגם כמה כאלו אשר בעבר הרחוק חלק מאבות אבותיהם היו אי פעם יהודים.

הוא לא חווה את העלאתם של למעלה מחצי מיליון גויים לארץ ישראל במטרה למהול את הציבור הדתי בגויים אזרחי המדינה, הוא לא היה עד לחקיקת חוק שבות וחוק גיור אשר מטרתו להציף את המדינה בגויים. הוא לא למד על בשרו שבמדינת ישראל חוקים "דתיים" כמו כשרות, שבת , חזיר וכו' לא נאכפים. הוא לא עמד על ערש חקיקת חוקי אישות זנותיים כמו הידועה בציבור ונישואי תערובת.

אי לכך לא נראה לי שאפשר לומר שדברי הרב קוק ביחס למדינה היהודית תופסים במקרה של מדינת ישראל המתגלמת לעינינו .

לצערנו מדינת ישראל בהנהגת הבג"ץ הפכה לסמן הקיצוני של האנטישמיות בעולם. מספר התקריות האנטישמיות בישראל עולה על מספר התקריות האנטישמיות במדינות רבות ברחבי תבל.

מר גודמן מצהיר יותר מפעם אחת על "שיתוף הפעולה הפורה בין הציונות הדתית לציונות החילונית". מן הראוי היה לציין "ששיתוף פעולה פורה" זה הצטיין במתכונת יחסים שבין פריץ לאריס. מפא"י בגילגוליה השונים השליכה פירורים אל מתחת לשולחן לקצוצי הבהונות של המפד"ל בגלגוליה השונים. מעולם לא היה לציונות הדתית חלק אמיתי בשלטון. המפד"ל בגלגוליה השונים ובתסכולה העמוק קראה ליחסים אלו "ברית היסטורית" אשר לא הייתה ולא נבראה אלא למשל ושנינה הייתה.

מר גודמן מספר לנו על החסד הנשגב שעשה הפריץ ברוב חסדו עם בני הציונות הדתית ואפשר להם להשתלב בצבא ולעלות בסולם הדרגות.

ביסוד גישה זו מוטבעת ההנחה שהמדינה והצבא שייכים לאוליגרכיה השלטת והיא ברוב טובה "מרשה" לאי אלו יהודונים להצטרף לזרועות השלטון (בתנאי שיהיו ילדים טובים).

חביבי, מר גודמן, מעולם לא היה שלטון דמוקרטי במדינת ישראל.

כל מערכות השלטון כולל הצבא , המערכת המשפטית והכלכלית נבנו לפי העקרונות של נפוטיזם, פרוטקציה ושיוך מפלגתי ומיגדרי. גם היום כאשר השלטון עבר למפלגה אחרת עקרונות התעסוקה ואספקת הג'ובים לא השתנו.

נתיני הציונות הדתית הפסיקו מזמן להיות אבק אדם הנרמס כטיט חוצות . יש להם מה לתרום ומה לומר בכל שטחי החיים והחברה כולל כלכלה, מדע, רפואה, טכנולוגיה, יהדות, חברה, צבא ומשפט.

זכותם להשתתף בעיצוב מגמות ההתפתחות של מדינת ישראל תוך הקפדה על היותה מדינה יהודית .

מר מיכה גודמן מודאג מאוד שמא חס וחלילה חס ושלום, לא עלינו ולא עליכם, לא תבוצע חלילה ההחלטה האומללה של הממשלה.

אני יכול להרגיע אותו.

היועץ המשפטי לממשלה כבר הכין תרוץ מנצח (לא בהקשר הבריחה-נסיגה-גרוש-התנתקות).

"במקרים בהם החוק מייצג נורמה שהתיישנה, עלולה דווקא אכיפתו להביא להחלשת שלטון החוק . הכוונה היא למקרים בהם יש הסכמה ציבורית כי ראוי שהחוק ישתנה אולם מסיבות שונות הוא לא משתנה בפועל. במקרים כאלה , אכיפה של נורמה מיושנת תוביל לתחושה בציבור שהחוק מייצג מערכת ערכים זרה להם ולפיכך אינו רלבנטי לחייהם ולתרבותם כפי שהתפתחו . הדבר מוביל לחוסר אמון בחוק כמייצג מערכת נורמות אידיאליים. לפיכך, דווקא אי האכיפה של חוקים כאלה מראה לציבור כי רשויות האכיפה פועלות בשיקול דעת ותוך הבנה של החברה שבתוכה הם פועלים ומחזקת את שלטון החוק".

נמצאנו למדים שאי אכיפת החוק מבצרת את שלטון החוק .

מה חבל שאין היועץ המשפטי מפרט כיצד הוא יודע מה היא נורמה מיושנת, מה היא ההסכמה הציבורית, מערכת ערכים זרה, אי רלוונטיות לחיים ולתרבות וכדו'.

למעשה הוא פסע בדרך הסלולה של בית המשפט העליון אשר החליט בעצמו על עצמו שהוא הציבור הנאור. אי לכך כל חוק שלא נראה לו הוא בטל ומבוטל.

גישות מתנשאות מסוג זה מחזירות אותנו לחשכות המאה העשרים והקודמות לה .