רואים כתום

יצאתי הבקר מוקדם מהביתי ביקנעם, עירה שקטה שאיננה נוהגת להתלהם. מאחורי מכונית עם כתום. בצומת הקרוב לבית, מצד שמאל מכונית נוספת כתומה. לפני שיצאתי מהרחוב כבר ספרתי עשר מכוניות "משלנו". בדרך לחיפה אין טעות, חיפה האדומה בהשקט ובבטחה הופכת כתומה.

בצהרים בצומת יקנעם, אלי אולגון ניצח את המשטרה המקומית ולאחר דין ודברים שנמשך שבוע שלם, לא זו בלבד שאישרו לו לתלות שלטים (בגודל ענק חסכוני) ברחבי הצומת אלא אף שלחו ניידת לודא שהכל בסדר. צל"ש לאלי אולגון מיקנעם.

בצומת השומרים דוד כנעני לבוש סרבל, הישר מהרפת בכפר יהושוע מתלונן שנגמרו כל הסרטים הכתומים שמסרתי לו בבקר. כולם רוצים כתום. חזרתי למכונית וניסתי לחזור לצומת עם סרטים תלויים מהכיס. לא הצלחתי לחזור לצומת. מכונית אחר מכונית עוצרת ודורשת (לא מבקשת, דורשת) שאקשור להם סרט כתום על האנטנה. פעם אחר פעם חזרתי למכונית לקחת עוד סרטים.

בצומת כו...ו...ו...לם רוצים מן הכתום הכתום הזה. לא רוצים נייר, לא רוצים צמידים, לא רוצים שנבלבל להם יותר את המח. כולם איתנו, רוצים רק את הסרטים הכתומים כדי להביע את דעת רוב העם. רוב העם כתום.

תחושת תפנית מלווה אותי כל השבוע, עתה בצומת חוויתי ממש את התפנית. העם עימנו, ובגדול. מפסיקים לפחד מהרודן ומנציגיו, והסרט הכתום משמש כביטוי מייצג של דעתם הנחרצת נגד גירוש יהודים וחורבן.

בינתים ניגמרו מאות הסרטים הכתומים שהיו לי. כולם נקשרו על אנטנות המכוניות. על הסרט האחרון עטו כולם. לבסוף נקשר על מכוניתו של זיגי מיקנעם אשר תרם כמובן 100 ₪ לטובת המאבק.

ש י ל ח ו ע ו ד ס ר ט י ם

ד ח ו ף